ההיריון הזה לא דומה לשום דבר שהכרתי.

איך אמר לי המגדלור? בלידה הקרובה את מקבלת כומתה (אני מאוד מקווה שהוא מתכוון למשהו אחר ולא יעניק לי באמת כומתה (: )

כמובן שהכוונה היא שעברתי מסע, ואני עדיין עוברת אותו ב"ה.

איזה מסע של החיים…!

זה התחיל בהקאות ובחילות של כל מה שאכלתי.

אומר את זה שוב: הכל. את שותה מים – מקיאה. אוכלת משהו – הופ, כל הצלחת בחוץ.

זוועה. נורא. איום ונורא.

פתאום הרגשתי שהיריון זה סוג של מחלת הקאה.

קראתי על זה בטירוף, התייעצתי עם רופא הנשים שלי, ובאמת היו רגעים שהרגשתי שאני מאבדת את זה.

הייתי בסחרחורת אימה.

ואז רופא הנשים הציע לי ליטול כדור שיעזור עם הבחילות, אם זה לא יעזור, נעבור ל "בונג'סטה" .

מה זה בונג'סטה? שאלתי.

"גם כדורים נגד בחילות, אמר לא הוסיף…"

רכשתי את הכדורים שהביא – כמובן גם אותם הקאתי.

ואז קבלתי מרשם לבונג'סטה.

נגשתי לבית מרקחת מאושרת לרכוש את הכדור הנכסף ולא היה לי כרטיס מגנטי באותו היום.

שעה שלימה אני מחכה בתור של הסופר פארם,

ואז הרוקח החביב אומר לי: "את לא יכולה בלי מרשם. אני חייב כרטיס מגנטי. "

אמרתי לו שלא אכפת לי שלא תהיה השתתפות של סל הבריאות.

כמה כבר יהיה פער? עוד 20 ₪? למי אכפת? אני מסוחררת מהבחילות, לא אכלתי כי פחדתי להקיא כאן… "

הרוקח: "זה 700 ₪"

אני: "טוב, בטח אתה צוחק עלי. כמה זה עם מרשם? "

הרוקח: "יכול להיות 350 ₪, תלוי כמה הקופה שלך משתתפת."

אני: "350 ₪ אחרי השתתפות הקופה לכדורים שאני אצטרך לפחות כמה חפיסות מהם? זה מחיר שבחיים לא שמעתי… "

ויתרתי ויצאתי מהמקום.

עולה לי ביוקר הבחילה הזאת, תרתי משמע…

ואז אמרתי לעצמי, רגע, אם הכדור הקודם שהרופא נתן לא עזר, מי הבטיח שהכדור שעולה הון – כן יעזור? וגם להוציא סכום כזה על כדורים לבחילות נראה לי מוגזם. התחלתי לחפור באינטרנט ולנסות להציל את עצמי. התפללתי לה' שיעזור לי. זאת הייתה מצוקה אמיתית.

ואז באחד הפורומים קראתי על כדור טבעי 100% שמתאים גם לנשים בהיריון ועוזר להתמודד עם בחילות. בלי מרשם רופא.

גרבידול. ככה קוראים לכדור הפלא. 60 כמוסות ב 100 ₪, מתאים לי.

רכשתי את הפלא ואכן ראיתי שינוי מידי. ההקאות נעלמו תודה לאל ולאט לאט גם הבחילות.

אני אוכלת והאוכל נשאר בתוכי. אני שותה וזה לא מלחיץ יותר. אפשר לחזור לשפיות.  

תודה אלוהים.

חשוב לציין שהכל לקח זמן. כל מה שאני מספרת לכן, היה ממש בשיא המלחמה, הייתי במצב נפשי מאתגר, עדיין לא ספרתי לאף אחד על ההיריון.

זה היה ממש בהתחלה. לכן מיד עם תחילת הפוסט חשוב לי להניח כאן את עניין הבחילות, כי לרוב אנחנו מתמודדות עם זה בשלב שאי אפשר עדיין לספר לאף אחד. אז הנה, יש פתרון. הלוואי שזה יעזור גם לכן.

מפה לשם, התחיל לי סינוסיטיס אימה שתפס אותי חזק, ואז אחרי שאט לאט התאוששתי ממנו וחשבתי שאני עולה על דרך המלך, הגיעו כאבי תופת של דלקת במעיים. כאבים כל כך איומים שהגעתי למיון נשים ועברתי שם סרט לא פשוט בכלל. עוד לא התאוששתי מזה, נקעתי את הקרסול ברגל. כשחזרתי ללכת … שפעת החורף עברה בין כולנו בבית.

אתן עוד כאן?

החורף הזה הגעתי למצב שבאמת אין לי כוח לספר לאף אחד מה עובר עלי. בטח לא לבקש עזרה.

כמה אפשר?

ואז הגיע חודש שבט, כמה חיכינו לך.

חיכינו לרגע הזה שיהיה אפשר לבשר בשורות טובות.

שיהיה אפשר להתבשר, לצמוח, לשמוח.

אם נביט רגע בטבע, נגלה שרק השקדייה פורחת עכשיו…

רוב האילנות ערומים, העלים נשרו בסתיו ואנחנו בשיאו של חורף.

על איזה צמיחה כולם מדברים?

מה אנחנו חוגגים?

יש רגרסיה, לא רואים כלל התקדמות כיוון של התפתחות.

אבל אם נצליח להתבונן בטבע, בתוכו ממש, בתוכנו.

נגלה שהדבר הכי משמעותי קורה ממש עכשיו, בשבט, וזה קורה בפנים.

מבחוץ נסיגה, לא רואים כלום, מרגיש ריק, חלול, סוג של מוות, ההיפך המוחלט מ- חיות, צמיחה והתפתחות.

ובדיוק ברגע הזה קורה דבר נפלא, תהליך פנימי ותת קרקעי של שיא ההתחדשות בטבע:

השרף עולה באילנות.

כוח פנימי שהיה בתרדמת כל החורף מתעורר עכשיו, לחלוחית של מים עולה עד הצמרת הכי גבוהה באילנות.

תחשבו על הנס המדהים הזה, במקום שהמים ירדו מטה – שזה החוק בטבע, הם עולים מעלה מעלה.

זאת התחדשות מופלאה ועל טבעית שמתרחשת עכשיו במשק המים.

הפלא הלא טבעי הזה, ש- ככה, רגיל בטבע, בכל שבט מחדש, בתהליך פנימי תת-קרקעי מתרחשת התפתחות, האדמה רוחשת. האדמה שוקקת.

משהו טוב יצמח בה, משהו טוב יצמח בך.

זה הזמן לצמוח, זה הזמן לשמוח.

האם אני מסוגלת לשמוח במציאות?

האם אני יכולה להרגיש את השינוי מבפנים, לחיות אותו, להודות עליו?

האם אני מבינה שזוהי התפתחות?

האם אני יכולה להתמודד עם מציאות בה לא רואים תוצאות מיידות כאלו שמעידות עלי, על עשייתי, על יכולותיי…?

בדיוק כמו שהעץ לא מתנגד לשלכת של עצמו, אני גם רוצה להסכים לקבל את מה שקורה איתי.

לא להתנגד להתמודדות, לאתגרים.

כשאני מתנגדת, אני בורחת, אבל הם יחכו לי "בסיבוב" הבא…

האתגרים לא באים אלי כדי להרע לי בחיים, רק כדי ללמד אותי שיעור, שאגדל. שאצמח.

שאוסיף קומה בחיים. שאהיה כלי לכל השפע שבורא עולם רוצה לתת לי.

הרבה פעמים אני מרגישה שהאנרגיה שלי מכוונת רק לתוצאות.

התוצאות מעידות עלי.

מהר, כאן ועכשיו.

אני פועלת ועושה כדי ש "זה" יעיד עלי.

אני ניגשת לעשייה עם המון דרישה לשלמות, ובכך, עם הרבה כובד ומאמץ.

והאנרגיה הזאת היא סימן בשבילי שאני לא במקום הנכון, שאני במאמץ יתר, במתח.

וכשאני מבינה, שאני רק חלק ממשהו גדול ביקום, בבריאה, יש לי השפעה גדולה יותר, זה לא יהיה כבד, לא אהיה במאמץ, והכל מתחיל מכך שאני משנה את נקודת המוצא, נקודת המראה, אני כבר לא מכוונת רק לתוצאות. אני בדרך. אני בתהליך.

ממוקדת בהתפתחות האישית שלי. במקום שלי, בשליחות שלי.

בדרך כזאת, אני יכולה לפגוש מישהי ולטעת בה שמחה, השמחה – תצמח בה לבד.

זה לא קשור אלי. אני לא שמחתי אותה.

אני רק נוטעת מילים, רעיונות, אולי שפה חדשה, אולי משתפת ברצון שלי להתעורר, לחיות בהתפתחות ולא רק להעביר עוד יום ביומן.

רק משהו במפגש הזה איתי מצמיח באותה אישה את היכולת לשמוח.

יש לנו יכולת להצמיח בנו וגם להצמיח באחר.

העבודה לא מוטלת עלי. אין ציפיות.

אני סומכת על האילן שיגדל.

אני יודעת שהוא יגדל.

אני יודעת שרק ככה גם אני אגדל.

הרעיון הזה ששיתפתי כאן, נלקח משיעור לפי תורת ימימה ששמעתי בריטריט שהשתתפתי בו.

ככה פתחתי את חודש שבט עם ריטריט לגוף ולנפש.

פעם, הייתי אומרת, ואוו, הייתי חייבת את זה לעצמי.

היום אני מבינה איזה משמעות יש לכל מילה שאנחנו אומרות.

אני לא חייבת. אני לא מוכרחה, אני לא צריכה. (אותיות חמ"ץ)

אני רוצה.

כי זה כדאי לי, שווה לי, רוצה  (אותיות כשר)

ותודה לעוקבות המופלאות שלי שלימדו אותי את הפלא הזה.

אז רציתי ריטריט וכתבתי על זה וזימנתי אותו אלי בתזמון מושלם.

יום כזה של פרישה, ניתוק. יום של סדנאות מיינדפולנס, יוגה, מדיטיציה, צמיחה והתפתחות במרחב נשי מאפשר ומחבק.  

הריטריט התקיים בראש חודש שבט, פתחנו את היום בתפילת ראש חודש מוזיקלית מרגשת שמורידה את כל המחסומים שבלב.

ומהמקום הרוצה (ה"כשר" הזה) שבתוכי, למדתי במהלך החודש, צעד אחר צעד, איך לקחת את מה שקבלתי בריטריט, את מה שנגע בי, ומנסה לאמץ ומנסה לשלב את הרוגע הזה, תשומת הלב הזאת להתפתחות שלי, בתוך חיי היומיום, כחלק מהחיים עצמם.

בין היתר, המנטרה שאימצתי לי:  

"עם בוקר קמה להיטיב עם עצמי…"

בכל יום, לקום (לפחות) חצי שעה לפני העולם, לפני כל מה שאני צריכה, חייבת, מוכרחה…

ולשים את עצמי, במקום הראשון, שלי.

מה משמח אותך? מה מעצים אותך?

מיד בבוקר, כתיבה / מדיטציה / צעידה / תפילה… תחליטי את. רק תשמרי על הזמן שלך.

תשמרי לך עלייך.

הלוואי שהמילים האלו שכתבתי בתחילתו של החודש, ייכנסו גם ללב שלכן ויגרמו לשינוי.

אולי רק שינוי במחשבה. משהו קטן.

הרעיון הזה מקפל בתוכו עוצמות כל כך גבוהות. קצת נשגב מבינתי, אז כתבתי אותו כאן, בעיקר לעצמי.

כמו את כל הבלוג הזה, בעצם…

וכך, לאט-לאט חזרתי לטפל בעצמי. להיות כאן בשבילי.

עם המון חמלה. עם המון סבלנות. בדיוק כמו שתיל קטן שלא דוחקים בו שיגדל.

רק משקים במים, רק מאירים עם השמש ובטוחים שהוא יגדל.

חזרתי לקום מוקדם בבוקר, להיטיב עם עצמי. לכתוב, למדוט, לנשום, להיות.

בעוד יומיים ניכנס לחודש אדר, החודש הכי שמח בשנה, הלוואי שבאמת הכל יתהפך עלינו לטובה.

ובינתיים, למדתי שיעור חשוב כל כך. על עצמי, על החיים.

השבט הזה לימד אותי, שגם ברגעים הכי קשים, בהתמודדות הכי איומה, כואבת ומאתגרת,

אני רוצה להסכים להיות איתי. להיות ברגרסיה הזאת, לא לפחד מזה ש "לא קורה כלום",

כי כל כך קורה. מבפנים, בתהליך התת קרקעי הזה, יש התחדשות מתחת לפני המים.

ולא תמיד (לרוב, אנחנו לא יודעים) למה אנחנו עוברים את מה שאנחנו עוברים.

ורוצים רק לראות כבר שינוי, רוצים תוצאות, כאן ועכשיו.

והכל מתעכב ומותח את קצה גבול היכולת.

וככה, ככה בדיוק אנחנו גדלים.

לכל הנשים האהובות שמרגישות "תקועות", מרגישות שכלום לא הולך ומתקדם.

מרגישות שזקוקות להתחדשות, דעו לכן, שקרה איתכן – איתנו כל כך הרבה בשבט הזה.

התחדשנו מבפנים, ועכשיו, עכשיו כולנו נוכל לראות, וכן, גם להנות ולשמוח עם התוצאות של הפרי הבשל והמתוק.

בוא אלינו חודש אדר, בואי אלינו שמחה. הפריחי את השממה, עטפי אותנו באור, באמונה, שלמסע הזה יהיה סוף טוב.

וכן, נראה לי שכל סוף הוא התחלה חדשה.

ואם בשבט בישרנו בשורות טובות, החודש אנחנו מביאות עלינו את השמחה, עושות פעולות שמשמחות אותנו. לא לחכות שזה ייפול מלמעלה. לפעול, להשתדל למעני. למען השמחה שלי היום, ואני מאמינה שהתדר של השמחה שנהיה בו, ימשוך אליו עוד מהטוב הזה.

תודה לך שבט, ברוך הבא אדר.

ואם את שואלת את עצמך למה ביקשתי לשמור את ההיריון החדש בסוד?

כי הילדים עדיין לא יודעים… (:

עבור ילדים קטנים, זה יותר מידי זמן המתנה עד הלידה בע"ה… אז החלטנו שנשתף את העולם בבשורות הטובות שלנו ב"ה, ונחכה עם הבשורה לילדים.

פרי בטן, פרי עץ בשל, המתנה, ציפייה, סבלנות והתפתחות.

כמה טוב ה'.

שלכן,

אפרת, דוכסית