אני חייבת לשתף אתכן בהרגשה שיש לי עכשיו בלב.

אבל לפני כן, אני רוצה לומר לכן תודה.
הזמנתי אתכן בסטוריז ובניוזלטר האחרון שנשלח אליכן, לכתוב לי נושאים שתרצו לקרוא בבלוג.
ואוו. איזה מיילים קבלתי. מילאתן את התיבה בהודעות ואת הלב בשמחות קטנות.

זכיתי בכן.

הפוסט הזה לא היה נכתב בלעדיכן. תודה.

אז איך אני מרגישה עכשיו?
תודה ששאלתן (:

החורף הזה היה קשוח. סגר. קורונה. חופשת לידה ללא רגע של חופשה.

החורף הזה התחיל עם דיכאון אחרי לידה והסתיים בהופעת בכורה.

והנה אנחנו כאן, שוב ביחד.

אבל הפעם אני מרגישה שונה.

זוהרת. קורנת. רגועה ושלווה. ב"ה.

חזרתי לעצמי זאת לא ההגדרה הנכונה.

אישה לא חוזרת לעצמה. לא אחרי לידה ולא לפני לידה הבאה ולא בכלל.

אישה מתחדשת בכל שנייה מחדש.

אישה היא כל-כולה חידוש נפלא בעולם.

והחידוש הזה, כשהוא לא מתחדש, הוא לא מממש את הצרכים והרצונות שלו.

כי עצם היותו חידוש מתבקש רק שיתחדש.

שיתמלא. שישתנה. שיבוא חדש. שיבוא אחר.

התקופה האחרונה הכניסה את כל הנשים בעולם לתרדמת. כמעט התרגלנו לסיטואציה העולמית. למסיכות. לשמים הסגורים.

איך אומרים? בסוף הייאוש נעשה נוח.

אוי ואבוי לנו. זה מה שחסר. שלא נתרגש ולא נתחדש.

זה נקרא לתת לקורונה לנצח.

ומגיע לנו לנצח.

כן, זה קרב. זה הקרב הכי חשוב על החיים שלנו.

"מה זה כבר משנה?"

מה אני לובשת, מה אני אוכלת, מה אני שומעת, מה אני רואה, איך אני נראית.

מה אני מרגישה.

לפעמים, אפילו אותי זה מפתיע.

היכולת המרשימה שיש לדברים בעולם החיצוני, להשפיע על העולם הפנימי שלנו.

מגבת רכה במיוחד אחרי אמבטיה.

מפיץ ריח טוב שנמצא בחדר ומפיץ באמת ריח טוב בחדר (ולא כזה שהריח נעלם אחרי שניה)

כוס קפה ושיחה טובה עם מישהו שאת אוהבת.

בית מסודר. עם ילדים קטנים זה מאתגר לשמור על סטנדרט של סדר וניקיון.

אבל זה כל כך משפיע על הנפש. גם אם תגידי שלא אכפת לך ואין לך זמן…

זה משנה חיים.

למשל, תחליטי שאת מציעה את המיטה בחדר השינה.
אני אישית לא עושה כלום בבוקר לפני שחדר השינה מדוגם.
לכן, לא משנה איזה יום עבר עלי. תמיד! יש לי פינה מדוגמת, ריחנית, מצוחצחת. הכי יפה שיש בבית שלי.
בלי לרצות לברוח לבית מלון…. פשוט כי עשיתי לי חדר של בית מלון בתוך הבית. זה הרעיון…
אגב, הפעולה הזאת שלכאורה נראית קטנה, שולית, זניחה, "מה זה בסך הכל" להציע את המיטה? למתוח את המצעים? להחזיר משהו לארון אם צריך… מה הביג דיל? זה מה שישנה לי את החיים?

כן!!!!!!!!!

סידור המיטה בבוקר יחזק אצלך את העובדה כי דבר קטן (ודווקא זה שעשית בבוקר) מצטרף לעוד אחד קטן.

בסוף, זה לגמרי בדברים הקטנים.

אבל בדיוק בהם אנחנו מרשות לעצמנו ליפול.

לאכול ארוחה "ליד" (או חלילה שאריות של הילדים) רק כדי להספיק עוד משהו בשביל הילדים, בשביל העבודה, בשביל הבעל או לא משנה מה.

את ראויה לארוחה שהיא בדיוק ולא "ליד".

"הקטנות" האלה של החיים, מרכיבות את הסך השלם, זה שלעולם לא יהיה מושלם, אבל יהיה שלם,

ואתן יודעות איך זה מרגיש כשהכל שלם?

זה גורם לכל האתגרים בחיים להסתדר. או לפחות להרגיש בסדר.

ואמא חייבת שיהיה לה "סטייט אוף מיינד" בסדר.

גם ככה את רוב היום עם נקיפות מצפון.

הנה החיים עצמם:

כשאני לבד בבית עם שניים קטנים, הזמן של המקלחות מאתגר כפליים.
בד"כ, לאורך כל האמבטיה של ארייה שאני מקלחת אותה – אמרי בוכה, ואז כשהיא במיטה, לאורך כל האמבטיה וההנקה שלו – היא בוכה (מהמיטה)…

 והריקוד הזה, שיש לי בנפש, מאפשר לי לשמוע את הבכי הזה ולא לקרוס לתוך עצמי, מאפשר לי לקלח את השני במהירות ויסודיות ראויים להערצה. מאפשר לי להקשיב ממש לבכי, גם כשאני מטפלת בתינוק השני שלי, בלי לכעוס על עצמי שאני לא יכולה לגשת ולהרגיע.

התחושות האלה, ועוד תחושות, ועוד. הם סך האישיות שלך.

הם התגובות שלך.

הם האינסטינקט הראשוני שלך.

הם את.

הם הכי את.

ומגיע לך.

מגיע לך כל כך.

להוריד רגע את הרגל מהגז.

עכשיו.

ברגע זה ממש.

ואז, כאשר תצטרכי אותך במלואך ותדרשי לנסיבות חיים מאתגרות בצורה כזאת או אחרת, יהיו בך הכלים להתמודד.

תגיעי לאתגרים האלו במצב הוויה רגוע, בטוח, נינוח.

מתי הרגשת לאחרונה שאת נינוחה?

את לא יכולה לצפות מעצמך להיות נינוחה כשילד מכעיס אותך, כשקורה בעבודה משהו שלא מסתדר לך, כשאת לא מוצאת את עצמך בבית או בעולם.

זה לא הזמן.

בדיוק כמו שאת לא יכולה לצפות מהארון שלך, להמציא עבורך לוק חדש ומרגש בחמש שניות שהתבוננת בו "על הבוקר" ושוב לא מצאת מה ללבוש כי הכל נראה לך חרוש והכל מבולגן.  

זה לא הזמן.

את לא יכולה לצאת לנסיעה ברכב שלך ולרצות להאזין לפלייליסט מהמם כשלא הכנת מראש אחד כזה.

לנסות לחפש שירים בדרך?

זה בטח לא הזמן.

לצאת לצעידת בוקר?

לא יצאת כבר שנים.

להתאמן?

מספיק לך להתרוצץ סביב הילדים.

בגד חדש?

רהיט חדש?

הלבשה תחתונה נכונה?

עציץ? תמונה?

נחכה שנעבור דירה… אולי בשנה הבאה…

וככה, השנים חולפות והימים עפים והנה עוד פעם פסח כאן.

ואין לך אביב בלב.

כי זה לא הזמן.

מתי הוא יגיע הזמן?

הזמן לעצור לא בגלל שהעולם עצר.

הזמן לעצור כי לכל אישה בעולם מגיע להרגיש ככה בנוח עם עצמה. ככה בנועם עם עצמה ועם הסביבה.

ככה בטוב. ככה עם דף חדש.

באמצע החיים.

לא בגלל שהגעת לגיל ולא בגלל שצריך מתי שהוא להתחיל.

עכשיו. אצלי. מתחיל. חדש. דף.

הנה, אפשר לקרוא את הכותרת הזאת ישר והפוך.

איך עושים את זה?

זה תמיד בדברים הקטנים.

כשתחליטי שזה "כן משנה".

תראי איך תנועה עדינה בנפש פנימה משפיעה על עולם ומלואו.

כל סך החלקים האלו, מרכיבים את היום השלם שלך, את הסיפור שאת מספרת לעצמך בחיים.

שהחיים מספרים עלייך.

הנה אני, לא יצאתי לאחרונה לחופשה, אבל יש לי חופש בלב.

לא העברתי לאחרונה סדנת סטיילינג אישית, אבל למדתי שאפשר להעביר סדנת סטיילינג בזום, לקבוצה, וזה ממלא אותי ומרגש.

אפשר למנות כל כך הרבה לא…

ואפשר לבחור לראות את הכן. את הטוב.

זה שריר שכדאי לאמן.

זה בסוף בדברים הקטנים.

זה בסוף כל כך משנה.

בכל יום שאת נותנת את דעתך לכל הדברים האלו, זה יום שהשקעת במניה הכי טובה שיכולה להיות לך.

זה יום שבנית את האישיות שלך.

כן, עד כדי כך.

השבוע יצאתי עם אמא שלי ליום כיף בירושלים. פיניתי את כל הלו"ז שלי, ארזתי את הבייבי שלי (את ארייה שלחתי לגן ואת אמרי הבאתי לראשונה לעיר הקודש)

אולי זה נשמע פשוט אבל זה אתגר רציני. אמא שלי היא אדם שגרתי וקשה להזיז אותה מהלו"ז המאוד מסוים שיש לה. היא מסודרת ומתוכננת ומדויקת כמו שעון שוויצרי.

להכריח אותה לקחת יום חופש. לספר לה סיפור שזה בגלל יום ההולדת שלה, כשבתכל'ס, זה בגלל שהרגשתי שהנפש שלה צריכה לנשום חמצן אחר.

לשתות קפה אחר. (כן, אפילו שיש לך מכונת קפה, ומה זה כבר משנה?)

להיות במוד אחר. (כן, אפילו אם את חושבת שיום כיף הוא מותרות בערב פסח)

להתלבש יפה, להתאפר, להתבשם, להתחדש, לשוחח, להיות.

נ.ב

בצעידת הבוקר שלי אני משתדלת בכל יום לשוחח קודם איתה ואז עם הבורא…

אז הבוקר כששוחחנו, היא אמרה לי שהיה לה כל כך טוב, שהיא רוצה דייט כזה פעם בחודש (:

וזה שימח אותי כל כך.

שמחות קטנות נוצרות כשאת עושה טוב לאחר. קודם תבדקי בתוך הבית שלך מי זקוק לך ואז למעגל הרחב יותר.

כשאת עוזרת לאחר, את שוכחת לרגע מהאתגרים שלך, הפוקוס משתנה, את מקבלת פרופורציות.

וזה מרגיע. ומשמח. וממלא.

ואני רק אומרת: לא צריך להגיע לקרקעית כדי להתרומם. לא צריך להרגיש ריקה כדי להתמלא.

יום – יום שעה -שעה. רומא לא נבנתה ביום אחד וגם מצב הרוח שלך לא.

אין ספק, הוא יכול ליפול ברגע, להחריב עיר שלמה בשנייה.

אבל בנייה?

היא איטית יותר, היא מורכבת, היא דורשת תשומת לב. ירידה לפרטים הקטנים.

תרדי אליהם, תשימי לב אליהם, אלייך.

וזה מרגיש כל כך נעים וטוב.

האביב הזה ממלא אותי.

אני מרגישה שהבית שלי כולו שירה.

הארון שלי. הגוף שלי. הילדים שלי. בעלי היקר, מגדל של אור.

היקום כולו.

אביבי כל כך.

שמח כל כך.

דף חדש, חלק.

הדף הזה ניתן לנו בכל יום מחדש.

ברגע שאנחנו מתעוררות בבוקר.

מה את מחליטה לכתוב בו היום?

היום.

ובכל בוקר מחדש.

טוב, לא דברתי כבר שנייה וחצי על הילדים שלי (:

אז הנה משהו שכתבתי לאחרונה והחלטתי שהוא ראוי להישמר בבלוג.

מועדון חמש בבוקר.

מוֹעֲדוֹן חָמֵשׁ בַּבֹּקֶר
.
אלוהים יודע כמה רציתי להצטרף למועדון האיכותי שנקרא "מועדון חמש בבוקר".
זה נאור, זה מתקדם, זה אטרקטיבי בטירוף.

כדי להיכנס למועדון האקסקלוסיבי הזה, כל מה שצריך לעשות זה לכוון את השעון מעורר לשעה חמש בבוקר, וכשהשעון מצלצל, במקום לכבות אותו ולהתכרבל היטב בפוך, צריך לקום.

ומה עושים האנשים המופלאים שמצליחים לקום בחמש בבוקר אתן שואלות?
שאלה מצוינת שאלתן (:

בשעה וחצי- שעתיים האלה עד שהעולם מתעורר, זה זמן שמוקדש לפיתוח עצמי.

דבר ראשון תפילה, הכרת הטוב והודיה לבורא עולם.
דבר שני, אמבטיה, מעוררת.
דבר שלישי, כתיבה, הכתיבה עוזרת לעבד את שהיה ולתכנן את שיהיה ובכלל, לא צריך לאבד כדי להעריך. אפשר ורצוי לעבד.
ומאזינים למוזיקה נעימה. ועושים כושר, ממש מזיזים את הגוף והנשמה.

נאורות לשמה.

זמן קסום וצלול בלי הפרעות ומסיחים. זמן שהופך אותך להיות אדם טוב יותר. בטח גם שותים קפה בזמן הזה, בלי שאיזה תינוק מתוק פולט עלייך וכיוצ"ב..

וזה סיקרן אותי בטירוף וריגש אותי. אז קראתי את הספר הנושא את שם המועדון ואפילו קניתי אותו במתנה לחברה שלי. והתרגשתי שהיא הצטרפה למועדון וגם אני כמעט הצטרפתי.

מפה לשם, הילדים המתוקים שלי שמעו שאמא מתכננת להצטרף למועדון בלעדיהם. שהיא אשכרה הולכת להעביר שעתיים מהיום בלעדיהם. אז הם החליטו גם להצטרף.

האמת שהם הגדילו לעשות והם מתעוררים הרבה לפני השעון המעורר של חמש.

כבר בשעה ארבע (לפנות בוקר!) ארייה מצטרפת למיטה שלנו ובהנקה של רבע לחמש כל הבית בתנועה ערה.
תודה לך בורא עולם על הזכות לקחת חלק במועדון המופלא הזה, מועדון *הילדים* של חמש בבוקר. אני מרגישה שאני הופכת להיות אדם טוב יותר בזכותם.

גם אם לא תמיד אני מצליחה לפתוח סידור ולהתפלל. גם אם אני לא מצליחה, להבדיל, לשתות קפה או לכתוב. לעבד. ולהתאמן.

אני ממש משתדלת, אבל לא תמיד מצליחה. ככה זה כשלמועדון הילדים יש חוקים קצת אחרים.

בעצם, אין שם חוקים רק כמויות עצומות של אהבה.

ואם נחזור רגע לנקודת ההתחלה, שם דברתי על הנושאים שבקשתן ממני לכתיבה. ליצירת תוכן.  

אז הנה, בזכותכן כתבתי פוסט אביבי שנותן כוח. שנותן לך כף זכות, שנותן לך כתר.

תרימי, נפל לך.

ועכשיו, לשאלת מליון הדולר:

איך ליצור שילובי סטיילינג נכונים? מהם הטרנדים לעונה הקרובה? טיפים בסידור ארון, תפעול מלתחה ועוד מלא שאלות סביב הלבוש החיצוני. כזה שמעצים אותך מבפנים.

אז בגלל שהיו כל כך הרבה בקשות בנושא, החלטתי שאת כל הטוב הזה, ארכז בפוסט נפרד, חדש ומיוחד בקרוב בבלוג.

כאן נרשמים לקבל עדכון כשהפוסט החדש יעלה.

ועד אז, מקווה שנהנתן מהפוסט הנוכחי,

אשמח לקרוא אתכן בתגובות.

פינת הלייף סטייל

שמלת משי לבנה מושלמת לאביב שבא עלינו לטובה של המעצבת שושי יגודייב. הנה קישור לאתר.

מגפונים שחורים עם אבזם זהב. נוחים באופן בלתי רגיל.

אגב, כל הנעליים (כאן בפוסט) של לאפייט איטלי מתאימים את עצמם לכף הרגל שלך בנוחות ואיכות מושלמת.

כאן התאהבתי בהם לראשונה

כאן אתן מוזמנות להתאהב בעצמכן

ארייה הנסיכה המדהימה שלי לובשת אוברול מהפנט (כשיהיה ממש חם אלביש לה אותו בלי הבלייזר מעל…) מבית תמרה. יש לה פריטים מושלמים, אקססוריז לשיער לאמא ולבת ועוד הרבה דברים טובים. ייצור כחול לבן. כאן מתחדשים ונותנים יד לעשייה מקומית.

צילום תמונות: ביילי אלפרין.

איזה חידוש נפלא אתן בעולם.

תודה שאתן כאן.

אתן ההשראה שלי,

דוכסית