הייתי בהיריון. תשעה חודשים או עשרה חודשים או מה-זה-השטויות-האלה תאריך לידה משוער? 🙂

בכל מקרה, כשאת בהיריון, את רואה באולטרסאונד את העובר שלך, מרגישה אותו, שומעת את הדופק, ב"ה נס גדול.

אבל בינינו, את לא באמת מעכלת שבתוכך יש ייצור חי וקיים. את לא מעכלת במיוחד אם זה היריון ראשון.

מתישהו, בסוף התשיעי את כבר רגילה למהותך ההריונית, כולם מחזיקים לך את המעלית כדי שתספיקי לעלות,
נותנים לך מיליון ואחת עצות לשעה, ובגדול, את מחכה לרגע שתהיי כבר אחרי.

אם הגדלת לעשות, לקחת גם חופשת הכנה ללידה
(מומלץ בחום, להתכונן רוחנית וגשמית! איך? אני פשוט התנתקתי מהציוויליזציה והלכתי כל יומיים למעקב רפואי כי עברתי את התאריך המשוער הלא משוער בעליל 🙂 )

את עוברת קורס הכנה ללידה ומדמיינת (ומתפללת כמובן) שהלידה תהיה עם מיילדת פרטית שהיא תהיה רק איתך בחדר חשוך, שקט ונעים, ייתנו לך אפידורל ברגע שתרגישי צירון קטנטן ומתישהו הבייבי שלך יגיח לעולם שמח וטוב לבב.
מה לא?

דמיונות לחוד ומציאות לחוד 🙂

לכל אחת יש את סיפור הלידה שלה. את הנס הפרטי שלה. את קריעת ים סוף – שבורא עולם בכבודו ובעצמו בקע עבורה את הים (תרתי משמע) והוציא את הבייבי מתוכה אל העולם.
אחרת, אין לי הסבר או מילים לתאר את החוויה העצומה-הכואבת-המטורפת הזאת שנקראת לידה.

ברשותכן, אשאיר את הדיטיילס לבייבי שלנו, כשתגדל.

אבל חשוב לי לומר רק דבר אחד:

באיזה שהוא שלב, במהלך הלידה, כשהוציאו את אמא שלי ואת המגדלור מהחדר וכל רופאי המחלקה הגיעו לחדר הלידה (ואני לא מגזימה!) צרחתי בלב את המשפט הבא שוב ושוב:

אין עוד מלבדו.

כל הרופאים שבעולם, כל הטכנולוגיה המופלאה שיש היום, לא יכולים לנקוף אצבע, לעזור, להושיע, ללא מלך מלכי המלאכים בכבודו ובעצמו שבא ליילד אותך.

הרגשתי את השכינה בחדר, לא פחדתי, רק שאגתי בדממה.

אין.
עוד.
מלבדו.

עד שראיתי את המלאכית שלנו, עד ששמעתי את הבכי הראשון שלה, עד שהרגשתי אותה עלי.

ואז הגיעה ארייה.

עכשיו אני מערסלת אותך בזרועותיי, ילדה שלי.

מאכילה, מחתלת, מדברת איתך.

מהרגע שנולדת יש לנו שיחות.

קצת דברים טכניים והרבה מילים של אהבה.

כשהיית ברחם שלי, היית עטופה, מוגנת, היה לך שקט והמרחב היה בטוח ויציב.

אני מספרת לך שגם העולם שהגעת אליו הוא כזה ומתפללת שזה כבר יקרה.

אני מנסה להקשיב לשקט שלך, לבכי, לקולות ומנסה לפענח את הפרצופים.

המחלה הכי נפוצה ואיומה היום היא חוסר קשב וריכוז.

ואני רוצה שרק תהיי לי בריאה עד מאה ועשרים.

אז אני מתחילה לפתח בעצמי הקשבה מעומק הלב.

לא לשמוע את הבכי שלך, להקשיב לו. להבין אותך. להתבונן בך.

להקשיב לך, ארייהל'ה שלי, בלי להעמיס עלייך את החלומות שלי.

להקשיב לך, בלי לענות מיד מתוך האינסטינקטים שלי, אינסטינקטים של "יעילות" המבקשים לבצע שבע עשרה משימות בשישים שניות.

זה מה שנשים עושות, ואמהות. (לא?)
שזה מעולה, אגב, אחרת אין סיכוי, ילדה שלי, שנצליח להגיע לאנשהו בסוף היום.

אבל, למדתי להקדיש לך זמן, או יותר נכון, לקדש את הזמן שלנו יחד.

וכשאני איתך – לקיים את השליחות שלי במלא הקשב ומלא הריכוז.

ובלילה בלילה כשכולם ישנים, אני מנסה להחזיק את העיניים שלי פתוחות בזמן שאת אוכלת, ובמקום לרפרש את הפיד,
אני מתפללת על הקשב ועל הריכוז שלנו, האמהות.

ארייה שלי,

לפני שנפגשנו, היו לי מעט ספקות לגבי השם המיוחד שבחרנו לך.
למרות שקבלנו את ברכת הרב, אני מודה, היו לי מעט חששות שהילדים או המורים לא יידעו לקרוא אותו באופן תקין.
שאצטרך לנקד או לכתוב את השם בכל מקום גם בלועזית Arya…

כשבאת לעולם, הרעפת עלינו מיליון מתנות של אושר, סבלנות, פשטות, אמת ואור גדול (את זה האחרון, בטח לקחת מאבא שלך, המגדלור 🙂 )

אבל עכשיו אני מרגישה שהשם הולם אותך, ראוי לך, ואם לא היה קיים, היינו עושים לו ייבוא לארץ, ספיישל לכבודך 🙂

את אלופה! את תגלית השנה! את לנצח תהיי המתנה ליום הכי שמח בשנה!

עדכון כשארייה בת שנה**:
אריוש, לפחות פעם ביום שואלים אותי למה בחרנו לקרוא לך ככה, בחשבון פשוט זה אומר שנשאלתי מעל 400 פעמים.
יש את התשובה הקצרה שאני עונה בחטף: כי אני אוהבת את השם הזה.

אבל אז הם שואלים מה המשמעות?

מששת ימי בראשית האדם מחפש משמעות (:

אז החלטתי לכתוב בבלוג את התשובה הארוכה:
השם ארייה מורכב מהאותיות הראשונות של השם הפרטי שלי ושל אבא שלך (אפרת, יהונתן) וזה קסם לי כששמעתי את השם לראשונה.

לא, כל קשר לארייה סטארק ממשחקי הכס מקרי לחלוטין.

הרב של אבא אמר (לפני הלידה) שארייה זו דרגה רוחנית גבוהה בקבלה, אני יודעת שארייה זה מעולם המוזיקה ואת הצליל הכי יפה וטהור שיש בעולם.

בנוסף, בשם שלך יש את האר"י הקודש, אותיות אריה – מלך החיות. ועוד מלא דימויים שעולים לי כל הזמן לגבי השם הכי מיוחד שלך.

עכשיו, אני בהיריון לבייבי מספר 2 שייכנס למשפחה שלנו, אין ספק שהצבת לנו רף גבוה עם השם שלך.
שיהיה לנו בהצלחה (:

ובחזרה לפוסט הנוכחי:

אפרופו פשטות, מהרגע שראיתי את תוויות השם של חברת Tag me – הרעיון והביצוע קרצו לי.

מדובר בתוויות לשיוך וזיהוי מוצרים העשויות מחומר גמיש, אלסטי ועמיד לטמפרטורות גבוהות. אפשר לרחוץ את זה בכיור או במדיח כלים, להעביר את זה ממוצר למוצר (פחות התחברתי למדבקות עם שם…) התוויות מעוצבות בעברית או באנגלית כרצונכן, בצבעים שונים ושלל סגנונות. רעיון מתוק שעולה רק כמה שקלים. מומלץ בחום!

כנסו לאתר או לאינסטוש שלהם ותראו איזה דברים מדליקים הם מייצרים, לא רק לבייביז.

גם לאמא מגיע, לא?

עוד כמה קטנות ומגיע הלילה של הגאולה, של החירות, של הלידה שלנו כעם.

לפני כמה שנים, בערב ליל הסדר, כתבתי פוסט בבלוג איך באים ילדים לעולם?

היום אני יודעת.

חג של חירות והקשבה, מעומק הלב,

אמא,
דוכסית

טוטאל לוק אבישג ארבל