ברור שזה לא הגיל (29, תודה ששאלתן :)) אלא מי שאני היום, כשהגעתי לגיל.

אני מאמינה שיום הולדת צריך לחגוג פעמיים בשנה.
הראשון, בתאריך הלועזי 10.9 שזה היום!
והשני, בכ"ט אלול, ערב ראש השנה.
לוח השנה מראה לי כי בעוד 10 ימים יחול ראש השנה,
וזה אומר שיש בדיוק עשרה ימים בין תאריכי היומולדת הלועזי – לעברי שלי.

אולי זה בדיוק מה שאני צריכה, עשרת ימי תשובה.

אני רוצה לחזור בתשובה אלי.
תשובה היא לאו דווקא החלטה או קבלה.
תשובה היא קודם כל בהירות מחשבה, התבוננות בשאלה, מרחב לעצמי.

תשובה היא דרך.
לחזור בתשובה זה להיות בדרך אחת, אבל להבין שיש בה הרבה שבילים.
אין שביל אחד שנכון או לא נכון לצעוד בו בעבודת ה'.
שבעים פנים לתורה. רבות דרכים למקום.

עוד לפני החתונה, פנו אלי מעצבות ועסקים לשיווק כיסויי ראש, בבקשה לקבוע איתי ריאיון בלעדי ליום שאחרי.
הם חשבו שתהיה להם כותרת טובה: "דוכסית מכסה את הראש" או משהו אחר, צהוב יותר.
הציעו לי הצעות, חלקן מפתות. אבל אמרתי לא.
סורי. טרם הספיקותי להחליט שאני מכסה את הראש (חלקי או מלא) באופן קבוע.

אמרתי שאני מאוד אוהבת כיסויי ראש, שאני מאמינה שזה-מה שאישה דתייה נשואה, צריכה לחבוש באיזה-שהוא-אופן.
אבל לא אמרתי שאני עושה את זה קבוע. אני רוצה. מאוד.
אבל באופן קבוע? זאת אמירה רצינית שצריך להיות מוכנים אליה.
אני עוד לא שם, ושום קמפיין גדול לא יזריז אותי לקבל תשובה מהירה.
אף אחד לא ישים לי דד-ליין. גם לא יום החתונה.

אני והמגדלור החלטנו שאנחנו לא מחליטים על זה עכשיו.
ואם תחשבו על זה רגע, תראו, זאת החלטה גאונית – להחליט שלא מחליטים על זה – לגבי דברים כאלו ואחרים בחיים!

לפעמים נכון שיהיה דד-ליין. אבל בעיקר לגבי דברים גשמיים. "צריך לסיים לכתוב את הטור, לנקות את הבית, לבשל ארוחה".

אבל בעבודת ה'? במידות? בקבלות רוחניות?
זה כבר עניין של חיבור.
וצריך לאפשר לזמן לעבור דרכנו. הדרך חשובה לא פחות מהמטרה.

"אני אוהב שאת שמה כיסוי ראש, אני חושב שזה מחמיא לך, אבל אני לא אומר לך לשים כיסוי ראש."
ככה הוא אמר, המגדלור הפלאי שלי.

אני מאמינה שיום אחד אהיה דוסית עם כיסוי קבוע ובלי שאלות, בע"ה.
אבל כדי שזה יקרה, ממקום פנימי, שליו ונכון,
אני חייבת לתת לדוסית שאני – כ' (כף) ענקית של זכות.
עד היום חשבתי שכאשר אני מוסיפה כ' (כף) של כבוד עצמי, של כוח, אני משדרגת את עצמי מדוסית – לדוכסית.

גדלתי, הגעתי לגיל שאפשר להתחיל לתת לעצמי כף של זכות.

זאת בדיוק התשובה שאני צריכה לעצמי. עשרה ימים של התבוננות בנפש.
רגעים של שקט עם בוראי.
לסלוח לעצמי, גם על הרגעים שחשבתי "אבל מה יגידו?"
הרי תמיד יגידו!!!
ואם אחליט על כיסוי ראש חלקי. אז יגידו. ואם פאה אז ישאלו "למה לא כיסוי מלא" ואם כיסוי מלא אז ישאלו "זה לא מפריע לך?"

כמה רעש!

בואו ניתן לעצמנו עשרה ימים של תשובה.

בואו נתחיל בסליחה עצמית.

סליחה מהגוף שלנו על המבטים מעוררי הרחמים שהבטנו בו.

סליחה מהראש שלנו על הפחדים שהתרוצצו בו על "מה יגידו" האיום והנורא.

סליחה על חוסר האהבה העצמית. סליחה ששפטתי את עצמי כמו שופטת אכזרית.

כאשר אני שופטת עצמי אני מחליטה (תמיד!) שאני אשמה ואז אני מענישה את עצמי. ביקורת עצמית גבוהה, ככה קוראים לזה בפתולוגית.

זה תמיד מפתיע אותי מחדש, היכולת הזאת – לקחת יום הולדת לועזי ("שיהיה לי פאן במקסימום")
אל מקום שנמצא פנימה. איפה שהנפש מתבדרת ברוח.

מתי יהיה לי קצת נחת מעצמי?

טוב, נו, בואו ננסה לחבר את הרוח לחומר.
מעבר לעשרה ימים של תשובה, אני מזמינה אתכן לעשרה ימים של חגיגה אופנתית, נו, איך זה נשמע?

*אני מקווה שאת מחייכת עכשיו לפחות כמוני 🙂

לרגל יום הולדתי ה – 29

מהיום ועד ערב ראש השנה (עשרה ימים ברוטו!) אני מקדישה את שירותי הסטיילינג שלי לקוראות הבלוג בלבד!

ב – 29% הנחה!!!

ייעוץ ושדרוג מלתחה אישית – אני רוצה לחגוג אתך את השינוי שלי!

סדנאות סטיילינג לימי הולדת או מסיבת רווקות – אנחנו רוצות לחגוג אתך כנ"ל!

נ.ב
אם את לא יודעת מה קרה לאותה גנבת חצופה שחשפתי בפוסט הקודם,
כנראה שאת לא מקבלת ממני עדכון במייל בכל פעם שעולה פוסט חדש בבלוג.
אשמח לצרף אותך לרשימת הקוראות שלא מפספסות: גללי מטה בסוף הפוסט והשאירי את פרטייך.

מה לבשתי?

שמלה ורודה Clef.k
טורבן על חלל Rona Turbans
תכשיטים De sol
תיק צד Zara
סנדל לבן Pull&Bear

שמלה ירוקה הודיה לוביץ
כובע קש רייצל
נעלי אקספורד המגדלור קנה לי אותן ממש מזמן. אז פחות רלוונטי 🙂

תודה למלון גולדן קראון חיפה על האירוח המושלם!

הלוואי שנזכה להגיע ליום "הרת עולם" מתוך שקט פנימי וכף זכות מלאה.
דוכסית