הפוסט הזה מרגש אותי.

כנראה שזאת הסיבה שלא כתבתי הרבה זמן.
ארגוני חתונה, משימות, תתי סעיפים ורשימות מוזמנים.

אגב, יש לנו זוג חברים ממש מתוק שהכרתי דרך המגדלור, אלא מה, שעם הזמן הפכתי להיות בקשר טוב עם האישה והוצאנו את הגברים מהמשוואה. עכשיו, אנחנו מתאמות לבד את הפגישות לדאבל דייט (בעיקר ארוחות שישי וכאלה, אנחנו דוסים, אלא מה?) בקיצור, לאור העובדה שלמגדלור יש מאות חברים ומוזמנים הוחלט שהחברים החדשים האלו ייכנסו לרשימה שלי. עכשיו יש לי 42 מוזמנים לחתונה 🙂
לא, ברצינות! אני יושבת מול "ספר הטלפונים" הדיגיטלי ואני באמת חושבת שיש לי 42 אנשים שאני רוצה להזמין.

קאט——

ואז הגעתי ליפו. אומרים שאין כמו יפו בלילות. האורות, הרומנטיקה, בדיוק כמו שזה צריך להיות. אבל קבלו סקופ: יפו משגעת גם ביום!
קחו לכן שעה – שעתיים (מבלי להתחשב בסטטוס המשפחתי שלכן) ויפו תגרום לכן להאמין שאתן כלות!

כשאת כלה, כולם מסביבך שומעים רק "מרשרשים" ועושים הכול כדי להעביר כמה שיותר מכיסך לכיסם.

בעצם, להיות כלה זה כמו כל עסק – רק יקר יותר.

מפה לשם, מדדתי את שמלת הכלה, בה' הידיעה, והבנתי שיש לי 8,475 אנשים* שאני רוצה להזמין לחתונה 🙂

זה-לבד שווה פוסט.

רק בואו נסגור שבמקום פוסט שמלת-כלה-נוסף-לפני החתונה, אשמור על אש קטנה כדי שתהיה לכן הפתעה, דיל?

אמ-מה, אני מניחה שכל כלה יודעת שהיא צריכה לדאוג לשמלה.

אם כן, מהו הדבר הכי חשוב שכלה צריכה לדעת?

אוהו! כשאתן שואלות לעניין, אני משיבה כהלכה (תרתי משמע)

בין שלל המשימות, התחבאה לה משימה אחת לא נוצצת בכלל. כזאת שלא מדברים עליה בבלוגים של סטייל ואופנה.

בלוג אופנה צריך להיות יפה (לפחות כמו יפו בלילות) צעיר ורענן.
והיום, אנסה בזהירות רבה להזדקן איתכן בשיבה טובה 🙂

כן, אני יודעת, איך אומרים היום? כל מה שלא נוצץ – לא קיים.

אבל אחרי שראיתי את עצמי במראה, על בימת עץ קטנה, לבושה בשמלת כלה מלאת שיק וגלאם (אין יפות ממנה, כבר אמרתי?) הבנתי שאני ממש רוצה לעשות הכנה לחתונה גם במישור הרוחני.
בינינו, החיים האמיתיים זה לא הלילה של החתונה ב 27.6.17 וזאת אפילו לא המטרה. ממש לא!

החתונה היא האמצעי עבורי לעבור לגור יחד עם המגדלור (התרגשות!!!) להקים משפחה, להביא ילדים (תאומות בנות!) לעולם. אמן!

ואז הלכנו להירשם ברבנות.
אחד המסמכים דיבר על חתימה של רבנית מדריכת כלות.

אוי, נזכרתי פתאום… אני צריכה למצוא מדריכה.
מחיפוש מהיר בגוגל הבנתי שיש את האופציה הקלאסית, לכי למשהי (שתהיה מוסמכת) ותדאגי שהיא תחתום לך. תקשקש על הנייר וסגרנו עניין.

ויש את האופציה המאתגרת. בלי קיצורי דרך. עשרה מפגשים המחולקים מחצית להלכה ומחצית להשקפה. כל מפגש אורך שעתיים-שלוש. בקיצור, את מקבלת תואר שני בחיי זוגיות 🙂

הרמתי טלפון לאמא, זכרתי שיש לנו איזה קרובת משפחה צדקת אמיתית, ירושלמית, מבוגרת, נו, מישהי שלא הולכים אליה כדי לסמן V . אליה הולכים כשרוצים את הדבר האמיתי.

ואתן מכירות אותי, נעה תמיד על החבל הדק, בחרתי לי דרך של גם וגם. חיים של תורה ועבודה. לא דוסית אלא דוכסית. שזה אומר דוסית עם כ' (כף) של תשוקה לווג, למסלולי אופנה, לעולם הזה, לכל מה שיפה. עובדת את ה' מאהבה, לא מפחד וחרדה.

אבל כ"כ חשוב לי שהלימוד הרוחני לפני החתונה לא ייפול כהוא-זה מההכנות הגשמיות (אלוהים ידוע כמה אנחנו משקיעים בלי עין הרע)

אז מה אתן אומרות? לאן ללכת? במה לבחור?

חיים כדתייה שאינה חרדית יכולים להיראות כחיים של פשרה. אני רואה בהם חיים של אתגר ובחירה. לחרדית אין יותר מידי בחירות ולבטים. החיים שלה מאוד ברורים. יש הרבה גדרות וסייגים. אצלי הכול פתוח וכל יום הוא התחלה חדשה, ניסיונות, נפילות ועליות.

מה לבשתי?

שמלה ונעל ZARA

תכשיטים בחסות המגדלור שקבלתי באירוסין.

*מס' מוזמנות לחתונה כמספר הקוראות בבלוג, נכון לשעת כתיבת שורות אלו.

מפה לשם, קבעתי איתה פגישה, ראשונה. מחר. תחזיקו לי אצבעות.

תודה שאתן כאן,
דוכסית