ההשוואה בין יום כיפור ליום האהבה העברי שוב תוספת אותי לא מוכנה.

חז"ל: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים" (משנה, תענית ד')

בעוד שכיפור הוא שיא הטוב עבורנו במשמעות של מחילה, כפרה, טהרה.
אז ט"ו באב (ממש היום, כן?) הוא הכי טוב בהיבטים של שמחה, אהבה, טהרה.

אין ספק כי אם שניהם בקצוות אז יש מן המשותף.
הטוהר הזה שהוא הכי-שלם-שיש כשאת עוברת את כיפור וכשאת מאוהבת, כנראה.

ט"ו באב, על שום מה?

אז מעבר לכך שהתרחשו הרבה אירועים טובים ביום הזה לאורך ההיסטוריה שלנו,
קבעו חכמים יום בשנה שכולו למען האהבה.

תשכחו כל מה שידעתן על שדכנים ("חוק הדתיים השלובים", צוקרברג ו"שליש גן עדן")
כשבנות ישראל רוצות לשנות את הסטטוס מרווקה לנשואה, הן יוצאות לחולל אהבה.
שמלה לבנה שְאולה (גרסא עתיקת יומין של מסיבת החלפות?) הבנות רוקדות, הבנים בוהים ו- יאללה חתונה 🙂

כל עצמותיי תאמרנה

כדי לתאר דבר מה, נדרשות לי מילים אחדות (כלומר, כמה מאות 🙂 )
סדורות במשפטים, מחולקות לפסקאות ויחד הן יוצרות את הפוסט הבא.
מעבירות את העולם שאני.

ואילו בריקוד אין צורך למלא עמודים.
כל תנועה חוברת לתנועה הבאה ויחד הן מספרות את הסיפור בלי לומר מילה.
התנועה היא השפה, המלל, הררי המילים שבמקומי.
מי יודע, אולי יום אחד גם אני

או שלא 🙂

תעשי רק מה שאת אוהבת

כל אחת מאיתנו בורכה במתנת שמים. איזה-שהוא יתרון, משהו שהיא ממש טובה בו.

הערה: אם עדיין לא זיהית את הערך המוסף שאת, ערכי רשימה של כל מה שאת אוהבת
ואז תחשבי באיזו אהבה תוכלי לפתח את עצמך בכיוון כדי שתוכלי להעשיר את העולם.
לתרום מעצמך, למענך.

כי למה לשבת עם המתנה שקבלת לבד בחושך?
צאי לאור. תרתי משמע.

פולס אנרגיה

לגור בבית של רקדניות זה לא דבר של מה בכך (זה לא בית של סופרות, נניח)
את נחשפת למקצבים שונים, ליכולת לשלוט על הגוף ועוברת לדבר גבוהה-גבוהה (גרנד ג'טה-רלווה-פירואט, מישהי?)
זה לא שלא ניסיתי, הרקדניות בבית שלנו כבר מורות מקצועיות.

ואצלנו בבית? בדיוק. אתן כבר יודעות. מנסים ואולי מתאהבים.
אז גם אני חשקתי להביא לידי ביטוי חיבור בכוח התנועה.

אבל איך לומר בעדינות?
דמי פוינט זה לא הצד החזק שלי.
העיקר שניסיתי. שאני יודעת במה אני טובה ואילו כישורים אני משאירה לאחרות…

ברשותכן, אני אמשיך לעסוק במילים ואופנה.
ציפור קטנה לוחשת לי שיש צילומים חדשים לבלוג ממש מעבר לפינה…

צילם באהבה וענווה: משה איטח
רקדניות: צוות מחול משולש

מימין ושמאל אלו אחיותיי האהובות, הודיה ושרה. ביניהן – במרכז, הצלע השלישית המשלימה את הריקוד המשולש, אפרת חברתן.
אומר את זה שוב: צוות מחול משולש (!)
צמד המילים שעושה לי נעים בלב, אני ממש אמא אווזה גאה 🙂

דוכסית.

*הפוסט נכתב בערב ט"ו באב תשע"ה.