זמן קריאה משוער: 4 דקות (לא כולל שהייה בגן עדן)

אומרים שהדברים הטובים באמת, באים לאט. אז הייתי סבלנית.
נראה לי שבטווח הארוך, שווה להיות סבלנית עם החיים האלה.

בכלל, בעידן שהכול און-ליין ואם לא לחצת פול-גז בשנייה שהרמזור נצבע בירוק – הפכת לאויבת של זה שמאחורייך בכביש.

צפירות, ניבולי פה, סימונים בידיים המעידים על ניבולי פה.
פה מנובל. כבר אמרתי?

תתקדמי, גברת.

סבלנות? Old fashion…

למען הסר ספק, אני לא חוזרת בי מצעירותי שחשפתי כאן.
אלא, שבימים אלה, אני לומדת איך זה להיות צעירה (בגוף ובנפש) ובלי קשר, מנסה לשמור על סבלנות. נשימה. קצת אורך רוח. לא מזיק לבריאות.

אני מקליד/ה… ותוהה לעצמי, מתי הסבלנות הפכה להיות נחתלם הבלעדית של הקשישים?

אודה ולא אבוש: במרוצת השנים, גם אני הפכתי להיות נוסעת מתמידה בנתיב המהיר של החיים.

יום אחד, ביני לבין אלוהים היה פקק תקשורת מטורף. התשלום לנסיעה בנתיב המהיר היה יקר להחריד, חשבתי שזה קטן עלי ואוכל לפרוס לתשלומים, שלפתי את כרטיס האשראי, אבל העסקה לא אושרה. בורא עולם לא אוהב שאני דוחה את רגעי האיכות שלנו (להלן: "התבודדות") ב – 18 חודשים.

לאחרונה, מישהו דיבר איתי על השתתפות באירוע "ספיד דייט בסטייל" (כמו שעושים פגישות סופר-מהירות עם אנשים למטרת זוגיות, רק בתחום הטיפוח והיופי) הוא רצה את שותפתי מתוקף היותי סטייליסטית, ושאל אם ארצה לתת ייעוץ תדמית וסטיילינג במשך דקה – דקה וחצי, לנשמה האבודה העומדת מולי.
מיד אחרי, היא תעבור למעצבת שיער לעוד 48 שניות של נצח, לאחר מכן, היא תבקר בעוד-איזה תחנה או שתיים שיגרמו לה להרגיש יפה וזוהרת. סה"כ ברוטו: 7 דקות בגן עדן.

"תן לי לבדוק אם זה מתאים לקהל שלי", אמרתי וסיימנו את השיחה.

צריך שניים לטנגו

במרוצת החיים, הבנתי שמהפכים חד צדדים אף פעם לא עובדים. גוף – נפש, סטיילינג – העצמה אישית נשית, חול – קודש.
אם זוג הופך לפרד, משהו משתבש.

ככה בדיוק קרה לי עם יום ההולדת שלי.

לפני שבועיים, היומן הצביע על התאריך 10.9.16 תוך שמירת מרחק לא סביר מראש השנה, כ"ט אלול תשע"ו (שיגיע רק בתחילת אוקטובר)

ואילו, לפני 28 שנים, שני התאריכים האלו, הלועזי והעברי, התחברו והיו ליום אחד מתואם בלוח השנה. נדמה לי שזה קרה שוב כשהייתי בת 19, אבל זה לא העניין. אז עזבו…

בין לבין, היו שנים שהתאריכים התרחקו יותר או פחות, אבל בכללי, הם השתדלו לשמור על זמינות וקרבה. ובכך, אפשרו לי לחגוג "דאבל הולדת" 🙂

התאריך הלועזי היה צליל הפתיחה של החגיגות שנמשכו מס' ימים, עד שהגיע העברי, עד שהגיעה השנה היהודית החדשה והניחה על ראשי זרי תפילות, ברכות והודיות.

ככה, בכול שנה, אני מתחילה עם עוגה ובלונים והפתעות, מקבלת שיחות,הודעות לבביות, ואז מגיע ערב ראש השנה, יום הולדתי העברי. וכשהוא מגיע, אני כבר רוויה בחומר ומזומנה להפיח את הרוח בקדושה. במשמעות האמיתית. חשבון-נפש להולדת אישי וקולקטיבי לעם היהודי.

כן, התרגלתי לסטנדרט גבוה בכל הקשור ליום הולדת.

אבל השנה, בעקבות הפער שנוצר, לא היו בבלוג מילים חגיגיות בתאריך המבוקש 10.9.16 כפי שנראו לאחרונה כאן, וכאן, וכאן...

בכלל, הרגשתי אי נעימות כשאנשים טובים התקשרו וכתבו ברכות חמות. לא הרגשתי חגיגית, לא הרגשתי יום הולדת.
כל הקורה מסביבי לא נוגע בי. ואני רגילה להרגיש. להתרגש. להיות חלק מהחגיגה של עצמי הצומחת בשנה.

נו, אתן יודעות, אני פריקית של יום הולדת, באה מבית שבו בכול הולדת (וכל רבעון יש אצלנו חגיגה, בלי עין הרע 🙂 )
יש הערכות, וכבר חודש לפני חושבים מאחורי הגב של החוגג מה נקנה ומה נעשה ואיך נשמח ונברך ונעשה טוב על הלב – בנוהל.

תגידו, יש על יום הולדת בעולם? אפילו יש כמה כללים שאימצתי במרוצת השנים.

כללים לכלת יום הולדת (חל בתאריך הלועזי בלבד*) :

1. הכיני סעיף ותקציב למתנות שאת קונה לעצמך, כל חריגה תתקבל בברכה 🙂

2. המתנות שקבלת מאחרים – השתמשי בהם. פתחי אותם. אל תנסי להיות יעילה. מתנה שמקבלים זה משהו שאת לא היית קונה לעצמך. כי זה יקר. כי זה לא הגיוני. ויום הולדת הוא יום יקר ולא הגיוני. יש?

3. תאכילי בעוגה גם את האחרים. זה שיש לך יומולדת, לא אומר שאת צריכה להשמין (מנחת) לבד.

במילים אחרות, אם לא דאגו לך לעוגה. תאפי, תקני, לא משנה מה, אבל תדאגי שתהיה עוגה ראויה למאכל אדם בסביבה. וגם נרות, אבל בחייך, לא על העוגה (גיוועלד!) רק בשביל האווירה, כן?

4. אפרופו אווירה, זיקוקי דינור בשמים, בארץ, איפה שאת רק רוצה. ואם את לא בעניין, חזרי לסעיף 2.

5. היום את יפה. ומוארת. וזורחת. ולובשת בגד חדש בעת שאת יוצאת לחגוג את היותך.

6. יום קניות עם סטייליסטית – הוא מתנה נהדרת, למשל.

*בתאריך העברי אני משתדלת לקום מוקדם לסליחות, שחרית בכותל, ואז בבית קפה שקט לקרוא קצת, לכתוב…
לאחר מכן, אני אוהבת לכתת רגליי בעיר הקודש ולהביא לאימא מתנה לחג. וזר פרחים…

אבל השנה, אני לא מרגישה כלום. גורנישט-מן-גורנישט-או איך שלא אומרים את הדבר הזה כשמתכוונים לבצורת מהסוג הרגיש.

איפה היא הילדה עם הקוקו והסרפן והאושר הגנוז השמור לאירועי – הפקות – מסיבות הולדת?

עשרת (ימי תשובה) הגדולים, סליחות, שופר שמרטיט את הלב. לאן הלכתם ביום חגי?

התרגלתי לחגוג איתכם את יום הולדתי.

למה השארתם אותי לבד?

איך אפשר להתחדש ולהתרגש מדברים שקונים במכולת?

נראה לי שאחזיר להוא-מהספיד-דייט תשובה שלילית. אין לי מושג איך עושים מהפכים רועשים ב 7 דקות של חיצוניות.
ואני גם לא רוצה לדעת.

אני מאמינה בריפוי האיטי. בשילוב של החומר הטוב עם הרוח הטובה. בסטייל שיש בו העצמה, שיש בו מילה לנשמה. שיש לו סבלנות. שהוא תהליכי. שהוא חלק מצמד בלתי נפרד של נשמה.

וזה הלחיץ אותי, שאני לא מרגישה כלום. שאני לא כותבת כלום כבר הרבה זמן. שלא קורה כלום. פתאום 28 נחת עלי ואני בכלל לא הרגשתי שהמראתי לאן שהוא.

וככה, בעודי למטה, בנדנדה הזאת של החיים,

הבנתי פתאום, שכדי להגיע למעלה, להרגיש את ה "היי" שבגובה, אני צריכה לתת תנופה ממקום נמוך יותר.

רק ככה, יש לי סיכוי לעלות ולהתחדש, להניף עצמי מעלה, להתרגש.

להגיע לערב ראש השנה כ"ט אלול, יום הולדתי העברי, ולהתקדש.

דוכסית