לא נעים לי להודות, אבל בדקתי עכשיו מתי העליתי את הפוסט האחרון בבלוג.

זה היה בסוף פברואר, תודה ששאלתן (:

רק חודש עבר? הרגיש לי נצח.

החודש הארוך ביקום.

כמה דברים עברו עלי וכמה רציתי כבר לשבת לכתוב. לעכל. לעבד.

לפני שאני הולכת לאיבוד…

זה היה חודש מאתגר. התאוששתי מהקורונה. ניצנים של שגרה נראו בארץ ואז זה קרה, בלי שום התראה מוקדמת: דלקת במפרק הירך. כאבים מהחלל החיצון שלא אפשרו לי לנשום. ניתוח. אשפוז באיכילוב עד השחרור המוקדם בליל פורים.

ואז התאוששות.

אך לצערי, במקום שניצני שגרה יראו כעת בארץ, תופת אימה ומחבלים שמסתובבים חופשי.

איפה היינו?

כשהייתי מאושפזת, כאובה מכף רגל עד ראש. (כולל כאב הלב לנסיכים הקטנים שלי שלא הבינו לאן אמא נעלמה…) אמרתי לעצמי שכשתיגמר הסאגה הזאת, אכתוב עליה. אעבד אותה.

זה היה פסיכי.

הרופא שניתח אותי אמר לי: "מעולם לא נתקלנו במקרה רפואי כזה אצל אישה בהיריון…"

ממש יחידת סגולה (:

ויש לי כל כך הרבה מה לשתף, ורציתי לכתוב פוסט שלם רק על הדבר הזה. אבל גדשה הסאה. כולנו כל כך מלאות עם המצב הבטחוני המעורער שהחלטתי שלא עוד. די.

עכשיו אני מייצרת שמחות. בקצב כפול. כי בואו, הצרות באות לבד. ישתבח שמו.

ואני אוהבת לארגן שמחות. אני אוהבת לחיות בהוויה של חגיגה ויופי ודברים טובים.

אבל איך אמר המגדלור? "עם אופטימיות לא מטפלים בדלקת. בואי. בואי למיון… (: "

ובנימה אופטימית זו, אני מאחלת רק בריאות. לכולנו. ואם אפשר אז בבקשה גם שלום. ושקט.

וגאולה. עוד השנה. בפסח. אמן.

יאללה, בואו נתחיל בחגיגה (:

כשארייה, בתי הבכורה, נולדה לפני 3 שנים, להבדיל, סבתא של המגדלור נפטרה. אז לא יכולנו לחגוג את הולדתה. וכשארייה הגיעה לגיל שנה, ובכן, איך את חוגגת יום הולדת לתינוקת בת שנה? משהו ממש סימלי וקטן כי אין להם מושג ואת רק רוצה תמונה למזכרת עם הכתר והעוגה (:  

ואז הגיע יום הולדת שנתיים, הבייבי קצת יותר בעניינים, רק שהיינו בשיא של הקורונה אז שוב חגגנו לה באופן סמלי ביותר.

לא הספקתי למצמץ וחלפו להן 3 שנים.

3 שנים שאני אמא. אמא של ארייה. הילדה האהובה שלי שהפכה אותי להיות אמא.

נשיקה ממנה ואני ברקיע השביעי. החיבוק שלה באמת מרפא את הכל. והעיניים והמבט והלב הענק הזה. אמאל'ה, אני חושבת עליה ובא לי לרוץ אליה למיטה. לחבק אותה חזק ולישון לידה. אבל אז היא תדחוף אותי ותגיד לי שאני (והבטן הענקית שלי) תופסים לה את כל המיטה ותשאל איפה אבא?

כמה שהיא אוהבת אותי, בתכל'ס היא מכורה לאבא שלה.

אז דאגתי שיהיה לי גם מאהב קטן וחתיך בבית.

אבל רגע, היום אני מדברת על ארייה. היום אנחנו חוגגים לארייה.

מזל טוב אהבה גדולה של אמא.

לרגל גיל 3, החלטתי שנחגוג עם המשפחה הקרובה המצומצמת והאהובה.   

בהתחלה חשבתי שאביא קייטרינג חלבי אבל המחירים היו יקרים מידי וגם אמרתי לעצמי אם בגיל 3 תביאי קייטרינג, מה תעשי לה בבת מצווה? (:

אז ירדתי מהרעיון והכנתי תפריט וערכנו קניות ועמדתי לבשל ולתקתק ארוחה טעימה עם כוחות שרק ה' הטוב נתן לי. והכל היה טעים ומשביע ומפנק וכל כך כיף ב"ה.

עכשיו, תשמעו איזה קטע.

בגלל שאתן יודעות שאני מאמינה בשילוב הילדים בפעילויות היומיות במטרה לסגל עצמאות, ארייה מבלה איתי הרבה שעות מטבח. אנחנו מבשלות ואופות ומכינות יחד סלטים ושאר מטעמים. ולקראת יום ההולדת, היה לי ברור שהיא תרצה לאפות יחד איתי את העוגה שלה ליום ההולדת. אבל וואלה לא. היא הפתיעה אותי ממש ואמרה לי:

"אמא אני רוצה שאת תכיני לי את עוגת היום הולדת. "

זה היה מפתיע כי אריוש אף פעם לא מפספסת הזדמנות להכין איתי עוגת שוקולד ולפזר עליה מלאא סוכריות (כלומר, לפזר לתוך הפה מלא סוכריות וגם קצת על העוגה… ) כפרה עליה.

וואלה ילדים הם מפתיעים. שיהיו בריאים.

אבל זה היה כל כך מתוק מצידה שהיא רצתה שאמא שלה תכין לה את העוגה. הרגשתי שזה היה חשוב לה.

בכלל, מאז שחזרתי מבית החולים, ארייה צמודה אלי יותר מתמיד. היא שואלת איפה אני וממש נצמדת פיזית.

המגדלור אומר שההתחלה הייתה בסדר והימים הראשונים עברו והיא רק שאלה איפה אני והסתפקה בתשובה שאמא בבית מלון. (היא מאוד אוהבת בתי מלון אז רצינו שתהיה לה הרגשה טובה ולא תדאג… בכל זאת, היא בת 3…) אבל מהר מאוד היא ביקשה שאמא תקצר את החופשה ותחזור הביתה.

"אבא, אני רוצה את אמא עכשיו" .

הטוהר והתמימות וההתרגשות לקראת יום ההולדת הכניסו בבית אווירה של שמחה.

כל כיף לארגן שמחות ועוד לילדה המתוקה והמופלאה והרגישה שלי, ארייה.

אז אחרי דחיות (איזה מזג אוויר משוגע היה אחרי פורים. כאילו החורף חזר בבום ואז קיץ. האביב כמעט דילג עלינו (:  )

סוף סוף זה קרה.

התכנסנו לחגוג לנסיכה.

הילדים היו נראים כמו נסיכים. לבשו בגדים של המותג בייבי ג'וי.

כן, כן, נסעתי עד גן יבנה כדי לבחור להם לוקים מושלמים שיהיו ליום ההולדת וגם לחג הפסח שיבוא עלינו לטובה.

אפשר להזמין און ליין אבל הביקור בחנות המטריפה הזאת שווה את המאמץ, תאמינו לי.

קישור לאתר בגדי ילדים בסטייל אירופאי משובח.

עכשיו בואו, ילדים לא באמת צריכים בגדים כאלה (למרות שארייה כבר ממש מבינה ויודעת להתרגש ולשמוח משמלה יפה)  ילדים צריכים להתלבש בבגדים נוחים ונקיים. וזה בהחלט מספק עבורם.

אבל לנו זה משנה. ההורים. או ליתר דיוק, האימהות.  

אותי זה כל כך משמח לראות אותם לבושים יפה.

זה עושה לי טוב על הלב. זה באמת נעים לעיניים.

הגידול של שניים קטנים צמודים דורש המון עבודה פיזית.

בואו נודה באמת, לגדל ילדים זה המון דברים אבל זה לא בדיוק כיף, במובן הקליל של המילה.

אבל ב"ה, לגדל ילדים נותן לך משמעות וממלא אותך בסיפוק.

ולראות אותם גדלים ולארגן להם שמחות ולחגוג איתם, כשהם נראים ככה, מה אני אומר לכן? עבורי זה רגע של אושר.

כלומר, אחר הצהריים שלם של אושר, חגיגה ושמחה!

אני לבשתי שמלה היריונית קלילה, קייצית ויפה של המותג ההריוני האהוב עלי: היי בייב.

נעלתי עקבים של רנואר, הכי נוחים בעולם. עמדתי איתם על הרגליים אחר הצהריים שלם, ומי שמכירה אותי יודעת שאני כמעט ולא נועלת נעלי עקב כי הנוחות אצלי זה לפני הכל. אבל מרוב שהן נוחות ואורזות יפה את הרגל ומחמיאות, הזמנתי אותן גם בירוק כי הקיץ הזה את רוצה שיהיו לך שוז ירוקות בארון. תאמיני לי (:

מה שמזכיר לי שהתחלתי לעבוד עם 2 מותגים חדשים ומושלמים ואתן כמובן מרוויחות הטבות שוות. אפשר לקרוא על זה בהרחבה בפוסט שמתעדכן מעת לעת: המלצה של אמא.  

קשת – מהאחת שיוצרת קשתות אמנות רונית כובעים. שמחה לפרגן לה בכל הזדמנות מכל הלב.

קישור לאתר כיסויי ראש של רונית המוכשרת.

המגדלור כרגיל לבש זארה.

ומאז שהתחלתי לעבוד עם רנואר, הוא שם עיניים על קולקציית הגברים שם שגם היא בהנחה בלעדית. רק אומרת.

קישור לאתר.
קוד 15% הנחה על מחלקת נשים וגברים באתר של רנואר : DUKASIT (עם הקישור הנ"ל בלבד)

אוכל יש, בגדים יש, מה צריך בשביל ליצור אווירה של יום הולדת?

בלונים ועוגה, כמובן.

לבקשת הנסיכה אפיתי את עוגת השוקולד הכי טעימה שיש. 5 דקות הכנה. בחושה. קלילה. אווירירית כמו ענן. טעימה שאי אפשר להפסיק. מתכון מנצח לא מחליפים.

קישור למתכון.

עכשיו בואו נדבר על בלונים.

עד היום היינו מנפחים בעצמנו ותולים ומשקיעים וזה תמיד יוצא חמוד כזה.

הפעם רציתי שכל הבלונים יהיו ורודים כמו שארייה אוהבת וגם רציתי לראשונה בחיי – עיצוב בלונים מרשים שכיף לרכז סביבו את השמחה.

תודה לאדל לופק על ההמלצה המעולה:

מירב בונג'ו מעצבת בלונים ומגשימת חלומות – הגיע אלינו ביום המיועד ויצרה סידור בלונים שמח ויפה כל כך שעשה את כל האווירה.

קישור לאתר החגיגי שלה.

ו… מתנה לנסיכה (:

לרגל הולדת 3, ארייה העבירה את מגדל הלמידה שלה לאח שלה אמרי, והיא קיבלה מאיתנו במתנה שרפרף עץ כדי שתוכל להמשיך ללקק את הסוכריות בכיף וגם להמשיך בכל מטלות הבית שהיא אוהבת לעשות ודורשות להיות בגובה של אדם מבוגר, כגון שטיפת כלים, בישול, חיתוך סלט פירות וכו'…

אני מזמינה את מוצרי העץ המעולים האלו מיאשה. וגם לו אני נהנית לפרגן בכל פעם מחדש.
קישור לאתר של יאשה.

במהלך החגיגה, אמרה לי בת דודתי, זה מסוג הרגעים שאני לא יודעת מי נהנית יותר האמא או הבת… (:

היה לנו כיף. שמח. נעים ובעיקר מלא מלא באושר וטוב.

תודה ריבונו של עולם על האוצרות שנתת לי.

תודה על הבריאות והאפשרות לחגוג להם. לחגוג איתם. לחגוג את החיים המופלאים שנתת לנו בחן, בחסד וברחמים.

בתפילה לימים טובים, שנמשיך לייצר שמחות ולראות תמיד את חצי הכוס המלאה.

נ.ב

לפעמים בחיים, יש אתגרים, ואני לא ממש מצליחה לראות את חצי הכוס המלאה.

מה עושים?

מקטינים את הכוס.

כוס קטנה = חצי כוס ריקה קטנה יותר.

או במילים אחרות: לנסות להסתכל על המציאות בעיניים אחרות. בפרספקטיבה אחרת.

מאחלת לכולנו שנדע להקטין את הכוס כשצריך ולדעת להגדיל אותה בבוא העת.

מחכה לקרוא אתכן בתגובות, התגעגעתי מאוד.

דוכסית.