"את יודעת מה חזק?"

שהתיישבתי לכתוב את זה.

פעם לא הייתי אומרת את מה שאני יודעת או ברור לי מאליו.

הייתי בטוחה שאם אני יודעת משהו – כל העולם יודע אותו.

איך לקשור כיסוי ראש עם גולגול בשיער?

כזה, נגיד.

אבל ביקשתן. ואמרתי לעצמי טוב, נו, יש כמה בנות שלא יודעות.

אבל בכל פעם שסדרתי ככה את השיער שלי עם המטפחת, שאלתן אותי איך. תראי לנו. אפשר סרטון?

אז צלמתי לכן. ושמרתי אותו כאן.

את יודעת מה חזק?

שנת 2020 הייתה אחת השנים החזקות שלי.

בעבר, אין סיכוי שהייתי אומרת את זה.

מה? אנשים איבדו עבודה, אנשים התאבדו, אנשים…

אבל אני כאן, בבלוג, ממקומי הצנוע ברשת, יכולה לומר לך, קוראת נפלאה ויקרה שלי, שהשנה הזאת הייתה עבורי הכי טובה מזה הרבה מאוד שנים.

את כל ההיריון העברתי בבית, בסגר, הפכנו את הבית שלנו לבית מלון בוטיק שהכי כיף ונעים להיות בו, בעולם.

זה היה עניין של החלטה. קמתי בוקר אחד ופשוט מכרתי את כל הרהיטים שאני לא אוהבת בבית וקנינו אחרים.

מי רוצה לנסוע לבית מלון? מי רוצה לטוס? שיש לי כאן, ברגע זה ממש את חלקת האלוהים הזמנית, הקטנה והמופלאה שלנו.

אגב, אם תרצי לקבל השראה, כאן תיעדתי את כל התהליך: מה שהיה פעם חדר העבודה שלי בבית הפך לחדר הילדים המתוק של ארייה.

בתחילת 2020, כשישבתי לפגישה עם רואת החשבון שלי, היו לי תוכניות, היו לי יעדים.

ואז הגיעה הקורונה, ועכשיו, המשפט המצופה הוא – וחירבה את הכל. וכל התוכניות לסל וחסל. ועוד כהנה וכהנה הגיגים שלא מובילים אותך, כבן אדם, לשום מקום.

אז אומר את זה שוב: היו לי תוכניות לשנה הזו, שנת 2020, אני לא אספיד אותך, לא אתעלם ממך,

כי השנה שהייתה, עם כל האתגרים שהיא הביאה איתה, היא הצמיחה בי כנפיים, שלא היו לי מעולם.

בגלל שכל כך הרבה תוכניות השתנו, כל שעה.

בגלל שכל מה שחשבתי שיקרה, לא בדיוק קרה (:

ואולי לא בגלל, אלא בזכות, בזכות כל הדברים האלו, למדתי ואני משננת לעצמי בכל בוקר מחדש, במיוחד בבקרים שאין לי אנרגיה ואני לא בטוחה איך אני הולכת להעביר את היום הזה,

אני אומרת לעצמי:

צעד קטן לאדם = צעד גדול לאנושות.

כאן אמרתי את זה פעם ראשונה ושתפתי אתכן בחוויה אישית שלי עם הצעד הקטן שעשיתי ואיך זה השפיע על עולם ומלואו.  

את יודעת מה חזק?

לשבת עם דוחות ונתונים של סוף השנה ולהבין שאין לי רבע מיליון בבנק…

אבל יש בישראל (הרוב המוחלט כאן מארצנו הקטנה!) רבע מיליון נשים, שנכנסו לאתר שלי.

לבית של המילים שלי, ונתתי להן משהו, אולי העליתי להן חיוך, אולי ריגשתי אותן, אולי גרמתי להן לחשוב על משהו, אולי אפילו הצלחתי לשנות משהו בעשייה שלהן, אולי. משהו אחד קטן.

היה לי שווה לבוא לעולם הזה, ליצור את הבלוג הזה, להניח כאן את הלב שלי, בלי פילטר, במלוא הדרו, במלא כאבו, במלא שמחתו, במלואו.

בשביל לעשות טוב ליהודייה אחת. אחת. בעולם כולו!

אז רבע מיליון?

מורידה את הכובע, בפניכן.

מרגישה כל כך מבורכת, בקהל איכותי, נשים מכל המגזרים, תודה שאתן כאן!

רבע מיליון, זאת אחריות.

בבלוג הולדת 8, כשחגגתי וירטואלית 8 שנים לבלוג, כתבתי ושתפתי איך הבלוג הציל אותי – וספרתי את הסיפור האישי שלי, כאן אפשר לקרוא, אבל נראה לי שבדרך, הוא "הציל" עוד כמה נפשות.

—

הנה צילום מסך מתוך הסטורי שפרסמתי לסיכום שנה באינסטוש שלי:

הפוסט האחרון לשנת 2020 שעלה בבלוג על – דיכאון אחרי לידה – כאן אפשר לקרוא,
ונמצא בקושי חודש באוויר, הגיע לשיא צפיות מטורף!!
כנראה, כששמים את כל הלב על השולחן, או במקרה הזה, על המקלדת, המילים האלו, נכנסות פנימה. ויושבות אצלכן בלב.
וככה, בלי להתכוון, אמנם אין לי (עדיין) בית משלי, גם זה יגיע בע"ה,
אבל יש לי מקום בעולם, אצל רבע מיליון נשים.
ועבורי, זה יקר ערך ובעל משמעות, הרבה יותר.  

מתוך הסטורי שהעליתי:

אז ישבתי לכתוב יעדים לשנת 2021:

להגיע ל 1,000,000 כניסות לבלוג.

(אני כבר רואה את הכותרת: איך עשיתי את המיליון הראשון שלי בבלוג? (: )

זאת מטרת העל שלי.

ודרכה, יש הרבה מטרות נוספות ויעדי "ביניים".

אבל זאת לגמרי המטרה בה' הידיעה: להיות כלי ראוי לשליחות שלי בעולם.

מיליון כניסות, בדרך לשליחות, זה ראוי בעיניי (:

ואיזה כיף שאתן מכירות את השפה שלי, והיא, מגיעה, יחד עם ההומור העצמי (:

פעם, כשהייתי כותבת משהו, הייתי אומרת לעצמי: זה יהיה מובן? לא יחשבו חלילה שאני "עפה על עצמי"?

אבל היום אני יודעת. יודעת שאתן יודעות ומכירות.

הכתיבה שלי בבלוג, זה כמו לשבת איתכן לקפה. בבוקר. כשהוא חם ומפנק, ומגיע עם איזה משהו טעים בצד. ויש שקט מסביב. אף אחד לא פולט. אף אחד לא בוכה. דייט נשי הכי רגוע בעולם (:

ככה אני מרגישה.

זה מה שאני רוצה להיות כאן בבלוג. עבורכן.

השראה. מפגש נשי חוצה מגזרים, שיח וירטואלי ש-חף ממניירות, כזה פשוט ואמיתי וטוב, הכי טוב שיכול להיות.

וגם כשאני אומרת – או יותר נכון כותבת – את הדברים הבוערים ביותר על סדר היום (כי חשוב לי, בין היתר, להעלות לשיח את החיים עצמם, ומה לעשות, הם לא תמיד נוצצים כל כך…)

בסוף, אחרי הקרנבל, הסדר שב אל כנו.

ואפשר לחייך ומותר לאהוב, וכדאי ליהנות מהדרך (:

—

אז הנה מטרת הביניים שלי:

לשתות קפה ולשבת לשיחה, כזאת שמעלה חיוך בלב, כזאת שנותנת השראה, פרספקטיבה חדשה,

שנותנת כוח, שמאפשרת להתבונן עם חיוך, הומור וסטייל, על כל מה שקורה כאן.

את יודעת מה חזק?

להבין שאין יותר סדנאות סטיילינג פרונטליות, אישיות או קבוצתיות, עד להודעה חדשה.
ומי יודע אם ההודעה הזאת תגיע השנה….?

ואז, שוב, עשיתי חישוב מסלול מחדש, והבנתי שמילים זה טוב. לכתוב מילים זה מבורך!

אבל צריך לתת גם כלים, פרקטיים.

ואיך אמר לי המגדלור?

דברים שאת אומרת, כשרואים אותך, עם ההבעות והחיוך על הפנים, גם אם זה לא פרונטלי, יש לזה כוח.

זה חזק.

מפה לשם, פתחתי סדנאות סטיילינג בזום. הן התמלאו ברוך ה' והפכו לסולד אאוט.

ואז הגיעה ההודעה שיש סגר נוסף, סופי בהחלט…

ואז דברים (שוב) השתנו לטובה (:

אז רגע לפני שאני מעלה את פוסט סיכום השנה הזה לאוויר, אני מוסיפה עוד משפט:

אם את רוצה לקבל כלים, וגם את מרגישה שהארון מלא ואין לך מה ללבוש, ובעצם, בשביל מה להתלבש בסגר? ואם כבר יצאתי מהבית, אז איך משלבים? ומה נכון עם הגזרה? ואיך להיראות טוב ולהרגיש ממש טוב גם בכזאת תקופה?

מתוך הסטורי הסטייל של ארייה (:

אז תקשיבי שניה,

כשתכננתי מראש את התאריכים, ומה יהיה בחודש ינואר השנה, זה הסתדר מצוין!

ואז הגיעה ההודעה על סגר נוסף, מה שאומר 2 דברים:

הראשון הוא:

התפנו 3 מקומות לסדנה / הרצאה שלי בשבוע הקרוב, בזום.

ובזכות הסגר, זה אומר דבר נוסף:

ארייה, הפאשניסטה האמיתית של הבית תשתתף גם היא בהרצאה.

בעצם, זה ב 20:00 בערב ואני מקווה שהיא תישן כבר… (:

בקיצור, תבואו, יהיה מעניין (:

סדנת סטיילינג אחרונה לחורף 2021, ההרשמה כאן. עלות 70 ₪.

את יודעת מה חזק?

שבנוסף לזה שמכרתי את הרהיטים שלנו, מכרתי גם את כל ארון הבגדים שלי, טוב, לא את כולו אבל בהחלט את רובו (:

וגם שם, חישבתי מסלול מחדש.

אז איך בונים מלתחה נכונה? איך קונים ומאיפה? ואיך ממקסמים את מה שיש ממש עכשיו בארון?

נדבר גם על זה בסדנה בע"ה.

לסיכום,

דווקא בשנה הכי לא שגרתית, המצאתי את עצמי מחדש, הפכתי להיות יצירתית יותר, משמעותית יותר, ושמחה בחלקי, הרבה יותר.

אני מאושרת שניתנה לי ההזדמנות כאן בבלוג, לכתוב מילים, ליצור כלים, לשתף באמת הפשוטה שלי, בחוויות שלי, עבור רבע מיליון נשים שבאו, קראו והתרגשו.
ותודה לכן (היוש גם לכל הקוראות "השקופות" שיצאו השנה מאזור הנוחות (: ) ורגע לפני שעברתן לדבר הבא, אחרי קריאת הבלוג, השארתן כאן בסוף (גוללתן מטה, אחרי תגובות פייסבוק, יש תגובות רגילות בבלוג) וכתבתן לי שם מילים טובות.

אשמח שתכתבו לי בתגובות מה היה חזק אצלכן בשנה שחלפה?

ולסיום, אחרון חביב להיום,  

את יודעת מה חזק?

לרצות לכתוב את כל המחשבות האלו שרצו לי בראש הבוקר, בניולזטר ואז לשלוח אליכן במייל, וברגע אחד להחליט שלא, ולפרסם אותם בבלוג. להוציא אותם לאור, במקום כזה שיהיו רלוונטיות הרבה אחרי מחר.

חזק, חזק ונתחזק.

דוכסית  

צילום תמונה ראשית: ביילי אלפרין.