תשמעו סטורי:

בשבוע שעבר לקוחה שלחה לי מייל שאומר כי יש אתר אופנה חדש בשם "המלבישה" (לא של שלי גרוס המצוינת!)
אלא של מישהי אנונימית שלוקחת ברוב חוצפתה את כל הפוסטים שאני כותבת בבלוג,
מעתיקה אותם באופן מלא ומשנה רק את המילה האחרונה. במקום דוכסית, היא כותבת המלבישה.
הלם מוחלט!!!
ברגע הראשון לא נשמתי.
עברתי פוסט-פוסט ואני רואה את כל המילים שלי סדורות לצד התמונות שלי ושל המגדלור באתר אחר, עם כתובת אחרת,
בלי שום קרדיט או אזכור עבור הבלוג דוכסית.

עכשיו, לטובת החדשות כאן, אומר את זה לאט יותר:
כמעט חמש שנים הבלוג הוא הבית שלי. אני משקיעה בו את נשמתי. הוא האמת שלי. הכי חשופה.

לפעמים אני מרגישה שהבלוג הוא הגרסה המשופרת של עצמי, זאת שנותנת לדו(כ)סיות אחרות כוח לא להישאר במשבצת של הדוסית.
לא להיות מישהי שנוח להגדיר.
לנסות לבטא את האני שלך במסגרת היותך מאמינה שומרת מצוות. לאפשר לך זווית ראייה קצת אחרת.
להאמין בעצמך, לאהוב את עצמך. להיות את.

הבלוג לימד אותי איך לפרוץ את הגבולות של עצמי, זאת שמעדיפה לא להיות באור הזרקורים.

"מה? זה מה שאת מעדיפה? אז למה את מצטלמת ומשתפת וחושפת?"

שאלה מצוינת 🙂

אני אמנם ביישנית אבל הבלוג מוציא אותי לאור. לפעמים אני עם ספקות (מתי אני לא?)
והבלוג מאפשר לי שיקוף עצמי על הדרך שאני עוברת
.
ברור שיש לי ימים שמחים פחות, יפים פחות, רק שאני בוחרת לשתף את הלבטים שלי, האתגרים, בדרך שנכונה לי.

אני לא חושבת שלתלות את הכביסה המלוכלכת מחוץ לבית, זה אומר להיות אמתית.
ממש לא!

תגידו, יש כאן מישהי שתולה את הבגדים הלא נקיים שלה לראווה?

נראה לי שכולנו מצניעות אותם בסל-כביסה-סגור-בחדר-פנימי-בבית עד אשר יעברו ניקיון,
יפיצו שוב ריח טוב ואז נתלה אותם לראווה. לבנים, בוהקים, ריחניים.
אז ברור שגם אני לא אציג את הכביסה המלוכלכת שלי מחוץ לבית.
הבגדים והמילים עוברים תהליך של ליטוש, זיכוך עד אשר עד יצאו לאור.
הבגדים הנקיים שלכן הם לא אתן? הם לא האמת שלכן?
ברור שכן!
ובדיוק אותם אני בוחרת להציג בבלוג (וברשתות החברתיות שהן השבילים המובילים אל הבלוג)

כך גדלתי עם הבלוג. כך הפכתי להזדהות עם השם של הבלוג, יש נשים שלא מכירות את שמי וקוראות לי דוכסית
(מעניין אם "המלבישה" תהיה עקבית ותחליף גם כאן את "דוכסית" ל"מלבישה" 🙂 )

נניח שפרצו לך הביתה וחטפו לך את כל הילדים ושכפלו אותם (נראה לי שבימי סוף אוגוסט הלוהטים לא הייתן מתנגדות לזה…)
אבל ברצינות, שערורייה כזאת היא בלאגן רציני מבחינתי.

עכשיו, אני לא נוהגת לקחת את החוק לידיים ולכן רציתי לשתף אתכן, קוראות יקרות:

מה אתן הייתן עושות?

ואז קבלתי עוד מייל ועוד אחד.

הבנתי שקוראות הבלוג נחשפו לפרסומים חדשים ברשת אודות האתר המהולל,
ופתאום הן מזהות ורואות את החתונה שלי ואת כל החומרים יקרי הערך שעמלתי עליהם ימים ולילות כדי להוציא מעצמי את ה- הכי טוב שאני יכולה.
ככה, גניבה לאור היום בלי לתת דין וחשבון.
ניסיתי לחשוב מה גורם לאדם מן השורה לעשות דבר כזה?

זה לא עוד חנות שהחליטה לקחת תמונה שלי ולתלות אותה (ברור שלכל דבר יש זכויות יוצרים ואסור לעשות את זה, אבל נניח)
הדמות האנונימית מאחורי האתר לקחה את כל החומר שלי כמו שהוא ופשוט העתיקה לאתר אחר הנושא את שמה.
לא, לא, אין גבול לחוצפה!

**

לרגע אני עוצרת את רצף הכתיבה ורואה שכתבתי כ"כ הרבה על השערורייה הזאת.
אניח רגע את הכעס בצד, וככה, תוך כדי כתיבה אני רואה איך במקום "שחור בעיניים" (שראיתי ברגע שנחשפתי לגניבת התכנים)
איך אני מציגה לכן בנעימות יחסית, דבר שהוא בגדר "קרייסס" עבורי.

אני שמה לב לאופן בחירת המילים בהצגת הנושא בבלוג. אני לא מנבלת את הפה שלי או צורחת בטירוף.
האמת, רק המחשבה על עצמי מקללת נשמעת מצחיקה, כי מה לעשות, אבל קללות זה לא הצד החזק שלי 🙂

כן, זה שילוב של אופי רגוע עם סביבה נטולת גסויות שאימצתי לעצמי. נטולת כיעור.
נטולת התפרצויות זעם. צעקות ממש מפחידות אותי, למשל.

ויחד עם אלה, אני חושבת שהבלוג מוסיף עוד לקיים. עוד רוגע. עוד שלווה.
עוד בחירת מילים ראויה. עוד מכל הטוב והיפה שיש בעולם.

ברשותכן, אנצל את הבמה ואזכיר לבלוג שעוד רגע, בתאריך 31.8 יחול יום הבלוגים הבינלאומי.

למה בתאריך הזה? כנראה מישהו בבלוגספירה חשב שהתאריך הזה: 31.8 דומה למילה BLOG
ואם אני ממש מתאמצת ומגדילה בשקל תשעים את הנקודה אחרי המספר 31 ומדמה אותה ל 0 יש איזה דמיון פרוע, לא?!
3108 = BLOG

אז מזל טוב בלוג. מגיע לך את היום הזה. את המקום הזה. ותודה על מי שאתה בשבילי.

עכשיו, בא נעשה לך פה קצת שמח!

יאללה קרנבל

עוד לא התאוששתי מהחתונה שלנו (איך מתאוששים, ולמה? 🙂 )
וב"ה אחותי הצעירה זכתה לבוא בברית הנישואין עם בחיר ליבה לפני מספר ימים.
כן, שמעתי את כל הבדיחות כבר. מבצע חתן 1+1 וזה באמת אדיר ולא מובן מאליו כל השפע הטוב שבורא עולם מרעיף עלינו.
עכשיו, עוד חתונה? עוד סיבה למסיבה? לחיים, סלוט, צ'ירס!

אז איך מתלבשים לאירוע בסטייל הלוהט של אוגוסט?

עוד שאלה מצוינת, במקרה הכינותי פוסט 🙂
כיאה לדוכסית, אני מאוד אוהבת בגדים קלאסיים. ברור שיש לי קצת מכל סגנון לבוש,
אבל אם עכשיו אני צריכה לבחור סגנון אחד אז ברור שהוא יהיה קלאסי.
אבל אחרי אתגר הסטיילינג שצלחתי כאן, ולבשתי בגד שונה מהסטנדרטים שלי,
החלטתי שאם הצלחתי להתעלות על עצמי באאוטפיט יומיומי, למה שלא אתאמץ גם לטובת לוק חגיגי לאירוע?

כך זכיתי לפגוש את קרן, המעצבת המוכשרת של סטודיו עלמה.
אני וקרן מדברות בהודעות כבר הרבה זמן (ותודה להילה על השידוך!)
החלטתי שהחתונה של אחותי היא סיבה טובה להגיע לסטודיו שלה ברעננה.

ואז היא הגיעה, דוכסית (מה יש? רק בודקת את הערנות של ההיא 🙂 )

יש בסטודיו שמלות כלה וערב משגעות!!!

אבל, לא ראיתי משהו שעשה לי ניצוץ בעיניים. לא היה משהו שיוביל אותי לאתגר סטיילינג הבא.
עוד שמלה מהממת? שבעתי!

רציתי ריגוש… אז… עברתי לצד שמלות הכלה…

ושם ראיתי אותה. שקטה. יפה. קסומה.

שמלת כלה מושלמת (בעולם שאני לא בלוגרית אופנה שמתחתנת עם מגדלור בחתונה מפוארת,
אולי הייתי יכולה ללבוש אותה לחתונה שלי 🙂 )
אבל כל זה כבר קרה, וב"ה זה קרה הכי טוב שיכול להיות, כך שלא נותר לי אלא לעמוד עם הדגם של שמלת הכלה מול הראי…

ואז היא הגיעה, קרן

ואמרה לי בקלילות: מה דעתך שנעצב לך את אותה השמלה בצבע אחר?

YES , I DO 

הקיץ החם הזה הביא אתו הדפסים פרחוניים, צבעוניות עשירה ובכללי, אווירה משוחררת.

כך שכבר בהתחלה היה לי ברור שהשמלה לא תהיה בצבע אחיד.

מתחת לכל החגיגה הזו, שמרתי על קו שחור נקי שעבר בהתאמה מהעקב אל החגורה ועד הכובע.

לצד כל העושר הזה, לא הייתי צריכה עוד הרבה אביזרים, רק שפתיים מתוקות שיחתמו את המראה בגלאם.

השראה לארון הבגדים שלך

אם את גם רוצה ליהנות מההשפעה השמחה שיש להדפסים על הלוק (והלב) שלך הקיץ הזה,
אבל את פחות אוהבת מראה שלם ססגוני, כדאי שתשאירי את פלג הגוף העליון (זה שקרוב לפנים שלך)
בצבע נטרלי ותלבשי את ההדפסים השמחים מהמותן ומטה.

בכל זאת, קיץ שעובר לא חוזר 🙂

מה לבשתי?
שמלה סטודיו עלמה
כובע קוקטייל רייצ'ל
עקבים זארה

צילום גבי מימון
איפור תהילה מלכא

ומבלי להפר את השמחה בבלוג,
אני רק שאלה: מה אתן הייתן עושות לאותה גנבת חצופה?

מקווה לבשר בשורות טובות,
בקרוב, טודו בום!

דוכסית