ימים סוערים ומבלבלים עברו על כוחותינו
השמים קדרו
ארובות השמים נפתחו
שיטפון הציף את הארץ
הרוח נשבה בכל כוחה
ואיימה להרוס כל חלקה טובה
מלתחת החורף חגגה
מעילים, מטריות וצעיפים
כפפות, מגפיים וכובעים
נדמה כי כל אלו לא הואילו
רעמים וברקים היו מנת חלקנו
אך אנו לא נשברנו
ידענו שהסערה תשכח
ויבואו ימים טובים
אך ל "כזה" טוב לא ציפינו
חטאנו
קטני אמונה אנחנו
אומר האר"י הקדוש
בכל פעם שיורד שלג בארץ ישראל
אלה פתותים לבנים מזקנו של בורא עולם
אשר בכבודו ובעצמו מרעיף עלינו מלא רחמים ואהבה
"אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו"
כשהימים היו חמים
פשטנו את בגדנו
מי יכולה להתעטף כשחם?
השמלות הקלילות מכסות טפח ומגלות טפחיים
פשטנו את זהותנו
"יצר הרע" היה גדול עלינו
לכל אחת יש עקב אכילס משלה
אנוכי, חובבת בגדים ואופנה
בקיץ, נמצאת בחזית עם היצר הטוב והרע
רוצה להיראות כמו בת מלוכה
ולתואר "דוכסית" להיות ראויה
אך אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה
להיות בת מלך כולל את כל "החבילה"
לפעמים זה מרגיש כמו כלוב העשוי זהב
ואת רק רוצה לברוח
לצאת מחומות התקווה
לארץ לא נודעת…
סמל הנצרות הוא כידוע, הצלב
באמצעותו ניתן לפנות ימינה, שמאלה, למעלה ולמטה
הכי נמוך שאפשר
בלי לדעת את הדרך חזרה
ביהדות, סללו לנו את הדרך
ציירי בדמיונך : "מגן דוד"
לאן שלא תלכי
לאן שלא תפני
תמיד כשתגיעי לקצה
תראי את הדרך חזרה הביתה
אל הגגות שהתכסו לבן
אל הפתיתים הענוגים, הרכים והמלטפים
אשר בשקט מופתי ובדיוק מושלם
נערמים אחד בגב השני
נאמנים לדממה
קוראים לשמש להפציע
וזו האחרונה, שולחת בחיבה קרניים מעודדות
מביאה בכנפיה את בשורת התקווה :
כל סוף הוא תמיד התחלה חדשה
צחה כשלג וטהורה
לוחשת מעומק ליבי תפילה
רוצה להיות ייחודית, שונה
שואפת לקחת בה חלק
להאמין שאפשר
כל שבריר שנייה יכולה להיות התחלה חדשה
צריך לשמר את הרגע
להיזכר בו באמצע הדרך
כשהאופוריה תתפוגג והשגרה תתפוס את מקומה
הזיכרון יביא עוד כוח להמשיך את המסע …
ברגשות אהבה,
דוכסית