זה מרגיש כאילו לפני יומיים, גג חודשיים – כתבתי כאן:
אוקיי, נולדתי, ומה עכשיו? יומולדת 30.

עפה לה השנה.

עבורי זאת הייתה השנה בה' הידיעה.

השנה הגשמתי חלומות.

אבל לא כאלה שחלמתם עליהם אפילו 🙂

אז מה יש לי בבטן?

אני שואלת את השאלה הזאת כבר שנים. ולא, זה לא קשור להיריון. דווקא בהיריון לא היה כלום.

הנה הפוסט שכתבתי על האישיו הכי גדול בחיים שלי: הבטן. לחצי כאן.

אז מה עכשיו?

עכשיו אני חוגגת יומולדת.

הבטחתי לעצמי מלאאאאא שנים שאעשה את הבדיקה האיומה הזאת ולא עשיתי. פחדתי. העדפתי לסבול ולא להיבדק. העדפתי לשתוק מחשש של מה יגידו?

הנה.

זהו, איי דיד איט! והשד לא נורא כל כך.

תקראו את הפוסט ההוא ותבינו.

היה חשוב לי לשתף את זה קבל עם ונשותיו.
קודם כל כדי שתדעו שהחיים של אף אחת לא מושלמים. לכל אחת יש את צרור המפתחות שבורא עולם הפקיד בידיה,
ואיתם היא צריכה לפתוח את הדלתות, ומה שיש מעבר לדלת – נתפר בדיוק למידות שלנו. תוכנן בהתאמה למבנה האישיות שלנו.

אם רק נאמין שבכל פעם שנכניס את היד לכיס וייצא המפתח הנכון – דיינו.

ועוד משהו, שתפתי – כדי לעורר את המודעות להיבדק. בכללי. בפרטי. ושרק נהיה בריאות. אמן.

ועוד משהו ממש קטן – כשאת מדברת על משהו שמפריע לך, משתפת, ולא מחזיקה בבטן, זה מרזה 🙂

זהו, נגמרו לי הבדיחות על הקולונוסקופיה. בואו נעבור לחלום הבא:

את החלום הזה הגשמתי, נכון יותר לומר הגשמנו. אני והמגדלור. בזכותו. לגמרי הגשמתי גם את החלום הזה:

כאן ספרתי לכן על החלום. על הפחד מהחלום. אחד הפוסטים שכתבתי ובכיתי את פחדיי על המקלדת.

לחצי כאן לפוסט שכתבתי בבלוג לפני שנה בדיוק.

לא מאמינה שעברו כבר 365 ימים ואני על זה!!

ואני חייבת לעצור רגע את ההתלהבות, ולהבהיר:

נכון לכתיבת שורות אלו אני עדיין עם קוביות בשיניים.

אלוהים, כל כך רציתי שהאורטודנט יוריד לי אותם. זה היה נכון להוריד. השיניים שלי כבר ישרות. ככה הוא אמר.
אבל חכי עוד חודש.

תגיד, דוקטור, אתה יודע מה זה חודש למי שחיכתה כל כך הרבה שנים ?
ואז לבקש ממני להמתין עוד 12 חודשים ארוכים ארוכים (כמעט כמו ההיריון של ארייה 🙂 ) עם הדבר הזה ששייך לגיל 14 ואני בת 30!
אופס, 31.

יצאתי מהורהרת מהמרפאה. לא האמנתי. כשאת מחכה למשהו – את רוצה שזה יקרה עכשיו. זהו, כלו כל הקיצין.

רציתי לדעת שזה מאחוריי. רציתי לדעת שהגשמתי את החלום הזה. מגיע לי ביושר!

ואז הבנתי משהו על הגשמת חלומות.

ובשביל השיעור הזה – היה שווה הכל!

להגשים חלום זה לא תמיד להיות בסוף הדרך, לשבת רגל על רגל ולסמן וי במחברת.

להגשים חלום זה לשבור את תקרת הזכוכית. לנפץ. להעיז. לעשות.

עשית? עצם העשייה – ההשתדלות – זאת ההגשמה.

לא חייב להיות קשר בין ההגשמה לבין התוצאה הסופית. יכול. אבל לא חייב.

וזה המסר. וזה הלקח. שלא אפספס את השיעור החשוב הזה.

נכון, אז ייקח עוד קצת זמן (חודש? אני סופרת מעכשיו! 🙂 ) לחיוך של מיליון דולר, בייבי 🙂

ולגבי הבטן אני צריכה לבצע עוד כמה בדיקות כדי שיקבלו את האבחנה הסופית של הכאבים האלה.

נכון. אין שלמות בשני המקרים ששתפתי אתכן כאן. המצב לא מושלם.

אבל היי, המצב שלם כל כך.
ואני שלימה עם זה.

נראה שהמציאות משלימה את עצמה כל הזמן.

ואני מקבלת את עצמי. וחיה במלואי. ומאושרת בחלקי.

מה עוד אפשר לתת לי עכשיו?

אז תחגגו. ותתפחו לעצמכן על השכם. לא כי הכל בוצע. לא כי הכול הושלם.

תחגגו את התהליך. את הדרך. את הצעד הקטן שעשיתן למען עצמכן:
טובות יותר, שמחות יותר, והעיקר בריאות, בגוף ובנפש, הרבה יותר.
אינשאללה.

טיים פור סלבריישן!

לא כל החלומות שלי כאלה גדולים. אני גם חולמת בקטנה.

חלומות קטנים זה כמו להשאיר את התודעה שלי כל הזמן על אש קטנה, בשמחה קטנה.

ואני אוהבת שמחות מכל סוג 🙂

אז מה צריכה כל פאשניסטה דתייה?

דברים טובים באים בזוגות!

נתחיל,

הטרנד הראשון הוא בגזרת השיער / הפאה

אגב, אחת ולתמיד – אני עם השיער שלי (פאה לא באה בחשבון)
מכסה אותו – יום כן. יום כמעט כן – שזה אומר חצי כיסוי 🙂
הלוואי שהייתי זוכה לכסות אותו במלואו.

אז אם גם את מכסה את הראש שלך באופן חלקי, את בטח מכירה את הדילמה הבאה:

את קונה סרט לשיער והוא בקושי עם 3 ס"מ, את לא מרגישה שזה כיסוי ראש. מה האלטרנטיבה עד היום?

לקחת מטפחת שצריך לקשור ולעצב ולעבור עבורה סדנאות מיוחדות או לכבוש כובע שנותן מראה שיקי ועדיין כיסית את הראש.

אבל, לא תמיד אני רוצה להיות עם כובע. וסרט דקיק שקונים בכל רשת אופנתית בקניון לא בדיוק מרגיש לי כיסוי ראש. מזדהה?

קבלי את ההמצאה הגאונית הבאה:

קשת רחבה לשיער.
*מגיע גם כטורבן / סגירת סקוטש / קשירה מאחור,

הכל על אותו עקרון, יש רחב ויש צר.
מה לארוז לך גברת?

כל הטוב הזה, נוח מאוד על הראש.
מה זה נוח? להיות עם ולהרגיש בלי!

איך לא חשבו על זה קודם?!

תנו לי את זה קשור. מוכן. (יש לי כבר יותר מידי דברים על הראש, תרתי משמע 🙂 )

פלא שזה ה – קראש החדש שלי?

וגם של ארייה

אגב, לכל השואלות בבלוג:
למה אני לא מראה את הפנים של ארייה ברשת? התשובה כאן.

בקיצור, התאהבתי בסרטים המושלמים התואמים לאמא ולבת, כנסו לאתר של המעצבת המוכשרת – יש לה מליון עיצובים מושקעים ומלאים בסטייל.
זה ממכר!

לינק לאתר

מה לבשתי?

לפוסט יומולדת בחרתי לוק קלאסי – השתמשתי בגוונים שחור, לבן, ג'ינס וזהב,
בשילוב טרנד מודרני בטוטאל לוק.
אגב, כשמוסיפים צבעים רק באקססוריז – הלוק הוא על זמני!

המוטו שלי בחיים- צרות באות לבד… (בלי הזמנה) אבל שמחות צריך לייצר.

ככה מייצרים שמחות:

בצבעים, באקססוריז, בטיפוח, במשב רוח מרענן, בחופשה / דייט / אפילו רק קפה קטן של בוקר – עם מישהו שאוהבים.

ואפרופו טרנדים אופנתיים – אז שמחות מייצרים גם בטרנד מחמיא – אני עפה על השרוולים התפוחים האלה!

עכשיו אומר את זה לאט יותר:

שרוולים. כמעט עד המפרק (דוסית זה הלך רוח 🙂 ) באוגוסט! בכל מקום!
שמישהו יגיד לי שאני לא חולמת.

בדרך כלל, אין לנו הפאשניסטות הדתיות – טי שירט שווה בקיץ, למה? כי רוב החולצות ברשתות נטולות שרוולים. זה למה.

והנה הגיע טרנד – כבר בתחילת הקיץ יש לאמר – והוא כאן כדי להישאר.

אז אם עדיין לא התארגנת על שרוולי בלון, זה המקום וזה הפלייס 🙂

לחיי טרנדים צנועים וראויים כל כך.

טוטאל לוק שלי ZARA – זארה און ליין עכשיו גם בישראל!

אקססוריז / כיסוי ראש לשיער לי ולארייה – מבית KRUSH של המעצבת קרן גרינפלד

אני וארייה מוכנות לחגים, ואתן?

תודה שאת באה לבלוג שלי, קוראת, מגיבה ומשתפת. זה אף פעם לא מובן מאליו.

אשמח לשמוע את רחשי לבכן בתגובות כאן למטה.

מאחלת שתהא זו השנה הבאה עלינו לטובה, מלאה בשמחות קטנות וגדולות.

שנחלום ונגשים ולא נפחד למשוך שמחה מהעתיד.

למשוך – שמחה – מהעתיד.
כשמושכים שמחה, כלומר, חוגגים עוד לפני שיש לנו את הדבר הבא, זה לא "מתבזבז", להיפך, זה מביא את השמחה להווה ומגביר אותה בעתיד.

וזו, בעצם, כל התורה, על רגל אחת.

נ.ב
תודה למלון דיויד אינטרקונטיננטל על האירוח המפנק,
ותודה לבעלי היקר על היותך מגדל האור שלי.
כל מה ששלי – שלך.

תמיד בשמחות,
דוכסית