"איך זה להיות נשואה?"
טוב ששאלתן, כי בכל מקרה תכננתי לשתף…

אז ככה: נתחיל מזה שהשינוי העיקרי לאישה דתייה נשואה זה – כיסוי ראש.

למה? כובע! 🙂

אבל רגע… תנו לי עוד קצת זמן לעבד את הנתונים, מבטיחה לשוב בקרוב עם פוסט בנושא.

בינתיים, יש לי אאוטפיט משגע בסטייל קצת שונה מהלבוש הסטנדרטי שנראה עד כה בבלוג.

לרגל ט"ו באב, הלוק זכה לפוסט חגיגי עם המגדלור.
בואו תכנסו לאווירה:

לפני החתונה, עשינו צילומי זוגיות כמו שדתיים עושים (שזה אומר: באים עם בגדים ונשארים עם בגדים :))

רצינו לבלות יום כיף עם האיש שאמור לתעד לנו את היום הגדול.

אז ארגנו כמה אאוטפיטים, אספנו את הצלם ויצאנו לדרך.

יש אנשים שקוראים לזה: צילומי טראש.
אני קראתי לזה – בא נראה אם אתה יודע לצלם כמו שאני אוהבת. בלי לרטש אותי.
בלי לעבד או לאבד אותי. פשוט להקליק. לגרום לי להתבונן בתמונה ולומר "וואוווו".
והנה, אני רואה תמונה אחת ששווה אלף "וואווו" !

אני רואה בתמונה אישה שהרבה זמן רצתה ללבוש משהו לא שגרתי.
כזה שלא בהכרח מדגיש את הקימורים. כזה שלא מבקש לטשטש את הקפה ועוגה האחרונים.
כזה שיש בו אהבה עצמית, קבלה, מחילה, הבנה ועוד פעם אהבה.

עם תמהיל מדויק שכזה, יצאתי למצוא אאוטפיט של דוסית בשיק.
(כשאת רוצה למצוא משהו, אל תצאי לחפש אותו, תחליטי שאת מוצאת אותו.כמו חתן, למשל :))

אפרופו חתן או: כך הכרתי את המגדלור

ומעשה שהיה כך היה:
במסגרת לימודיי האקדמיים, הייתי צריכה לקחת קורס מתקדם שהתקיים רק בתל אביב.
ירושלמית חרשנית כמוני, לא תפסיד את הקורס גם אם הוא מתקיים בעיר אחרת.
ביום הראשון של הקורס הגעתי ראשונה לכיתה. והנה הם נכנסים… אחד אחרי השנייה ויוצרים כיתה של
– איך אומר את זה בעדינות? – תל אביביים מצויים 🙂

ואני, דתייה, מבועה אחרת לגמרי, מוצאת את עצמי מדברת בהפסקה עם הדתי היחיד שהיה בכיתה.
הוא פנה אלי ושאל "מהיכן את? ומה את לומדת?" וככה היינו אומרים "היי-ביי" במהלך הסמסטר.
ימים חלפו ומסתבר ששנינו עשינו מסלול זהה בחיים ואפילו – שנינו רווקים!

עלם החמודות הביע בי התעניינות, כלומר, הבנתי שמצאתי חן בעיניו… מיד מיהרתי להסביר לו שאנחנו פחות מתאימים (אני לא אוהבת את ההרגשה שגברים חושבים שיש להם סיכוי איתי ואז הם נחמדים אלי באופן מעורר חמלה)

וידוי נאות: בכל שנות רווקותי דאגתי לומר מיד "יש לי חבר" גם אם לא היה לי 🙂

מפה לשם, הוא אמר: "תודה שאת כנה איתי, אני כבר אמצא לך מישהו…."

את המשפט הזה "אני אמצא לך מישהו" שמעתי לא פעם… יחד עם זאת, אמרתי יפה תודה ופניתי לדרכי.

יום אחד, אני מקבלת ממנו טלפון: "תקשיבי, מצאתי את בעלך, אפשר לתת לו את הטלפון שלך?"
אמרתי לעצמי, יאללה, מה כבר יש לי להפסיד? הוא המליץ על מישהו? אצא איתו לדייט. שיהיה.

היה זה יום חורפי, לבשתי טרבוש (המגדלור לא ישכח לי את זה בחיים :)) ונפגשנו.
כל הדייט לא הפסקתי לדבר (לא אופייני לי בכלל.)
בסוף הדייט הוא השמיע לי שיר מרגש (אחרי שנה וחצי, רקדנו לצלילי השיר הזה סלואו בחתונה שלנו)

ואז הוא שאל אותי : "מתי ניפגש שוב?" ומיד כתב ביומן: דייט שני עם אשתי (הוא גילה לי את זה ביום שהוא הציע לי נישואין)

ובחזרה לזמן הזה:
ואוו, רגע, איפה הייתי ומה עשיתי?

כפי שאתן יודעות, אני גבוהה (מטר ושמונים בלי עין הרע) ואוהבת לנעול עקבים.
איך זה מסתדר עם בגדים צנועים?

אומר את זה בכנות:

זה לא. זה מאתגר. זה יצר הרע ענקי. כמה שאני גבוהה – ככה יצר הרע שלי ענקי (אז אל תקנאו בי 🙂 כל אחת והשליחות שלה. ב"ה)
בקיצור, החלטתי לאתגר את הסטיילינג של עצמי.

עוד לא הייתה לי לקוחה בגובה שלי. אז העבודה עם הלקוחות ב"ה מאתגרת. אבל לא עד כדי כך:

לטובת אתגר הסטיילינג, רציתי חצאית שיהיה בה עניין, רצוי בגזרה רחבה, שתכסה את הברך.
ואחרי הכול – שיהיה בה טון סטייל ושיק!
לחצאית המקסימה עם הכפתורים (שבקלות הופכת לסרפן עם כתפיות), הוספתי חולצת טי-שרט חצי שרוול בצבע לבן בוהק וכיתוב עדין בצד.
מי שמקפידה לכסות את המרפק – יכולה כמובן ללבוש אותה עם חולצה מתאימה.
הסנדל כמעט הצליח לגנוב את ההצגה עם נוכחות וצבעים זוהרים של קיץ.

ככה טיילנו. ככה אהבנו.

ככה לראשונה הייתי נוכחת במלואי, נמצאת בתוך גופי, פוקחת את עיניי ליופי בו אני שוכנת.

קושרת אלי קשר, לא כזה שמבקש לרצות אף אחד או אחת.

כי דווקא כשהדתיות לא מרוצות ממני, והחילוניות לא מבינות מי אני, אז אני יודעת שאני בסדר. הכי בסדר שאפשר.

ככה אני רואה איך אני צומחת, שמחה בי, חולקת עם המראה שלי, סמטאות של חיים.
לא מבקשת להראות לו, לעצמי או לעולם, כמה שאני חשופה. צמודה, הדוקה.
להיפך, כשאני לבושה בהידור, אני חושפת יותר מהנפש שלי, מביאה את כולי בלי פחד או רצון לרצות, לשפוט.

כל הרעשים מנוטרלים. אני חיה רק את הסיפור שלי.
ועם האאוטיפ הנכון, הוא נראה לי כמו סיפור שראוי להיכתב.

תפילת הפאשניסטה

הלוואי שאאפשר לעצמי בכל יום לצאת לדייט של אהבה.

הלוואי שארון הבגדים שלי, לא יהיה עוד "מקום" שאאחסן בו פחדים, שקרים, עלבונות, חששות, חוסר נוחות.

הלוואי שזה יהיה המקום הכי שמח בבית שלי, כזה שייתן כוח, כזה שיאפשר לי לברר את הבחירות, הרצונות.

ארון בלי מצפון. בלי רגשות אשם.

ארון שיעשה לי סדר בראש, אבל קודם כל – בלב.

רוצה ארון שיגשים לך את המשאלות? לחצי כאן.

מה לבשתי?

חולצה וחצאית: MANGO
סנדלים:NINE WEST
כובע קש: ZARA
המגדלור לבש: ZARA
איפור האחת והיחידה: תהילה מלכא

נ.ב

בפוסט הקודם, שאלתן אותי, למה אני קוראת לבעלי "מגדלור", התשובה פשוטה ולא מתוחכמת: יהונתן הוא מגדל האור שלי.

דייט אהבה שמח,
דוכסית

**
רוצות לראות את ריקוד הסלואו ועוד קצת מהיום הגדול שלנו?
הרשמי לקבלת עדכונים און ליין מהבלוג. איך עושים את זה?
גלגלי קצת מטה והשאירי את השם והאימייל שלך, כאשר הסרטון ייצא לאור, תקבלי מייל עם לינק לצפייה.
ולרגל יום האהבה, תקבלי כבר עכשיו גלויות סטיילינג של טיפים והשראה במתנה!