ויהי בימי חודש אדר ב', בשנת תשע"ד לבריאת העולם הוא החודש השלישי בשנת 2014 למניינים.
בימים ההם התרחשו מאורעות רבים בשושן הבירה אשר במדינת היהודים, והם מובאים בזמן הזה, כנדרש מדברי הימים להיות מתועדים בספר הזיכרונות הווירטואלי למען הדורות הבאים אשר ישובו לקרוא בהם בכל שנה ושנה לדעת את הנעשה בחצר המלוכה.

אישה יהודיה הייתה בשושן הבירה ויקראו אותה בתואר אצולה "דוכסית" כי בת מלך היא. בתו של מלך רם ונישא, מלך מלכי המלכים, המולך בכל העולמות כולם מאז בריאת העולם ועד עולם. להלן "המלך".
ובימים ההם דוכסית באה בשער המלך, השער אינו אלא שריד בית המקדש הקרוי "הכותל המערבי" על שם הדוכס הערבי אשר קיבל מאספסינוס הקיסר להחריב אחד מתוך ארבעה חלקים של ירושלים.
ומעשה שהיה כך היה (מדרש מגילת איכה א, לב): דוכס מפלסטיני, דוכס מאפריקה ודוכס מאלכסנדריה החריבו כל אחד את החלק בירושלים שצווה עליו להשמידו, ואילו הדוכס הערבי לא החריב את החלק שלו. כששאלו הקיסר מדוע הפר את הציווי שנתן לו להחריב, הסביר את הדבר הבא:
"אילו החרבתי את חלקי, לא היה יודע שום אדם מה החרבת ושמא יאמרו עיר קטנה הרסת, ועתה, בהשאירי חלק אחד, יראו הבריות את חוזקו הגדול ויאמרו: ראו כוחו של הקיסר, עיר חזקה החריב, וזה יהיה שכרך". סוף ציטוט.
ויהי בהגיע הדוכסית אל שער המלך, לא המתינה כי יושיט לה המלך את שרביט הזהב כי ידוע הדבר בממלכה כי כל בנותיו של המלך קרויות ורצויות לפניו, ורשאיות הן בכל עת שתחפוצנה לשאת את בקשותיהן לפני המלך.
ותעש כן הדוכסית ותבקש על עמה ועל מולדתה להינצל מזרע עמלק הפרסי צורר היהודים אשר מתכנן להשמיד, להרוס ולאבד את כל הציונים עם פצצה גרעינית דגם "לקשורי" משהו טוב (ב' דגושה במקור) ולשלוח אותם לפוקט ביום אחד, ר"ל, ושללם לבוז.
ותדע הדוכסית את דברי מרדכי היהודי שהגיד לאסתר המלכה (מגילת אסתר ד', יד') "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר… ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות".
רצה לומר, כל אישה וכל בת בישראל, נסיכה היא במלכות ה', ועליהן לגלות את תפקידן במלוכה ולהתפלל בעד עמן ולא לומר האיום האירני רחוק ממני כרחוק מזרח ממערב, אלא לעשות מעשה למען עמן ומולדתן.
לאחר הדברים האלה ותכנס הדוכסית את נערותיה למגדולה ועד קטנה, ויאמרה לה נערותיה מה בקשתך ונעש כן. ותאמר להן הדוכסית אם על נערותיי טוב תבואנה כולן למשתה הנשים אשר אעשה לכן מחר.

ולאחר מלאת ימי מרוקי הנערות בשמן המור ובבשמים ובתמרוקי הנשים

ויתגנדרו הנשים ויתקשטו ויתפארו וישמחו שמחה רבה כי כל שמחתן של נשים (מובא בגמרא, מסכת פסחים) היא בתכשיטים ובבגדים צבעוניים.
ועל שום מה זה? כי בזאת הנשים מוסיפות חן ויופי בעולם.

ובאמת העולם היה שחור-לבן-משעמם בלעדי הנשים.
לא בכדי, יש לנו חמישים גוונים לכל צבע. ארבעים שמלות לכל אירוע ושלושים נעליים שאנו מספיקות להחליף בשבוע. ואדרבא, טוב ונעים וגם מבורך הדבר לפני המלך כי אין לבוא אל המלך בלבוש שק ואפר.
ולאחר הדברים האלו תתכונן הדוכסית לקראת המשתה, וכיאה להוד מעלתה, לקחה לה בעלות מקצוע לרוב שיסייעו בידיה ויתנו לה את תמרוקיה ותבוא מעצבת השיער, מאפרת ומפיקה וגם אשת הסגנון (סטייליסטית, בלשון עם זר) ותתהדר הדוכסית בלבוש מלכות.
ויבואו גם צלמים לרוב לתיעוד חזותי של משתה הנשים המתוכנן להתקיים ברוב פאר והדר כמקובל באריסטוקרטיה המלכותית.

משתה הנשים
ויבואו הנערות למשתה אשר עשתה להן הדוכסית ותחשוף בפניהן הדוכסית את אשר על לבה ותאמר להן כדבר הבא:
לכל אישה יש מסכות רבות. גם אנוכי, אחותכן הגדולה, לא חסכה במסכות כל השנה וביומן הרשת שלי (בלוג, בלע"ז) נתגלו בפומבי מסכות שונות בעיתים שונים. להלן לקט מהן:

מסכה של אישה חזקה

מסכה של מאוהבת 

מסכה של סטודנטית

מסכה של סטייליסטית

מסכה של פאשניסטה 

מסכה של כתבת אופנה

מסכה של משוררת

מסכה של אחת שיודעת

מסכה של אמא (כשאין אבא בבית, צריך שיהיו שתי אמהות)

והייתה גם המסכה של אחת שיודעת מה היא רוצה… 

ותשאל שרה, הקטנה מנערות הדוכסית על שום מה היא לובשת כל השנה מסכות רבות, מדוע היא אינה מתהלכת בלבוש מלכות כדבר שבשגרה?
ותאמר לה הדוכסית את הדברים הבאים, בנימה אישית, לקרוא לאט ולהפנים:

מסכה היא תחפושת. ותחפושת היא מלשון חיפוש. כי התחפושת מביאה לידי ביטוי את החיפוש שלי בעולם. ולמרות שהתחפושת שלי היא דרך לגילוי עצמי וביטוי הפנימיות שלי, כל בקשתי היא לא להיאחז בה. לזכור שאני לא היא. והיא לא אני. כי אם אמצעי לביטוי החיפוש שלי בעולם.
וכל עוד מלכות ה' לא שלימה בעולם וניתן לנו רק עד חצי המלכות ומשיח בן דוד לא בא עדיין. (שיבוא כבר, שיבוא!)
אמשיך לחפש את עצמי לדעת.
אמשיך להתחפש כל יום בתחפושת אחרת, שונה ומיוחדת.
וככל שאגלה בעצמי רבדים עמוקים יותר, אוכל להשיל מעלי את התחפושת, אהיה מסוגלת לקלף את השריון שעלי ואתהלך בעולם כבת מלך אמתית. וזוהי בדיוק הדרך הנכונה לעשות את רצון המלך.

ביום הזה ממש, אלבש בגדים אמיתיים, הם אינם תחפושת, כי אם בגדים של בת מלך, אלו הם בגדי האצולה המלכותיים.

דוכסית.

לצפייה בסרטון מאחורי הקלעים :

דוכסית: אפרת כהן
נערות: הודיה, אורטל ושרה כהן
איפור והפקה: מורן בנש
עיצוב שיער: לבנה רייכמן
צילום וידאו ועריכה: יונתן שחוח
צילום סטילס: אבי בהרי וציפי כהן
לוקיישן: טעם של פעם