אהבה ממבט שני
רבות הדרכים לאהוב אותו… אך אצלי, זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון.
כל חיי (כולה בת 24, אבל מי סופר?!) ניסיתי לשנות אותו, שיתאים למודל הרזון המושפע מהקונטקס החברתי, התרבותי והמגדרי בו אנו חיים.
שורה תחתונה – זה לא הלך. נשארתי עם עודפי שומן.
נכון, אני לא נחשבת שמנה, אבל היי, בעידן של היום, בעלת מידות 38-40 מוגדרת כשופעת במקומות הנכונים. ולי זה לא התאים.
פרפקציוניסטית הסוגדת ליופי, טוהר ושלמות, תעשה הכול. טוב, כמעט הכול בדרך אל המידה הנכספת.
אמנם לא הצטרפתי לקבוצות תמיכה בירידה במשקל, לא אובחנתי כבעלת הפרעות אכילה, וחוץ מניסיונות כושלים לספור קלוריות, להרעיב את עצמי, ולקנות ג'ינס (כן, בעונותיי הרבים גם בזה חטאתי. אבל על כך אדון בפעם אחרת) מידה שלושים ושש כאידיאל, לא עשיתי יותר מידיי.
ראשית, כי פחדתי מעצם ההגדרה.
שנית, ועכשיו תקשיבו טוב : אין לי בעיה "לסתום" את הפה כשצריך. אני פשוט אוהבת לאכול. יודעת להעריך מחוות קולינריות, ולגמרי בעד מזון איכותי, מזין ומשובח, אההה, וכמובן משתדלת לשמור על כושר גופני.
אז איפה הבעיה?
בפרסומות, הנשים דקיקות מכדי להיות אמיתיות. במציאות, הנשים עושות כל מאמץ לחיות על עשבים ואויר דל קלוריות. ואולי רק ביקום מקביל, נולד הגבר שיצדיק את המאמץ המיותר הזה.
אם יש כאן מישהי שחושבת שחיים יותר מפעם אחת – שתקום.
אישית, לקח לי כמה שנים טובות כדי שאוכל להביט על עצמי במראה (למתקדמות – נסו זאת נטורל לגמרי!) ולראות מישהי שראויה לכבוד ולהערצה שלי. השתחררתי מכל הסטריאוטיפים שדבקתי בהם בעוצמה, חדלתי לצפות להיות "מושלמת" ויזואלית, והתחלתי לטעום ממגוון הטעמים שיש לחיים להציע (תרתי משמע)
בהתחלה, ליבי קרא לזה " אגואיזם", היום אני לא מוצאת דרך אחרת להגדיר "אהבה עצמית".
וכך, באיחור אופנתי, הבנתי שדימוי הגוף שלי מושפע מהדימוי העצמי שלי, וככל שאצייר במוחי תמונה רזה יותר, לא אשיל מעצמי את אותם קילוגרמים סוררים, אלא אפשיט את הביטחון העצמי שלי מכל זהות.
כשהוא עירום – מיד "מתלבשת" עלי הסביבה בניסיון "לעזור" (למען השם, הפסיקו למנוע ממני את אחד הדברים האהובים עלי. בואו נסגור דיל: אני אהיה יפה, ואתם תשתקו.)
ברשותכן, אבהיר דבר נוסף, הפוסט הזה לא נועד לאפשר לכן להתנפל על המזווה, אישה יפה ובריאה לא תהיה "סתם שמנה".
עליכן לטפל בגוף שלכן – להשקיע במקדש הפרטי שלכן,עשו זאת בתבונה ובעונג רב.
אין נוסחאות קסם (למעט יחידות סגולה שהמטבוליזם שלהן עובד יוצא מן הכלל).
כאשר תאכלו יתר המידה- גופכן יעניש אתכם מכאב. אז הקשיבו לגוף שלכן, כשהוא רעב – איכלו בנחת ובהנאה מרובה.
כשהוא שבע – (לא על בטן מלאה) צאו לריצה קלה.
כשאתן מרגישות טוב – אתן נראות נפלא, בהבטחה!
אז הנה אני, מאוהבת בעצמי במבט שני,
לחצי על התמונה וקבלי אותי במלא תפארתי :
הלבוש בתמונות, קומפלט מ "זארה" (הנה התשובה ל "מהיכן נרכשים הבגדים הנפלאים שלך"? ותודה על הפרגון). בסצנה המקומית – עיר הבירה, אלא מה- החורף עוטף אותנו בקור של אהבה, שלושה-ארבעה חודשים, וגם זה לא ב"פול" גז. לפיכך, אפשר בהחלט להסתפק במגפונים ("גזית") הנושקים רק לקרסול.
שיהיה לנו חורף בריא ומלא באהבה עצמית,
דוכסית.
תרצי לקבל מייל בכל פעם שעולה פוסט חדש בבלוג?
מלאי כאן את פרטייך:
12 תגובות
השאירי תגובה
Instagram Story
חגית 15/12/2012 ב 21:53
אין אין את פשוט מושלמת
דוכסית 15/12/2012 ב 22:41
תודה אהובתי
תהילה 15/12/2012 ב 22:03
אחותי המדהימה, את אכן מושלמת גם פנימית וגם חיצונית. את לא צריכה להוריד אפילו לו גרם אחד. את מושלמת כך!! ולבושה סוף הדרך!!!!והכתיבה שלך מדהימה אותי כל פעם מחדש. המשיכי כך…
דוכסית 15/12/2012 ב 22:42
אחותי היקרה, חן חן על המילים החמות! אוהבת אותך
דוכסית
ב* 15/12/2012 ב 22:23
היי מהממת אחת מושלמת ללא צל של ספק בכל דבר החל במי שאת וכלה בביגוד המדהים (יותר נכון את עושה את הלבוש שעלייך)..
מתנסחת להפליא… אהבתי!
דוכסית 15/12/2012 ב 22:46
ב' היקר,
תודה על הפירגון, העידוד והאהבה
בכל רגע מחדש!
דוכסית
לבנת הדרומית 16/12/2012 ב 5:02
לפעמים את נשארת בלי מילים…
הכל מושלם ומהמם
גם פנים וגם חוץ
לא נותר לי אל לברך אותך
בעוד ועוד טורים פוריים יפים
מושכים ומעניינים
כל לחי
דוכסית 16/12/2012 ב 10:34
לבנת היקרה,
מחמם את הלב לקרוא את תגובתך!
תודה על הפרגון והמילים הטובות שנותנות כוח להמשיך עוד ועוד….
באהבה רבה,
דוכסית
רעות 16/12/2012 ב 6:47
כדי לאהוב אחרים ושהם יאהבו אותך בחזרה צריך קודם כל לאהוב את עצמך!
כיף לקרוא, הכתיבה שלך נעימה ומשעשעת! תמשיכי!!!
דוכסית 16/12/2012 ב 10:32
יקירתי,
כיף לי לדעת שאהבת, הפנמת והוספת משפט סיום משלך… 🙂
אכן כך!!!
אוהבת מאוד
דוכסית
שרית 18/12/2012 ב 12:37
אפרת פשוט מדהים, כ״כ אני מזדהה אם כל מה שכתוב פה לגבי אהבה עצמית.. הלוואי ואהיה כבר במקום של אהבה עצמית!!! אין אין פשוט מדהים!!!
דוכסית 19/12/2012 ב 19:16
שרית היקרה,
ראשית, תודה על פרגון!
שנית, אני שמחה לדעת שהזדהית עם הדברים שכתבתי, מחמם לי הלב כל פעם מחדש, לדעת שאתן מפיקות תועלת מהדברים שאני מעלה על הכתב.
ודבר הכי חשוב – ואחרון:
כתבת "הלוואי שאהיה במקום של אהבה עצמית". ייתכן והגוף שלך איכזב אותך בחיים מסיבה כלשהי,
אך עצם האמירה הזו שלך, מוכיחה שאת יודעת שהגוף שלך ראוי לאהבה שלך, ולא משנה מה היו היחסים שלך כלפיו.
זכרי תמיד שהוא ראוי לכבוד שלך, להערצה שלך, ולאהבה שלך.
והוא יחזיר לך באותו מטבע של אהבה.
באהבה והערכה,
דוכסית