מכתב לגוף שלי, לכבוד הקיץ

שנים שלא אהבתי אותך

הייתי מסיטה את המבט מהמראה

לא לראות, לא להיות נוכחת בגוף

מנותקת לחלוטין, מפוחדת, חוששת

לא בטוחה בי, בגוף שלי

במשכן, בבית המקדש

של הקודש, של הנפש

זכור לי אירוע מגיל ההתבגרות המאוחרת (סביב גיל 17)

כמעט 20 שנים חלפו ואני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול

לחברה הכי טובה שלי יש יום הולדת, יש אירוע, יש התרחשות חברתית

לא אהבתי אירועים , לא אהבתי שקורה משהו

כי צריך להתלבש

צריך

לא רוצה , לא משתוקקת, לא מחכה

צריך , חובה עלי

אבל בדיוק אכלתי בטירוף , בחוסר שליטה

השומן מגן עלי

מפני העולם, מפני הקיום המלא בחיים עצמם

הגוף שלי לא מוכן

צריך ״להכין ״ אותו , להתכונן

כדי להיראות

כדי להיות נוכח

לקבל במה

מה אלבש ?

ארון מלא בגדים ואין לי מה ללבוש

הפחד משתלט עלי

שמא יידעו

שמא ייראו

שאני לא מושלמת

ובטח שלא שלימה

עם הגוף הזה

הגוף הזה צריך להתאים את עצמו לבגדים בארון או בחנות או בכל מקום שהוא לא כאן ועכשיו והוא לא!

הוא לא מתאים, לא במידה הנכונה

לא נראה כמו שצריך להיראות

עשיתי לי נידוי

נידוי חברתי

כי הרגשתי לא ראויה

מי אוהב להתלבש?

איזה סיוט

להתלבש זה לפגוש אותי

מי אוהב להתקלח?

להתקלח זה לטפל בי

לנקות , לשטוף , לקרצף, להתייחס ,

לשמור עלי

הגוף בגד בי .

כלומר, אני בגדתי בעצמי דרך הגוף

בגיל 18,

אחרי שנה מאותו אירוע מכונן שצרוב לי בנשמה,

התפרצה לי במעיים דלקת

(בדיוק, אז, גם ההורים שלי התגרשו, אבל זה כבר שייך לסיפור אחר)

הגוף מדבר

חנוק אבל מדבר

ואם משתיקים אותו

אז הוא צורח

קוליטיס, אהה ואין לזה תרופה קונבנציונלית

היום, אחרי 20 שנה אני יודעת שאפשר לרפא

קוראים לזה חמלה, קוראים לזה אהבה

אבל בעיקר קוראים לזה הסכמה

הסכמה לקבל אותי

היום, כשאני רואה אותי במראה

אני מתעכבת עלי, מביטה בי, מחייכת אלי

איזה מדהימה את

איזה דרך עשית

ואיזה דרך יפה את עושה

כבר לא שונאת אותי

פוגשת

כמו חברה טובה שאוהבת

שמעריכה

שרואה בעין טובה

ככה אני מסתכלת עלי

ככה אני רוצה שהילדים שלי יסתכלו על הגוף שלהם בחזרה

אז כשאני פוגשת אותי מול המראה, לבד, או בעיניהם, אני דואגת לומר מילה טובה

המבט שלי – עלי, חודר להם דרך העיניים הקטנות, ישר אל תוך הלב, ונצרב שם. בתודעה של הנפש.

איזה יפה. איזה מדהימה. הבגד הזה מחמיא לי. אני אוהבת לראות אותי במראה.

המראה מראה לי אהבה

איזה מדהים זה לראות אהבה, לראות אותי אוהבת אותי

אני?

מדגמנת בגדים?

אני?

מלבישה נשים?

אני?

מצלמת את עצמי ומעלה לרשת?

אני?

מקבלת מחמאה ואומרת תודה?

אם הייתם אומרים לי, לפני 20 שנים, שיבוא יום כזה,

יום כזה של אביב 2025, רגע לפני הקיץ, היום אני כבר יודעת, גוף לא צריך להכין לקיץ.

אני מוכנה כאן ועכשיו.

מוכנה לראות אותי, לא לדלג מעלי, להיות איתי בקרבה, נוכחות, תשומת לב.

אכפת לי ממני.

וכמה טוב להיות קרובה אלי.

כמה זה מדהים שיש לי אירוע ביומן ואני אומרת לעצמי בחיוך, איזה כיף, הנה, יש לי עוד הזדמנות להביא לידי ביטוי את עצמי, דרך הבגדים שלי. דרך הכסות.

מה ארצה ללבוש היום?

כיום, בגדים בשבילי זה רצון. זה חשק. זה תשוקה. זה יופי. זה סטיילינג. זה יצירתיות. זה ביטוי אישי. זה ביטוי עוצמתי.

לבגדים יש כוח השפעה ואני מאושרת על הזכות ועל ההזדמנות לחולל איתם קסמים, עבורי וגם עבור נשים נוספות, בסדנאות קבוצתיות ובמפגשים אישיים.

כשאני פוגשת את העיניים שלכן, הלב שלי מרגיש לפעמים, את חוסר הנוחות שלכן, חוסר הביטחון, הפחד.

הייתי שם. לפני עשרים שנה. הלב שלי יודע לזהות את התחושות האלו, מכיר מקרוב.

בגדים, לבוש, אופנה, סטיילינג. כל המילים האלו היו איום עבורי. וכולם היום מקבלים את הבמה.

ב״ה למדתי ואני עדיין לומדת בכל יום מחדש כלים של ריפוי, אהבה, חמלה ועוצמות פנימיות לשנות. להשתנות. להתפתח. לראות אותי עומדת מול מראה, לראות אותי בעיניים טובות. יציבה. זקופה. מחוברת אלי. נאמנה אלי.

היום אני כבר יודעת שאני לא צריכה שהשומן יגן עלי.

אני מגינה עלי. החזרתי לידיים שלי את המושכות וללב את הכוח.

אומרים שמה שבא לך בקלות – זה השליחות שלך, ומה שקשה לך איתו – זה התיקון שלך.

ב״ה קל לי לכתוב, לבטא את עצמי, זאת מתנה מה׳. הבלוג שלי – זאת השליחות שלי בעולם.

ולצד זה, לבוש, סטיילינג, העצמה נשית, זה התיקון הגדול. זה הפצע שהכי כאב לי כל השנים (ועדיין, יש התמודדות, ב״ה, אבל ממקום בריא, שלם, אוהב. )

אז בפעם הבאה שאתן רואות אותי כאן בבלוג, או בסטורי, לבושה, מתארת לכן מה אני לובשת, תדעו לכן שכל הזדמנות כזאת שאני משתפת, זה ניצחון עבורי.

ניצחון על הפחד, הבושה.

ניצחון הרוח על החומר.

היכולת הזאת שלנו הנשים, להרים את עצמנו ולעבור מסע של ריפוי באמצעות הבגדים, הלבוש, כביכול זה ״חומרי״, חיצוני, אבל זה הכי פנימי שיש.
להרגיש ראויה מבפנים, לאהוב את החוץ. כשיש הלימה בין עולם הנפש לנראות החיצונית שלי בעולם, הסנכרון הזה מביא שלווה.
בעולם המקצועי קוראים לזה ״סטיילינג תרפי״, אני קוראת לזה סטיילינג של הלב.

ללוות נשים במסע הזה אל עצמן, באמצעות הבגדים והסדנאות, זה הניצחון הפרטי שלי.

ותודה לה׳ הטוב ששולח אלי בדיוק את הלקוחות שהלב שלי צריך לפגוש. לגעת. להיות.

אסיים בטור שכתבתי, במקור, עבור ״מגזין נשים״ אפריל – פסח 2025 ואני רוצה לשתף אותו גם בבלוג:

״אני קונה לעצמי רק פיג׳מות, אני מרגישה איתם בנוח״, אמרה לי לקוחה שהתעניינה בסדנת סטיילינג. ״אז מה את לובשת כשאת יוצאת מהבית״? שאלתי אותה. ״מה שיש, את יודעת…״ ענתה בחצי חיוך. ״מה יש בארון הבגדים שלך? מה העיניים שלך רואות? ובעיקר, מה הלב שלך פוגש שם בכל יום מחדש?״

ארון מסודר עם לוקים מדוגמים הוא מתנה שלא שמורה רק לסטייליסטיות או יחידות סגולה (במשקל ״הנכון״, בגובה ״הנכון״ או בעלות חוש לאופנה)

לכל אישה מגיע להרגיש טוב עם עצמה, להתלבש, לאהוב את מה שהיא רואה במראה. ולא רק בבית. גם כשהיא יוצאת החוצה, לעולם. בגד הוא כרטיס הביקור שלך, הצהרת כוונות. בגד יכול לתת לך כוח, כנפיים לעוף על החיים שלך.

הבגד שלך אומר עלייך כל כך הרבה, למה את בוחרת להסתפק ״במה שיש״…?!

שלב ראשון, תוציאי מהארון את כל מה שלא משרת אותך יותר. בגדים שלא במידה שלך – תעבירי הלאה. את לא צריכה לרדת במשקל בשביל להיכנס לשמלה שלא מתאימה לך.

במקום לשנות את הגוף שלך, תשני את הבגדים בארון שלך. הגוף שלך לא צריך להתאים לבגד מסוים, הבגד צריך להתאים למבנה הגוף שלך ואם הוא לא מתאים – הוא לא נשאר בארון.

אחרי ש ״הוצאתי״ את כל מה שלא נכון לגוף שלי, ״והצלתי״ את הארון שלי מהחמץ הרגשי שמעכב אותי, ״וגאלתי״ את עצמי מהשעבוד לתכתיבים חברתיים שלא נכונים לי, הגעתי לישורת האחרונה – ״ולקחתי״. לקחתי אותי למרכז קניות שאני אוהבת ובחרתי לי בגדים שמחמיאים לי, שמשמחים אותי. בגדים שמאפשרים לי לדון את עצמי לכף זכות, בגדים שאני מרגישה שאני כנה עם עצמי. אוהבת, חומלת. שימי לך את הכתר על הראש, את לא הדוסית שלובשת ״מה שיש״, את דוכסית. תרימי, נפל לך!

את כל הלוקים שלבשתי כאן אפשר למצוא און ליין באתר של ״בא מאהבה״, וגם בחנויות הרשת כמובן.
בשבוע שעבר הייתה לי הזכות להתארח בחנות של ״בא מאהבה״ בירושלים להנחות סדנת העצמה וסטיילינג ולתת ייעוץ אישי ללקוחות.