לפני 5 שנים, בערב ראש השנה תשע״ט, אני והמגדלור כתבנו מכתבים לשנה החדשה, הנחנו בתוך הספר של ה"באבא סאלי", שהיה בזמנו מונח ליד המיטה שלנו, סגרנו את הספר, חלפו שנים, הספר "עלה למעלה" בספרייה ושכחנו לגמרי מהעניין.

ביום שבת האחרון, אמא שלי התארחה אצלנו עם בעלה והילדים (אחים שלי 😅) והבאתי לשולחן השבת כמה ספרים, ביניהם, במקרה ממש גם את הספר הזה.  

המגדלור מיד פותח את הספר המדובר שהוא מחובר אליו משורש נשמתו כדי לספר סיפור מופת על ה "באבא סאלי", מיד הוא רואה שבתוך הספר מונחת מעטפה שכתוב עליה: "אישי, אפרת ויהונתן". בתוכה שני מכתבים על כל מכתב השם שלנו.

לפני חמש שנים בדיוק, כתבנו כל אחד מכתב תודה על השנה שהייתה. במכתב הודינו על דברים שרצינו שיהיו בחיינו ולא היו מנת חלקנו. ברוחניות ובגשמיות.

חלפו 5 שנים כדי שנגיע באקראי לגמרי לרגע הזה, נקרא מה כתוב – שזה פשוט הודיה גדולה על כל הטוב שה' נתן לנו וזה בדיוק מה שקורה ומה שיש לנו ומה שאנחנו מודים עליו בימים אלו – וזה מטורף כמה שהכול התגשם, ב"ה!

אז אמנם לא חלפה שנה, ואנחנו באמת לא יודעים חשבונות שמים אבל זה הנס שלנו. וניסים קורים כל הזמן.

מאחלת לך שתפתחי את השנה החדשה עם מכתב. מכתב לעצמך. מכתב לבוראך. מכתב תודה על השנה שתהיה לך השנה ותפתחי את זה בשנה הבאה… מאחלת לך שהכל יתגשם, על הצד הטוב ביותר עבורך.

היה שווה לחכות 5 שנים כדי לחיות עכשיו את ההודיה העמוקה הזאת והשמחה הגדולה הזאת בכל הטוב שה' נתן לנו. תודה לך ריבונו של עולם.

כשקראתי את המכתב, ביום ראשון השבוע, ביום הולדתי הלועזי, הרמתי את העיניים לשמיים ודמעות של שמחה והודיה זלגו מאליהם…

שום דבר לא מקרי, לא המכתב שכתבנו, לא הספר שפתאום משום-מקום פתחנו בדיוק לפני ראש השנה תשפ"ד…

תכתבו את המכתב שלכן… הכי אישי. הכי כנה ואמיתי. מגיע לשנה החדשה שלכן, מגיע לכן!

כמו שאתן יודעות, בערב ראש השנה כ"ט אלול, זהו יום הולדתי העברי (:

וזאת המתנה הכי טובה שנתתי לעצמי ליום הולדת:

אתמול בערב, צעדנו בשכונת שערי חסד בירושלים… אמא אחת מופלאה וחמש בנותיה כדי לחגוג את יום הולדתי, במקום שהלב הכי רצה:

בדרך לבית הכנסת הכי עמוס בסביבה… לשמוע את השיעור לראש השנה מהרבנית שלנו האהובה

לשבת מול הרבנית ולשמוע אותה פורטת על הנימים הכי עדינים בלב , והדמעות פשוט יורדות מעצמן…

והנשמה קרובה לעצמה, לשורש שלה, לחיבור, למהות

וכן, לא היה מקום פיזי בכלל לשבת או לעמוד (:

בית הכנסת היה מלא מפה לאוזן

ואם לא היית שם אתמול, הנה לינק לשיעור המלא

שהוסרט במיוחד בשבילך לשנה טובה והכי מתוקה בעולם!

שימי באוזניים את השיעור ותכיני לך חג שמח ומתוק מדבש:

לינק לשיעור הכנה לראש השנה של הרבנית ימימה מזרחי

ואני לא חוגגת לבד יום הולדת, המגדלור חוגג כמעט ביחד איתי (:  
כידוע, בעלי היקר גדול ממני בשבוע והחגיגות ממש נושקות זו לזו.

בשבועיים האחרונים, מאז שהתמקמנו בבית החדש, אנחנו בפסטיבל חגיגות ב"ה, חוגגים חנוכת בית, ימי הולדת ומייצרים שמחות ורגעים חגיגיים עם אנשים שאנחנו אוהבים.

באחד הימים חגגנו כאן למגדלור עם משפחתו, ולפני החגיגה בערב, אמרתי לילדים שנכין ביחד ציורים וברכות ליום הולדת של אבא, ותוך כדי שאני כותבת על דף את המילים שהילדים שלי מכתיבים לי… אמרתי לעצמי, למה לא לתעד אותם אומרים את זה?

שתהיה מזכרת מוחשית מהברכות שלהם. כי דף נייר עם מילים שילד אמר ואני בעצם כתבתי זה נחמד אבל לראות אותם אומרים את זה בוידיאו בעוד עשור… זה מרגש כלפיים.

אז שלפתי את הטלפון ותיעדתי את ההתרחשות.

בערב, הגשתי לאבא שלהם את המכתבים של הילדים והצגתי לכל המשפחה את קטעי הווידיאו המתוקים של הילדים, איך הם מברכים בתמימות עם הבעות הפנים, החיוך, האור הטהור הזה בעיניים. יכולתי לראות דמעה בעיניים הטובות של אבא שלהם. זה היה מרגש וכל כך ספונטני.

לפעמים, הרגעים האלו, היומיומיים, שהילדים אחרי גן, עם פנים המעידות על הקציצות ברוטב אדום שהם אכלו בארוחת הצהריים… עם שיער מפוזר ולא מאורגן… ככה, הכי טבעי, הכי אמיתי, נאמרות המילים הטובות והאיחולים שלהם נשארים עמוק בלב… הרבה אחרי שהחגיגה נגמרת.

אז הנה עוד המלצה, לצלם אותם אומרים משהו, מברכים את עצמם ליום הולדת, מברכים אתכם. בווידיאו. זה נכסים משפחתיים שאין להם מחיר…

ואחרי חגיגת יום ההולדת של המבוגרים, רציתי שנעשה חגיגת יום הולדת רק אנחנו – המשפחה הגרעינית המצומצמת.

ואם הילדים המתוקים שלי היו צריכים לספר לכם על החגיגה שחגגנו איתם ביום הולדת העברי האמיתי של אבא שלהם, ככה זה היה נשמע:

יום שישי האחרון, כ״ב אלול, קמנו עם השמש, הכנו עם אמא עוגת שוקולד עם המון סוכריות, ערכנו את השולחן, הפעלנו שירים, קישטנו ביצירות ובלונים. אמא הכינה קפה ואנחנו הערנו את אבא לחגוג לו יום הולדת…

אבא שלנו (המגדלור כמו שאמא דוכסית קוראת לו) היום בן 35 , כן, כן, אבא שלנו גדול מאמא שלנו בשבוע בדיוק! ובגלל זה אבא שלנו הכי גדול בעולם (:

היה לנו כיף ושמח! אמא שלנו בטח תגיד שכל מה שהיה יכול להשתבש בבוקר הזה – השתבש. אבל אחרי שניה היא תגיד שטויות, היה לנו כיף וזה מה שחשוב.

איזה מזל שאמא שלנו משתדלת להיאחז, להיזכר, להבליט, להעצים ולצלם דווקא את הרגעים הטובים שבחיים שלנו.

אנחנו אוהבים לראות איך אבא מרים את אמא, איך הוא מסובב אותה מהר ואמא צוחקת ואומרת ״זהו, הקפה מתקרר…״ ואז הם שותים את הקפה ואנחנו מלקקים את השוקולד והסוכריות מהעוגה ואבא פותח את המתנות וכולנו ביחד עושים "ואוווווווווו", אפילו איימי התינוקת המתוקה שלנו.

אחר כך הלכנו לגן באיחור (כי אבא שלנו חגג יום הולדת! היינו חייבים לאחר היום 😅) וסיפרנו לכל החברים בגן וגם לגננת מה אמא קנתה לאבא ליום הולדת. (אין ספוילר! תשאלו את החברים שלנו מהגן 😂)

זהו בינתיים, איזה כיף זה להיות ילדים, אין מחשבות על העבר, אין דאגות על העתיד, יש רק את הרגע הזה והוא הכי שלם שיש.

מזל טוב אבא שלנו,

ארייה, אמרי ואיימי אוהבים אותך עד השמים ועד העננים.

ולסיום, לרגל הראשון לספטמבר, שתפתי באינסטוש את התפילה שלי על הילדים שלי- שרלוונטית לכל יום בשנה – מוזמנות לאמץ, לשתף ולייחל ביחד איתי:

אבאל׳ה שלי,

תודה על הזכות לגדל את הילדים שלך

תודה על הזכות להיות אמא שלהם.

מחר הם מתחילים שנה חדשה.

אנא, תשמור על האוצרות שלנו.

שיתייחסו אליהם בכבוד, בסבלנות, בנועם.

שידברו אליהם בגובה העיניים, אבל בעיקר בגובה של הלב, בגודל של הלב הרגיש והאוהב שלהם.

עשה שהגננות והמטפלות ישמרו על הגוף שלהם אבל בעיקר ישמרו על הנפש שלהם.

עשה שייצאו מהבית הזה עם חיוך גדול על הפנים ויחזרו עם שיר בלב.

שמור נא על הילדים שלך, אבאל'ה שלי.

אני מבטיחה לעשות כמיטב יכולתי במשמרת שלי, אנא שמור עליהם במשמרת של הגן, במשמרת של בית הספר, במשמרת של החיים עצמם.

ריבונו של עולם, תודה שאתה תמיד שומע את התפילות שלי 🙌

יהי רצון שהתפילות יתקבלו, שהחלומות יתגשמו, שהטוהר הזה והרוח הזאת והלב הזה והנשמה הזאת יישארו איתנו כל השנה.

שנת תשפ"ד ממש מעבר לדלת,

תשפ"ד – תהא שנת פתיחת דלתות..

בשבוע שעבר, שאלתי אתכן בסטורי איזה הדרכה תרצו שאכין לכן לשנה החדשה: האם תרצו לראות איך יוצרים מלתחת קפסולה או שאתן מעדיפות הדרכה על סידור ארון בצורה פרקטית ויעילה?

ובאופן מפתיע ביקשתן את הסדר, ופתאום זה נראה לי כל כך הגיוני. זה מה שכולנו מייחלות לו בפתחה של שנה: סדר בארון, סדר בראש וסדר בלב.

בע"ה אצלם לכן את ההדרכה, היא תעלה גם בוידיאו (הפתעה חדשה שאני מכינה בע"ה!) וגם בבלוג, כמובן.

איזה שנה נפלאה הולכת להיות לנו!

מאחלת שניפגש בשמחות, שניפגש בסדנאות וכמובן שניפגש בחיים עצמם,
תבואו להגיד שלום, זה הכי כיף בעולם.

נ.ב

רק כדי לוודא שכל מה שאת הולכת לעשות אחרי קריאת הבלוג הזה – הוא לכתוב מכתב לשנה החדשה שלך, הנה עוד סיבה אחת למה את ממש רוצה לעשות את זה עכשיו. בלי לפספס, יש משהו בהתחלת ההתחלות, בהתחדשות, ברגע הזה של השנה החדשה, שהוא הכי נקי וטהור והמחשבות מזוקקות.

והנה אני משתפת אתכן במתנה שהמגדלור הפתיע אותי ליום ההולדת שלי:

באותו יום שישי מדובר, אחרי שהילדים הגיעו באיחור לגן (: –
רגע לפני שאמא שלי התארחה אצלנו בשבת האחרונה… יצאנו לחגוג בפיקניק זוגי רק אני והמגדלור.

היכן התרחש הפיקניק? כמובן, במקום האהוב על בעלי היקר – בקניון… (:

כלומר, אכלנו בדרך ברכב את הכריכים הטעימים שהכנתי… ואז עשינו שופינג כמיטב המסורת לחגיגות יום ההולדת.

בקיצור, בדרך חזור הביתה, לאיסופי הילדים מהגנים, המגדלור אמר:

אם היית יכולה להיות בהופעה חיה, אצל מי הכי היית רוצה להיות?"
ועניתי שכמובן שהייתי רוצה להיות בהופעה של קולדפליי, אבל גם להופעה של איתי לוי אני אבוא איתו אם הוא ממש ירצה (:

המגדלור: "אז יש לנו כרטיסים להופעה של קולדפליי. בבודפסט. אמנם רק ביוני 2024 כי רק אז מתחיל סיבוב ההופעות שלהם. אבל הנה, יש לנו עוד סיבה למשוך שמחה מהעתיד…."

בכיתי. התרגשתי ממש. זה חלום ישן שלי. בגיל 25 כתבתי רשימת חלומות בבלוג, לפני עשור בדיוק, ואחד הדברים שכתבתי שם, בין הווילון לאמבטיה שכל כך רציתי, לבין צילומים לבלוג. בחיי… בין כל אלו, כתבתי גם להיות בהופעה של קולדפליי. והמגדלור אפילו לא ידע שזה כתוב בבלוג לפני עשור. הוא רק יודע שאני ממש רוצה. ואוהבת אותם. אבל כן, היקום ידע.

לפעמים זה לוקח עשר שנים, לפעמים חמש.. אבל תראו, עוד יבוא, עוד יבוא היום. ויתגשם החלום.

והחלום עצמו הוא באמת לא הפסגה של החיים. הדרך לשם… מה שקורה איתנו בדרך, האנשים שאנחנו הופכים להיות.

אז תחלמו, חברות אהובות שליף, אל תפסיקו לחלום לעולם. והכי חשוב, כדי שהחלומות יתגשמו, לא מספיק לחלום צריך גם לקום ולעשות מעשה  – אז תכתבו. היקום שומע. ה' שומע. וזה יגיע בדיוק ברגע הנכון.

תודה לך מגדלור אהוב שלי שאתה מגשים לי את כל החלומות.

תודה שאתה גורם לי להמשיך לחלום והכי חשוב – תודה שלימדת אותי למשוך שמחה מהעתיד.

כי לטוס ביוני לקולדפליי זה מטורף עבורי, אבל לדעת בספטמבר שביוני הבא אנחנו טסים, לנעוץ ביומן את התאריך הזה, את הרגע הזה, לחכות לו.

ההזדמנות הזאת למשוך בכל פעם את השמחה מהעתיד לבוא, היא האומנות האמיתית של החיים שלנו.

שנחיה בשמחה תמיד. שמחה מההווה. ושמחה מהעתיד.

איך תמיד הכל מתערבב לי ימי הולדת, ושמחות, ותחילת שנה, והרבנית ימימה, והופעה של להקה בחו"ל, וזאת בדיוק אני. ככה. אלול. עם הג'ינס במרפסת, עם המטפחת על הראש, בין קודש לחול אני חיה… עם האמת שמשתוללת בי עם אלף הרגלים, עם כל צלקת שעל פניי, אני יוצאת שוב לפזר את המילים…

(בהשאלה מהשיר של שולי רנד ואמיר דדון)

ובנימה זאת, גם אני עכשיו אכתוב מכתב אישי לשנה החדשה שלי, ואז אלך להוציא את מחזורי התפילה מארון הספרים ואגש לבשל את תבשילי החג הטעימים והמתוקים.

שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה!

מחכה לקרוא בתגובות שכתבתן את המכתב האישי שלכן, תטמינו אותו היכן שרק תרצו – וביום שתפתחו, תחגגו ותודו על הניסים ועל הנפלאות.

ותשלחו את הפוסט הזה לחברה או אישה יקרה שגם צריכה מכתב אישי לשנה חדשה.

אוהבת אתכן,

אפרת, דוכסית