השבוע גמלתי את אמרי מהנקה.

אומר את זה שוב:

השבוע גמלתי את אמרי מהנקה, בזמן שארייה פיתחה חום גבוה (מסתבר שיש לה דלקת גרון) צינון אימתני, ואבא שלהם,
המגדלור, כפרה עליו, בארצות הברית.

אתן נושמות?
יש לכן חמצן?

כי לי הוא נגמר.

מה זה חמצן? בשבילי קריאה וכתיבה הם החמצן.
הם המקור לאנרגיה, לחיות, לתפקוד, הם הפוקוס. הבלאנס.

קריאה היא נשימה, כמובן.
וכתיבה היא נשיפה.

• 

אז הבוקר, יום שישי, קמתי בשעה 4:00,

בשעה 1:00 עוד חיכיתי שהחום של ארייה יירד (כי איזה אמא יכולה להירדם – גם אם היא לא ישנה כבר 10 ימים? –
כשהילדה שלה בוערת כמו פלטה? )
אחרי שעתיים, בערך, אמרי התעורר לאכול, הוא בטוח שאני עדיין מניקה אותו, אז קם כל 3 שעות, שיהיה בריא (:
אבל מי יתלונן? הילד שלי לוקח בקבוק. התינוק הסרבן שלי הסכים להכניס בקבוק לפה. הללויה!

אז איפה הייתי? קמתי ב 4 בבוקר.
לנקות, לסדר, לארגן, לבשל, שבת היום… ואני חייבת. אחרי הרבה זמן שלא היה פוסט בבלוג, אמרתי לעצמי ולריבונו של עולם:
היום אני כותבת. היום אני מעבירה חמצן בנשמתי.

יש לי כל כך הרבה לשתף אתכן, שממש ישבתי,
עם רשימה של כל הדברים וסדרתי לפי נושאים ורמת דחיפות (:

יאללה, בואו נתחיל!

• 

אבל אם כבר התכנסו פה היום, בואו נעשה את זה מסודר
שנתיים וקצת אחורה בזמן: ללילדה של ארייה. הנה פוסט הלידה המלא שעלה בבלוג,

הלידה של ארייה הייתה קשה. עד שהמלאכית הזאת הגיעה לעולם. לא היה קל בכלל…

התפרים והכאבים פשוט גמרו אותי. לא הצלחתי לשבת ולעמוד וללכת ולעלות מדרגות?

אני זוכרת שגיסתי או אמרה לי שיש איזה ספריי שעוזר לנשים אחרי לידה.

ספריי? תביאי. מה שתגידי- תביאי. באמת שרק רציתי להקל את הכאב. להצליח לשמוח בלידה הבריאה, בייצור המושלם שנם את שנתו. להודות על הפלא.
אבל באמת שבקושי יכולתי לזוז.

ואז היא הביאה לי בקבוק לבן כזה, כתוב עליו "אלו פירסט"

הלו מה?

אלו פירסט. קיצור של אלוורה ומשהו ראשוני. נשמע טבעי, נשמע טוב. ריססתי שם, איפה שכואב. ואיך אומרים? לא רציתי להפסיק לרסס (:

שישה בקבוקים כאלו הלכו. (והם גדולים ויקרים, כל אחד עולה 100 ומשהו שקלים)

כל פעם שהלכתי לשירותים, ריססתי. וזה הרגיע. את הצריבה והתפרים והכאב. כמו קסם התרסיס הזה עבד.

התרסיס עבד כמו קסם, אבל לידה? לידה היא לא קסם. זה לא הוקוס פוקוס וילדנו.

לידה היא המסע המופלא לילדים, לאוצרות, יהלומים, ביקום הזה.

והדרך לשם, לפעמים מאתגרת. ויש כלים. יש דברים שיכולים לעזור. לא צריך לסבול. אני בעד כל מה שיכול לעזור ולהקל.

העניין עם התרסיס הזה שהיה אפשר להשיג אותו רק אצל איזה מישהי במושב שלנו, וכשהיא לא הייתה זמינה אז אין לך.
ולהתקשר ולבקש וכו וכו.
וכשהיא לא הייתה באזור, פשוט עשיתי גוגל על האלו פירסט הזה, לא האמנתי שאין אותו בסופר פארם או בבתי טבע, לכל הפחות.

מה הקטע איתו? למה רק אנשים מסוימים יכולים למכור אותו? מה זאת הסודיות סביב הדבר הזה?

אבל השאלות האלו נעלמו יחד עם הכאב שהלך ונעלם.

• 

ואז הגיע ההיריון של אמרי, אישה באמת לא זוכרת מה היא חוותה, אחרת, אין לי דרך להסביר את הדבר הלא נורמלי הזה – בהבאת ילדים לעולם.
זה לא נורמלי. זה מטורף. זה מופלא ועצום ואדיר ובאמת נס הבריאה בו שותפים אלוהים והאישה.

• 

מפה לשם, לקראת חודש תשיעי, מה הדבר הראשון שהכנסתי לתיק הלידה?

תשובה מצוינת! אלו פירסט!

התאבזרתי על בקבוק אחד. המגדלור רצה להזמין שישייה (:
אמרתי לו, חכה נשמה, נתחיל ונתקדם. רק שיהיה לי את הראשון לעזרה ראשונה.

וב"ה הלידה של אמרי עברה בטוב. ההחלמה הייתה ממש קלה. ישתבח שמו.

הגידול שלו, ביחס לארייה, היה מאתגר,או במשפט אחד – גם כשקשה, אמא, תאמיני לי, הם גדלים.

• 

לפעמים בתוך הסיטואציה (אמרי סבל מגזים ופלט בלי סוף וכביסות של פליטות וחלומות על שינה ומה לא…) אבל אמא, אני מבטיחה לך, השמש זורחת.
תמיד אחרי החושך, מגיעה איילת השחר. ואמרי חיים- הוא אור גדול בעולם.

הנה סיפור הלידה של אמרי – על המלאך שנולד ביום כיפור!
והנה הסטורי שלא מדברים עליו – דכאון אחרי לידה שכתבתי בבלוג.

אז בקיצור, אצל אמרי, הייתי צריכה שני בקבוקים וזהו.

אגב, כשהייתי בהיריון שלו, הלכתי לחוף הים עם חברתי חיה, זה היה בין הסגרים או משהו כזה, היה מותר לצאת מהבית, אז ישבתי בחוף ונתתי לשמש
להכות בי בעוצמה. קצת שיזוף לא יזיק אמרתי לעצמי ועצמתי את העיניים (:

הארה: ככל שאת ישנה יותר בהיריון, את עייפה יותר אחרי הלידה – זה בדוק! (:

הגעתי הביתה עם כוויה בדרגה כלשהי. הרבה שכל לא היה מנת חלקי ביום הזה, ואת המסר הבנתי והפנמתי אבל העניין הוא – שהיה לי דג'וו

לא יכולתי לזוז. הצריבה הייתה כואבת והשלפוחיות. ולא אלאה אתכן יותר, רק אומר שהדבר שעלה לי לראש זה האלו פירסט הזה.
ריססתי וזה הרגיע לי את הנשמה.
אבל זה יקר, אז קניתי גם אלוורה מהסופר פארם.
שיהיה גיבוי (:

ובזמן ששכבתי כמה ימים במיטה לוהטת מחום חיפשתי קצת וקראתי על צמח האלוורה והסגולות שלו.
והבנתי, למה בתרסיס הזה יש באמת אלוורה ולמה באלוורה שקונים בסופר פארם – זה לא זה.

הנה סרטון שמסכם את הסיפור הזה יפה מאוד.

• 

נחזור לימים האלו – כשהסגר האחרון הסתיים, קפצנו לבקר חברים.
בזמנו, עוד הייתי מניקה, אז אם רציתי לצאת מהבית בלי הנסיך, היה לי חלון של 2.5-3 שעות, לכל היותר, כולל נסיעה ושהות.
(אמרי לא הסכים גם לקבל חלב שאוב מבקבוק, מה שנקרא – רק מהמקור ואין בלתו (: )

ומה אני אומר לכן? המפגשים הקצרים האלו, הם כמו משב רוח מרענן לזוג הורים עם שני ילדים צמודים.
תעשו את זה! זה מרפרש את החיים.

שתינו קפה, דברנו על הא ודא ואז איכשהו, השיחה התגלגלה על הלבנת שיניים.

• נושא שקרוב לליבי, כאחת שחשוב לה כל כך שיניים בריאות ולבנות –
  אשתו של החבר של המגדלור אומרת לי: באיזה משחה את משתמשת?
  אני: מה שקונים בסופר פארם, את יודעת.

היא: ואת מרוצה?
אני: יש לך חלופה מעניינת? עניתי בשאלה, כמו יהודיה טובה (:

היא: תקשיבי, הזמנתי עכשיו משחות שיניים לי ולילדים, בדיוק המשלוח הגיע הבוקר, אתן לך. תנסי ותגידי לי מה דעתך.

אני: עזבי, מה פתאום, שטויות, מה אקח ממך משחת שיניים ועוד כהנה וכהנה כמו פולנייה טובה (:

המגדלור: כפרה עלייך, נותנים לך תקחי.

לקחתי.

• 

אני מסתכלת בחטף על השם של החברה, וכל הקטע שהמשחה הזאת כולה מאלוורה. ומתאימה גם לילדים ויש לה טעם עדין עדין
(אני היסטרית עם טעמים וריחות משונים) ובכלל יש לי קטע עם צחצוח שיניים, נגיד, אין מצב שאני מתאפרת אם לא צחצחתי שיניים (:

צריכה שחלל הפה יהיה נקי ורענן. קטע כזה.

ואז אני אומרת לה – ואיך קונים את זה? יש אותה בחנויות?
ופתאום אני מבינה שזאת אותה חברה שמייצרת את ספריי הקסם לנשים אחרי לידה שהוא בכלל ספריי עזרה ראשונה לכל דבר בבית עם ילדים ובכלל…

היא: אי אפשר להשיג אותה. אבל אם תרצי נדאג לך.

המשחה הזאת טבעית, מלבינה! מתאימה לאנשים עם בעיות חניכיים, עששת ואבנית וגם כמובן
לכל מי שרוצה למנוע מעצמו.

אנד טו מייק א-לונג סטורי שורט:

עשיתי הזמנה מכובדת עם שלל מוצרים של החברה המצוינת הזאת.

יש לי הרבה תובנות לגבי המוצרים החדשים, אבל הנה ארבעה שממש תהיתי על קנקנם ומה אני אומר לכן? זה משנה חיים!

1. משחת השיניים – שכדאי מאוד שתהיה לכן בבית.
2. ספריי אלו פירסט – תרסיס אלוורה שיושב במקרר ליד החלב, מה שבטוח (:
3. סבון ידיים – שזה בעצם סבון פלאים לכל הגוף (לא ברור למה קוראים לו סבון ידיים…)
4. קרם פרופוליס -מוצר יוצא דופן שמחולל קסמים. אין דברים כאלה. זהו, נגמרו לי המילים (:

אז אם את רוצה להעניק לעצמך מתנה ללידה. לחברה. לאמא, מוצרי קוסמטיקה וטואלטיקה וטיפוח, ותוספי תזונה, עולם ומלואו!

הנה הקישור לעמוד הבית של החברה, ואם תירשמו כלקוחות, תקבלו 5% הנחה.
כל הטוב הזה מגיע עד פתח הבית ארוז בקפידה.

• 

אפרופו מתנות ליולדת, אמא שלי – שמקדשת את עולם הילודה – אומרת כך:
יולדת נחשבת יולדת עד שנתיים אחרי הלידה. לפחות (:

מה שאומר – שאני נחשבת אישה אחרי לידה פעמיים גם בזכות ארייה וגם בזכות אמרי. כפרה עליהם.

• 

‎להיות אמא זאת זהות
‎רואים לך את זה בעיניים.
‎בחוסר השינה, בעייפות, במחשבות.

‎לא משנה מה,
‎אבל זכית להיות אמא,
‎אז העיניים מחייכות.

‎להיות אמא זאת מהות
‎רואים לך את זה בלב,
‎שהוא גדל ומתרחב
‎וכל דבר קטן עושה לך קווצ׳,
‎מקפיץ אותך, מרגש ומטלטל.

להיות אמא זה לקבל פרופורציה
‎על החיים ועל המשמעות.
על רגעים קטנים, של הודיה, של תפילה, של בריאות.

• 

מגיע לנו מתנות לידה (:

וכשהילדים שלנו לבושים יפה – זה לראות את הדבר הכי יפה ביקום, כשנוח להם, נעים וגם יפה – זה משובב את הנפש.

בחרתי להלביש את הילדים בבגדים מבית ניניטו, בוטיק בגדים לילדים מפנקים ונעימים וכל כך יפים.

כל הבגדים שאתן רואות כאן הזמנתי און ליין – ניניטו.

הכל התחיל מהסיפור של חנהל'ה ושמלת השבת. מכירות את הסיפור, כן?!
יופי!

אז ככה:
לפני שבועיים, העליתי סרטון לאינסטוש שרואים את ארייה מתארגנת לשבת, מצחצחת שיניים, ולובשת את שמלת השבת.

מה שנקרא – כשארייהל'ה נכנסה לסטורי של חנהל'ה ושמלת השבת (:

שני דברים עניינו אתכן במיוחד:
מאיפה השמלה המטריפה הזאת שמתאימה לשושבינות בקיץ של השמחות? הנה קישור לשמלה.

• 

והדבר הנוסף – שאלתן איך ארייה מצחצחת שיניים בכזאת התלהבות?

אז לא, זה לא בגלל שהיא הבת של אמא שלה שמאוהבת בעולם הצחצוח (:
ארייה מבחינתה אפשר לדלג על השלב הזה. ואצלי כמובן – אין דבר כזה.

אז איך לגרום לילדים לצחצח שיניים?
הנה הטיפים, רלוונטי לכל דבר בגידול ילדים:

1.דוגמא אישית:

כשאת רוצה שמשהו יקרה – תראי לילדים בדיוק איך את עושה את זה.
יותר מכל ההרצאות שבעולם, כישורי החיים הכי טובים שהילדים שלנו רוכשים זה שהם רואים אותנו עושים את זה ומחקים את ההתנהגות שלנו.

תצחצחו איתם שיניים.

• 

2.בחירה:

ילדים אוהבים להרגיש עצמאות, שהם שולטים בסיטואציה ולא ש "כופים" עליהם את החיים.
אז ברגע שאת נותנת בחירה, פתחת מרחב של אפשרויות לביצוע המשימה. במקום לשאול: את רוצה לצחצח שיניים?
כי זאת לא שאלה בכלל… אני שואלת:
באיזה מברשת את רוצה לצחצח?

קניתי לה מברשת שיניים חדשה, שמרתי את הישנה (שהיא לא הסכימה לצחצח איתה כלל. אישיו כל כלום!) והנה, יש לנו הזדמנות לבחירה.

אפשר גם: מי את רוצה שיצחצח לך שיניים אבא או אמא? וכו'…

אגב, אני רואה שהכי טוב לשאול ילדים שאלות שמכוונת לתשובה. ולא שאלות פתוחות.
יום אחד שמעתי אמא שואלת תינוק בן שנה וחצי: מה אתה רוצה לאכול לארוחת ערב?

רציתי לומר לה שלתינוק שלה אין מושג מה הוא רוצה לאכול. וגם כשיהיה בן עשר. תתני בחירה. זה או זה.
אם החלטת שאוכלים ביצים אז תתני לו לבחור את סוג הביצה. מקושקשת? ביצה קשה?

תאמצו בבית, זה עובד נפלא (:

• 

טוב, נראה לי שדברתי מספיק על הילדים שלי, עכשיו בואו נדבר קצת עלינו (:

אתחיל בסיפור קצר ואיתו גם נסיים להיום.

הייתי השבוע עם הילדים אצל אמא שלי, שתהיה בריאה. ואז הגיעה שכנה מקסימה שאני מאוד מחבבת.

רק בשביל התפאורה של הסיפור: מדובר באישה למעלה מגיל 70, שנראת מדהים! היא מתפקדת מצוין, צועדת ברחבי העיר,
מבשלת, אוכלת בריא, זריזה כזאת, מאירת פנים, טיפוס שכיף לשבת איתה לקפה של בוקר ובכלל…

• 

השכנה שמחה לראות אותי ואת הילדים, היא כמובן הייתה בחתונה שלי ושל המגדלור ויש לנו איתה יחסים מצוינים.

ואז היא אומרת לי משום מקום: תקשיבי, כבר הרבה זמן אני רוצה לשאול אותך: למה קוראים לך דוכסית?

ואז הסברתי לה את מה שאני מסבירה תמיד, אבל בגלל שלאחרונה השקתי גלויית הכירות חדשה ( הגרסה העדכנית והשיקית של כרטיסי הביקור הישנים)

תרשו לי להשוויץ:

• 

ובהזדמנות הזאת אני רוצה להודות לאישה המוכשרת שאחראית על השפה העיצובית של הכרטיס היפה הזה שמעבר לזה שהיא מעצבת שפה מיתוגית לעסקים, היא זריזה ושירותית ונעימה והיה כל כך כיף לעבוד איתה, בין היתר, גם על הכרטיס הזה (בקרוב תראו עוד דברים מדהימים שהיא עושה)

קישור לסטודיו של ציפורה.

אז איפה הייתי?

בהסברה על השם של העסק שלי (:

ואז האישה החכמה הזאת, אומרת: אוקי, יפה מאוד.

את יודעת מה זאת האות כ' של דוכסית?

אני: אשמח לשמוע (:

היא: כבוד ה'.

דוכסית זה בעצם דוסית שממליכה על עצמה את מלך מלכי המלאכים.

• 

9 שנים אני חוזרת על על התיאור: דוכסית זה דוסית. ואף אחת לא רוצה להיות דוסית, אבל כשמוסיפים לה כבוד עצמי וכף זכות וכתר על הראש / כיסוי ראש, היא בעצם דוכסית.

והיא, ככה, משום מקום, בלי לשבת ולחשוב ובלי להיות קופרייטית מדופלמת שלפה לי את כבוד ה' והכל התיישב כל כך נכון.

כל כך מדויק.

כי אם לא כבוד ה', אני לא יודעת מה היה קורה איתי ביום רביעי האחרון.

אז מה קרה ביום רביעי שעבר? ואיך זה קשור לעולם הסטיילינג המופלא שאני זוכה לעסוק בו?

כל זאת ועוד… בפוסט הבא שיעלה אי"ה בקרוב מאוד לבלוג.

• 

נ.ב
צלמתי את התמונה הזאת בחתונה של משפחה שהיינו בה לאחרונה.
העליתי אותה לסטורי וחשוב לי שזה יופיע גם בבלוג:

כתבתי כך:

אתמול בערב הייתה לי התלבטות, לא לגבי החתיך בתמונה (עליו אני סגורה עד מאה ועשרים שנה!)

אהבתי את הבלייזר הורוד היפה הזה, ככה, איך שהוא, כשמלה. הוא היה יפה ונשי ומדויק ולא ידעתי מה לעשות…

"לגייר" אותו? או – ללבוש בלי כלום מתחתיו?

וכן, בעבר הייתי לובשת אותו ככה. אבל לא את חטאיי אני אני מספרת היום…

כשהתבוננתי על עצמי במראה, בלי החצאית הזאת מתחת.
הרגשתי שהמיני הזה יפה וסקסי
ושאלתי את עצמי: זה מה שאת רוצה לשדר? סקסיות?

לא!!!!!

אז גיירתי. אותו. ואת המראה שלי.

והייתי כל כך מבסוטית על עצמי כי היה כל כך קל ליפול למראה הפרקטי והנוח.

אבל העדפתי לראות את עצמי במראה מכובד, אצילי, כזה שאני ראויה לו.

ורק אוסיף ואומר: אם את לא מצליחה / רוצה לגייר – תוותרי על הפריט.

שום אירוע לא שווה, בלי שאת שווה מספיק בעינייך.

• 

הלוואי שאזכה בכל יום מחדש לכבד את עצמי, לכבד את בוראי, בבחינת "וכבוד ה' עלייך נגלה…"

דוכסית.