הקורס הסתיים. חשבתי לסכם, חשבתי שאכתוב לכם עליו – על מה שחוויתי, על התקופה הזאת. אבל אני מבינה שיש דברים שמילים לא יכולות לתאר וגם לא תמונה אחת, שמבטיחה לצייר אותיות של אלף מילים.

ברגעים אלו ממש אני עוברת על כל חומר הלימוד שסכמתי ומבינה איזה מסע של חיים זה היה.

לטובת הנשים שלא מבינות על מה אני מדברת. הנה תקציר הפרקים הקודמים:

בכל יום שני, בחודשים האחרונים, נסעתי לירושלים באמצע היום ולמדתי במכללת מעיינות בקורס לואיז איי.

מי זאת לואיז איי? לא היה לי מושג, אבל משהו באינטואיציה הפנימית שלי אמר לי שזה בדיוק מה שאני צריכה. מה שהחיים שלי צריכים.

ניעור. התבוננות. מבט מחודש. כלים פרקטיים. מקום לעצמי. הזדמנות לשינוי. מסע פנימי אל הנפש. ריפוי משקעים. קבלה. חמלה ומבט אחר על עצמי ועל העולם.

זה הכי קרוב לטיפול נפשי שעברתי. זה ממש להסתכל לחיים בלבן של החיים. ואז לחדור עוד פנימה. זה לא מתאים לכל אחת. זה דורש אומץ, נכונות ומוכנות.

אבל זה כל כך שווה את זה.

הרגשתי שסיכום הנלמד בבלוג יחטא למטרה. כי צריך ממש לעבור את זה כדי להבין. וכל אחת עוברת את זה מהמקום שהיא נמצאת בו.

הקורס עוסק בבריאות, במערכות יחסים ובמונח שפע על היביטיו השונים.

שלושת הנושאים האלו מקבלים טיפול הולם, כלים פרקטיים וממש מעובדים כראוי.

מי לא רוצה לחיות בבריאות גופנית ונפשית? מי לא רוצה לשפר את מערכות היחסים בחייה? קודם כל עם עצמה, עם הסביבה. להבין אילו אנשים את רוצה בחיים שלך ומאלו אנשים הגיע הזמן לשחרר כי הם לא מיטיבים איתך.

ושפע. שפע בחיים, שפע רוחני וגשמי.

אם לסכם במשפט אחד, אז אפשר לומר שהקורס עוסק בגוף, רוח, נפש ונשמה. ומחבר את כולם יחד לאישה השלמה שאת. שמגיע לך להיות.

אני שמחה שעברתי את התהליך הזה ומודה מקרב לב לכל מי שאיפשר לקורס הזה להתקיים. בראש ובראשונה למגדלור, שאמר לי : תלכי על זה. אין זמן מתאים אחר. החיים טסים ואם את רוצה – עופי על זה. בלי להבין בכלל מה אני לומדת. אז תודה שאתה סומך עלי שלא הצטרפתי לאיזה כת (:  ופשוט הלכתי לעשות טוב לעצמי, לכולנו.

תודה לגיסתי המדהימה הדר שעזרה לי בימים שהמגדלור לא היה פנוי והיא הלכה לגן של הילדים – כן, הקורס בדיוק בשעות האלה שהילדים שלך מסיימים את הגן וצריכים אותך – והוציאה, ודאגה, והאכילה וטיפלה במסירות עד שחזרתי הביתה. זה כל כך לא מובן מאליו.

קודם כל, זה לא מובן מאליו בשבילי.

זה רק אחד מהשינויים שעברתי במהלך התקופה הזאת, היכולת לבקש עזרה. היכולת להיות במקום הנזקק הזה.

זה לא בא לי בקלות, בלשון המעטה.

כל חיי העדפתי לא לבקש. ראשית, אם יאמרו לי לא? אז בעצם דוחים אותי. ככה חשבתי. ואז להיות במקום דחוי היה עבורי בגדר ייהרג ואל יעבור. לא הייתי מסוגלת להיות דחויה. מאוד רציתי להיות מקובלת ואהובה. אבל בדרך לשם עשיתי את כל הטעויות האפשריות.

איך אפשר להיות מקובלת ואהובה כשאת מסתגרת בעצמך? כשאת לא יוצרת קשרים אנושיים חברתיים? כשאת לא משתפת בקשיים? כשאת מאמינה שרק את יודעת ומכירה את עצמך והכל בסדר.

מכירות את צמד המילים האלו: הכל בסדר?

אז "הכל בסדר…"

ככה חייתי שנים רבות. עד שהגיעו הילדים שלי לעולם.

מהיום שהפכתי להיות אמא, לפני כמעט 3 שנים, החיים שלי השתנו מהקצה אל הקצה. לאט לאט הבנתי שאני לא יכולה להישאר בתוך הקונכייה שלי ורק לשגר לעולם פוסט בבלוג אחת לחודש וזהו.

יש כאן אנשים קטנים – תינוקות שצריך לטפל בהם. וב"ה הם הגיעו אחד אחרי השני, והנה השלישי בדרך… מרגישה מבורכת ב"ה.

אבל זה מתאפשר בזכות התהליכים שעברתי, אני עוברת ועוד אעבור בע"ה.

כי ההתפתחות והשינוי צריכים להימשך כל עוד אנחנו בחיים.

יש אנשים כשהם ב"קרייסס" – כל העולם יודע. הם צועקים את המצוקות שלהם וכולם מתגייסים ועוזרים.

אני לא כזאת. כשאני בקושי – באתגר – רק המגדלור ואלוהים ידעו מזה.

אני מגייסת את כל הכוחות והמשאבים הדרושים ומתמודדת. כלומר, מנסה…

הילדים הם שלי ואני צריכה לגדל, להתמודד ולעבור את הכל לבד. לא היה לי נעים לבקש עזרה. לא נעים לי להיות בצד של המבקש, כבר אמרתי את זה?!

ורק אחרי שעברתי את הדיכאון אחרי הלידה של אמרי, הבנתי כמה טעיתי.

כמה זה לא נכון לחיות בתוך בועה ואז "להתפוצץ" על העולם. כי אפשר אחרת.

נכון, אני צריכה את הזמן שלי כשאני במצוקה, לעבד, לגייס את כוחות הנפש, למצוא אותם בתוכי, לעבור את הטלטלה הזאת, ורק אז אני מסוגלת לשתף.

היום אני עוצרת ושואלת את עצמי: מה ארוויח אם אשתף – את האנשים הקרובים אלי ביותר, כאלה שאני מרגישה שלא ישפטו, ולא יבקרו ולא ייתנו עצות סרק, פשוט רק יקשיבו, – יש לכן בן אדם כזה בחיים? זכיתן! – מה ארוויח אם לא אשמור את כל הטלטלה הזאת בעודה מתרחשת רק לעצמי?

לפעמים, אולי לרוב, כל מה שאנחנו צריכות זה רק אמפתיה, רק מישהו שיקשיב, שיהיה איתך בקושי הזה. לשאת בנטל המנטלי. לפרוק. לשתף. להיות. ומשם לצאת חזקה יותר, יכולה.

אמנות ההקשבה. כמה זה חסר לנו בחיים וכמה זה נדרש.

תשאלי את עצמך: האם יש לך אוזן קשבת בחיים? האם את אוזן קשבת של מישהו בחיים?

אני לא יודעת איך יהיה לי ב"קרייסס" הבא, אבל לפחות אני מודעת לזה, שאני צריכה את המוגנות הזאת, שאני יכולה לשתף רק אחר כך. המודעות היא כבר חצי הדרך לפתרון. ואני שמחה שיש לי מודעות לזה. האם אני רוצה לשנות את זה? האם אני במקום שיכול לשנות ולבקש עזרה מיידית? ימים יגידו.

אבל התחלתי לבקש עזרה פיזית. בין אם זה בתשלום ובין אם זה באמצעות המשפחה הקרובה. זה לא משנה. העיקר שאני יודעת שאני מוכנה לוותר על האגו שלי. וכן, לקח לי זמן להבין שזה בעצם אגו.

אגו שאומר את יודעת הכל. את תטפלי בילדים שלך. רק את יודעת מה הכי טוב עבורם.

ל ש ח ר ר !

לקחת בייבי סיטר ולצאת בערב לבלות עם המגדלור.

וזה לא פשוט. כי בדיוק בערב כזה ארייה "מריחה" שההורים שלה בעניין לצאת מהבית והיא תעשה הכל כדי לא לישון. ואז כשתגיע השעה היעודה, ואנחנו בדלת, היא פתאום תתחיל לבכות שהיא לא רוצה את הבייביסטר. זאת שעברה אצלי את כל המבחנים… (: שאנחנו סומכים עליה.

הילדים שלנו יבדקו את הגבולות שלנו כל הזמן .

אני מרגישה שכאשר היא בכתה היא בעצם רצתה לומר לי: בואי נראה אותך יוצאת. אני אחליט עלייך. אני רוצה שאת תישארי איתי בבית.

האם הבכי שלה ישאיר אותי בבית? האם בגלל שהילד שלכן בוכה בתקופת הסתגלות בגן החדש תוותרו על מסגרת ותלכו על חינוך ביתי 24/7 עד מאה ועשרים?

כל הורה עושה את הבחירות שלו.

אצלי, האימהות היא במקום הראשון, מובן לי שאם הילד שלי לא מרגיש טוב, הוא צריך את אמא שלו, ובכן, כדי שיהיה לי כוח נפשי ופיזי לטפל בו, כלומר, כדי שיהיו לי משאבים לתקופות מאתגרות,  – ויש מאתגרת כמו התקופה הנוכחית?  – אמא צריכה לדעת לא לוותר על עצמה. לעבור את הגל, להוריד רגע את הראש, ולדאוג למלא את הכלי שאת להמשך החיים.

החיים יביאו איתם ב"ה עוד אתגרים ועוד ניסיונות ועוד תקופות כאלה ואחרות שיבואו.

את צריכה לשמור על עצמך. על השפיות שלך. על מקור האנרגיה שלך.

ובהחלט לוותר על רגשות האשם וחברו הטוב – המצפון. ולהרחיק אותם מאיתנו עד כמה שאפשר כי הם לא תורמים. הם מעגל קסמים של אנשים שרוצים להישאר במקום.

ואני רוצה לצמוח ולא לקמול לצד הילדים המופלאים שלי.

אני רוצה לגדל אותם ולדעת לבקש עזרה באופן קבוע. למעני. למענם.

זה לא מוריד מהאמא שאני. זה רק האגו שמספר לי סיפורים. להיפך. אמא שיודעת למלא את הכלי שהיא, באופן קבוע, היא אמא מוערכת, אמא סבלנית, אמא נוכחת.

בשגרה, אני מאמינה שאמא לא צריכה להיות עם הילדים שלה 24/7 , אבל כשהיא נמצאת – שתהיה שם נוכחות והקשבה והזמן המשותף יהיה בעל ערך לה ולילדים שלה.

אז הנה, בלי שהתכוונתי, שתפתי אתכן בשינוי שאני עוברת – לבקש עזרה פיזית. מי יודע, אולי בעתיד אדע לבקש גם עזרה נפשית כשיבוא הצורך.

אבל מה שחשוב לי באמת זה היכולת להתבונן פנימה ולערוך היכרות עם הצרכים והרצונות שלי.

לא לשכוח את עצמי. ולהשתמש בכלים המדהימים שקבלנו בקורס.

חשוב לי להבהיר: הקורס הזה לא מיועד רק ליחידות סגולה (:

 הוא נפתח במחזורים לאורך השנה וכל אחת יכולה להשתתף בו ולעבור מסע אל תוך עצמה. כמובן שהוא מעצים אנשים שהם מלווים אנשים אחרים בתהליכי הנפש ואין ספק שהקורס הזה נתן לי כלים לחיים האישיים שלי וגם לחיים המקצועיים ויעזור לי בע"ה במסע האישי שאני עוברת עם כל אישה שמגיעה אלי לסדנת סטיילינג אישית, כי לצד העובדה שאנחנו מחדשות לך את המלתחה ובונות לך לוקים מעולים ומותאמים לכל השנה, סדנת סטיילינג היא קודם כל התבוננות ומסע של בהירות, קבלה ואהבה.

רציתי לשתף בדברים נוספים ולכתוב על שלל נושאים נוספים, דברים שקרו ודברים שיקרו.  

איזה חודש מטורף עבר על כולנו. כן, כולנו חוות אתגרים, רק הדרמה משתנה…

אבל הבטחתי לעצמי לא לעבור 1000 מילים בפוסט ואנחנו כבר יותר מחצי הדרך לאלף הבא… (:

אז לסיום, רק אומר שהקורס הזה היה מוצלח ומשמעותי עבורי במיוחד בזכות המנחה צביה לורנץ המדהימה, שהיא אישיות מיוחדת ומעצימה בפני עצמה.

מכללת מעיינות זכו שהיא מנחה את הקורס הזה, ולצד זה, היא גם מנחה באופן פרטני ובמסגרות אחרות.

אם את רוצה לעבור תהליך משמעותי ולהיות בקשר עם מאמנת שתיקח אותך קדימה בחיים – אני ממליצה עליה בחום. צביה נכנסה לי ללב ואנחנו ממשיכות להיות בקשר גם אחרי הקורס. זכיתי להכיר אישה משכמה ומעלה. שעוזרת לאנשים להתמודד עם אבדון, שכול ואתגרים אחרים בחיים.

הנה הפרטים שלה- משתפת באהבה ומכל הלב –
צביה לורנץ, יצירת קשר: lorzivia@gmail.com | 02-6418290

אני מאחלת לכולנו להעז לחיות את החיים שמגיע לנו לחיות.

להבין שתמיד משהו יבוא על חשבון משהו. וזה ממש בסדר!

רק תשאלי את עצמך: מה המהות? מה המטרה?

עבורי המטרה היא: לחיות בשמחה, בבריאות ובשלום עם עצמי והסביבה.

את מוזמנת לקום ולהתחיל ממש עכשיו לחיות את החיים שאת ראויה לחיות.

וכבר ידוע: "שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו…"

אני שמחה על הפוסט הזה שכולו נפש בתקופה מבודדת ומאתגרת.

כולי תפילה שחודש אדר יביא לכולנו התחדשות, בריאות, אחדות, ושמחה גדולה שרק תתרבה מיום ליום…  

חודש אדר שמח,

מחכה לקרוא את הלב שלכן בתגובות,

דוכסית

נ.ב

שאלת את עצמך איך זה שרואים כאן את הילדים שלי?

כנראה שאת לא מעודכנת 😊

המגדלור אמר כן. הפרטים כאן.

צילום: ביילי אלפרין.