חופשת מחצית

05/02/2015 • על ידי דוכסית

זה נראה לכן הגיוני שיש לי סט תמונות הממתינות זמן רב כדי שאזמין אותן להתארח בבית של המילים שלי?
אז זהו, שלא.

קוראים לטירוף שהיה לי – בחינות סמסטר (עברתי בהצלחה, תודה ששאלתן 🙂 )
בינתיים, בשנת הלימודים 2015 התחיל סמסטר ב' –
והעובדה הזאת לא מצליחה להתכתב נכון עם כך שאיש קטן (וחכם מאוד!)
אמר לי השבוע שהוא יוצא לחופשת מחצית וצריך לארגן לו"ז לחופשה שלו.

בזמן שאני חושבת לאן לקחת את האיש הקטן… הוא נסע עם אבא שלו לאילת.
טוב, הוא בן 9, הוא לא יכול (עדיין) לנהוג לבד…

בכל מקרה, הרעיון הזה של חופשת מחצית קסם לי.

זאת המצאה – תודו שגאונית – של ילד החושב (ובצדק) שאם יש תעודות מחצית אז ראוי שתהיה גם חופשת מחצית.

לא יודעת מה אתכן, אבל לי מעולם לא הייתה חופשת מחצית.

יש מצב שקפצתי ללונדון באמצע הסמסטר אבל תמיד עם מחשב נייד ועבודה אקדמית שצריך להגיש איכשהו בין לבין…

מפה לשם, הוא רצה בסיום המחצית לצאת לחופשה אמתית.
מה עשה?
המציא מינוח חדש ועכשיו יש צמד מילים שצריך להגשים.

להמציא, זה כל הקסם

משהו שונה

אחר

על גבול הצורם (רק על הגבול, והוא דק, מאוד!)

עכשיו,

כשם שאין לצוות לתיק / לחגורה את אותו הצבע של הנעליים…
כך גם ללבוש שמלה אלגנטית ולנעול נעל אלגנטית מרגיש לי צפוי, מובן וידוע מראש.

מטבע הדברים, הגלגל תמיד ינוע בציר שלו, אני בעד להמציא אותו מחדש בכל סיבוב…

דיסוננס אופנתי

בהשאלה מפסיכופתולוגיה (דיסוננס קוגניטיבי) כתבתי יום אחד מאמר באתר חדרי חרדים
וקראתי לו פילוסופיה אופנתית. את יכולה לקרוא אותו כאן.
על אותו משקל, אני מצהירה היום על דיסוננס אופנתי.

אז מה זה אומר?
דיסוננס הוא מצב שבו מחברים שני דברים או יותר ואין ביניהם הרמוניה.
הם לא מתאימים (כביכול) צורמים בעין (כמעט) ויש ביניהם מתח (לא חיובי)
הדיסוננס שואף לשנות את המצב לקונסוננס.
כלומר, לעבור ממצב מתוח ולא הרמוני למצב מאוזן בו כל הדברים משלימים זה את זה.

מעולה, עכשיו לי יש צמד מילים חדש שצריך להגשים…

מילה אישית ממני, בכל העסק הנשי הזה

את כבר יודעת מה לעשות עם גלוית ההשראה (רביעית במספר!!)

מדפיסה, תולה בשידת האיפור או בשולחן הכתיבה.
אפשר גם רק לגזור ולשמור, אבל לא לשכוח ולקבור…

לפנייך:

האחראית להצהרה בשפתיים שלי היא כמובן תהילה מלכה – מאפרת בחסד עליון.
עיצוב שיער – רחלי בר חנין המוכשרת.
טלי מסטודיו אמירה עיצבה בחן את גלוית ההשראה.
ואחותי שרה הקטנה בהחלט יודעת לשחק אותה והמצלמה מאוד אוהבת אותה.
וגם אני. אפילו יותר 🙂

מה לבשנו?
אני – שמלה שרכשתי בלונדון
אחותי – חולצת בסיס – אפשר למצוא בכל מקום – וחצאית בא מאהבה, מלחה
הנעליים שלנו מביג טום, ממילא

**
הפוסט הזה חותם באופן רשמי סדרת פוסטים שעלו בחודשיים האחרונים (למעט הפוסטים שנכתבו מלונדון)
ובזאת הוא מסיים את כל (טוב, כמעט) מה שהיה לי לומר ולצלם בשדרות הממילא ירושלים.

משהו חדש תיכף יתחיל…
דוכסית.

אהבת? לחצי לייק!