קבלתי פניות רבות ("בקטע טוב") על כך שהבלוג שלי, איך לומר את זה בעדינות? לא הכי אופנתי…
ואני אסביר: אני מוצאת את עצמי כותבת הרבה פעמים על דברים שכל קשר בינם לבין אופנה, מקרי בהחלט, אם בכלל…
ולאור העובדה שהחלטתי לקרוא לבלוג שלי "בלוג אופנה", ולא בלוג "החיים הטובים" / "החיים שמאחורי הקלעים" (אחלה שם, אגב, לא?) אז ראוי שאתן לאופנה את הבמה הראויה לה.
ואם ה "אופנה" דורשת ממני לכתוב עליה באופן בלעדי, מי אני שאשבור לה את המילה?
לכן, אני שמחה לבשר לכן כי החלטתי שמעתה ואילך הבלוג שלי יעסוק בעיצוב, אופנה, סטיילינג,
בגדול, אתן לכן את כל הטיפים להיות:
"אמניות לבוש מהממות שעושות את זה מתוך אהבה עצמית ואהבת הבורא".
(עוד לא קראתן את הפוסט שלי על המודרניזציה המשלבת תורה ומצוות?
הנה הקישור:

וכך, בכוחות משותפים, נצלול יחד לרבדים הכי פחות "עמוקים" של החיים. (כאילו, מה? איך אפשר להגדיר "צלילה שטחית"…  חחח)
אבל בינינו, אני יודעת שלא אצליח לשרוד את כל הקונספט הנחשק הזה, בלי קצת "יידישקייט" ויכולת-לחשוב-בקול-רם-על-הדברים-שיושבים-לי-על-הלב, ולכן החלטתי שבדיוק לשם כך, אחשוף בפניכן מפעם לפעם טורים אישיים מתוך היומן האישי שלי.
ביומן אני כותבת בנימה אישית על הדברים שאני רוצה, אבל לא באמת צריכה (קונפליקט קיומי אמיתי). על זוגיות, על אהבה, (מי האידיוט שביקש לאחד ביניהם לנצח נצחים? כולם פה מאוהבים עד מאה ועשרים?) על קשיים, ועל זה שקצת שמח פה לפעמים. על הצלחות, כישלונות ועל הפסיעות הקטנות בשבילים המתפתלים של החיים…
בקיצור, טיפול פסיכולוגי קבל עם ועדה מבלי לשלם אגורה. (ותודה לכל הפסיכואנלטקנים שהביאוני עד הלום)
הטור האישי יפורסם תחת השם המתבקש " דף מיומנה של סטודנטית", במסגרת היותי סטודנטית שנה שלישית לפסיכולוגיה ומשאבי אנוש.
כשאסיים את הראשון, בטח יהיה תואר שני (נסתרות דרכי האל, אין לי מושג מה הוא מתכנן עבורי לפרק זה של חיי, ובכלל…) ומי יודע, אולי יום אחד אהיה דוקטור ל… (הומור עצמי זו תכונה הכי יפה שיש…)
ובנימה בהירה זו, "העם הנשי" אמר את דברו.

הערת אגב,
השם הפרטי שלי הוא – אפרת, (נעים מאוד, כבר אמרתי…)
את הטורים האישיים שאעלה לבלוג, אחתום בשמי הפרטי, או רק באות א' (אלף!), אפשר גם – "אני",
או פשוט אחתום בנשיקה. זה תמיד טוב לסיים דברים באהבה…
לעומת זאת, בפוסטים האופנתיים אתהדר בתואר המלכותי "דוכסית".
כזאת אני, "פשוטת עם" ועם זאת, בת מלך אצילית "ובלתי מושגת".
בעלת רצינות תהומית, אבל גם יודעת להשטות ולהתבדח (חכו, אני עוד אפתיע אפילו את עצמי..)
משקיעה בחיצוניות, ומתמסרת לפנימיות.
מלאה בקונפליקטים ומחפשת את האמת.
שואפת לשלמות ולעיתים, ביוהרה קצת חוטאת…
תכלס', בשביל ילדה בת עשרים וארבע, אני מסתדרת בינתיים לא רע,
אהה??