זה לא פשוט לאישה כמוני להסתיר שהיא בהיריון.

כבר מהיום הראשון שגיליתי שאני בהיריון, הבטן יצאה החוצה.

בעצם, יכול להיות שהיא הייתה בחוץ עוד מהלידה של אמרי? או מהלידה של ארייה…? (:

במרץ הקרוב, ארייה, בתי הבכורה, תהיה בת 3.

בחישוב מהיר, זה אומר שאני בהיריון שלישי בתוך שלוש שנים.

זאת מתנה עצומה, חסד שבחסדים. ובכל זאת, מתנה לא פשוטה בכלל.

יקרה מזהב ומפז.

אז הסתרתי אותה. כמה שרק יכולתי.

ובנינו, לא ממש יכולתי.

העניין הוא, כשעדיין לא הייתי בהיריון, ושאלו האם אני בהיריון, אז אמרתי שלא.

מה את עושה כשאת כן בהיריון ושואלים אותך?

ואת, למען ה', רוצה לשמור את זה קצת לעצמך. כי אפילו את בשוק שיש לך עובר בבטן ועוד 2 תינוקות בבית, ישתבח שמו.

אז הבטן הציצה ויצאה במהרה ובמלא הדרה, והמבטים, המבטים הקבועים שהולכים לשם.

בואו נפסיק עם זה. בבקשה. מהחטטנות העקשנית הזאת. מהמבט הזה שרוצה שכל אישה שיש לה בטן זה יהיה היריון. "ידעתי שאת בהיריון", אמרו לי.

"תאמיני לי, שאני לא רוצה שתדעי את זה לפניי."

תנו לי לעכל, תנו לי לספר לבעלי, תנו לי לספר לעצמי ואז שוב לעצמי.

בתחילת ההיריון לבשתי בעיקר שמלות רחבות, מה שנקרא OVER SIZE

והשתדלתי לטשטש.

אבל אנחנו כבר יודעות איך זה בסטיילינג, ככל שאת מטשטשת – את מדגישה.

וכל העיניים על הבטן הלא ברורה שלך.

אז מה עושים בסטיילינג ?

במקום לטשטש אזור שלא רוצים, מסיטים את תשומת הלב לאזור שכן רוצים.

 אז עשיתי פוני חדש (:

ולא, זה לא עזר לי.

"בשעה טובה, איזה חודש את? איזה שבוע? "

והאמת?   

רק בהיריון הראשון ידעתי איזה שעה העובר. עכשיו, כשתשאלי אותי באיזה חודש אני, התשובה תהיה מאוד ממוצעת. בין לבין. את יודעת איך זה עם שני קטנטנים בבית, אנחנו בשלבי ביניים כאלה בהתפתחות.

בין הפרידה מחיתולים של ארייה לפרידה ממוצץ,

ובין השלב הזה שאמרי למד לרוץ, וכשילד לומר לרוץ, אני רצה לקנות לו נעליים. (ממש לא בהתחלה!) לבין הניסיון שלי לנעול לו נעליים סוף-סוף, והוא כמובן מסרב בתוקף.

כי מה יותר כיף מלרוץ יחף בתוך שלולית מים? (:

זה לא פשוט להסתיר חלקים נרחבים מחייך כשאת יוצרת תוכן בנושאים של לייף סטייל, אמהות, ילדים, אופנה וסטיילינג.

בכל החודשים האחרונים, לא היה מקום לפינת הסטיילינג היומית, להשראות ובמה למעצבות.

חיכיתי שזה ירגיש לי נכון. שזה יבשיל בתוכי.

אתן יודעות, אני מאוד בעד העצמה נשית. זה בעיקר מה שאני עושה כאן. אבל יש לי שאלה אלינו:

איך זה יכול להיות שדווקא נשים שואלות על היריון? מסתכלות על הבטן של אחרות ?

לא קרה לך כאישה שרצית להסתיר את זה? לפחות בהתחלה…?

ייאמר לזכותם, הגברים, בקטע הזה מאוד זהירים.

ייראו אותך בחודש עשירי, עם בטן ענקית, קורעת ללדת ולא ישאלו אפילו ברמז אם את בהיריון (:

כן, הם ממש רגישים בעניין. בואו נאמץ גם אנחנו.

עכשיו, בואו נחזור אחורה בזמן, ללידה של אמרי חיים, הקטן שלי, היום הוא בן שנה וקצת…

כזכור, ילדתי אותו ביום כיפור, בסגר של הסגר, שיא הקורונה בעולם, לחזור הביתה, להיות עם שניים קטנטנים בבית (ארייה הייתה בת שנה וחצי) ולהיות לבד.

מה זה לבד? הכי לבד בעולם. זה משהו בתחושה, באוויר, שאי אפשר לצאת לשתות קפה, אי אפשר לשלוח את ארייה לגן. זה משהו באנרגיה או בחוסר האנרגיה, זה משהו בדמעות שיורדות כאילו מעצמן, זה משהו כזה שאי אפשר, וכבר אין רצון לחיות.

כתבתי בפירוט ובלב פתוח על התקופה המאתגרת שעברתי, על הדיכאון שחוויתי אחרי הלידה של אמרי, כאן אפשר לקרוא.

וב"ה, אט אט השמים נפתחו. גמלתי את אמרי מהנקה, התחילה שנה חדשה ובהיותו בן שנה שלחתי אותו לגן בפעם הראשונה.

עם כל ילד, אמא חווה שנה ראשונה בגידול הבייבי – בצורה אחרת לגמרי.

קודם כל כי את אמא אחרת.

אני לא אמא של אמרי, כמו שהייתי אמא של ארייה.

וגם התקופה והלך הרוח בבית, וההרגשה, ומעל הכל, תגדלי שני ילדים, באותה הסביבה, אותם התנאים (זה בלתי אפשרי, אבל נניח…) ויחד עם זאת, הם יגדלו אחרת.

יש משהו באופי.

תינוקות נולדים עם אופי. זהו, אמרתי את זה (:

אז חמסה עליהם, ויש לי עוד הרבה מה לשתף בנושא, אבל נשמור את זה לפוסט אחר, בע"ה.

ואולי גם הסתרתי (כלומר, רציתי להסתיר) גם מעצמי את העובדה שאני בהיריון.

זה לא פשוט עבורי להיות בהיריון שלישי.

זה דורש כל כך הרבה אמונה.

אמונה וביטחון בה', שהמתנות האלו – הם ממנו.

ומי שנתן את ההיריון ברוב חסדיו, ייתן לנו גם בריאות הגוף והנפש לגדל אותם, משאבים חומריים ורוחניים לגדול איתם, והרבה כוח.

אמא צריכה כוח.

ויש איזה נטייה, כשיש אתגרים, לרצות להיות יותר דוסית, אולי זה היצר הרע שעובד שעות נוספות, אבל תגידו, אתן מכירות את זה?

כשיש לך קושי, את חושבת שאם תהיי יותר דוסית, ככה ה' ישמע לתפילותייך.

וככה חשבתי, שנים רבות.

הארה: אני משתדלת לא לדבר כמעט על עניינים של צניעות ורוחניות. באמת שקטונתי אבל כשאני מרגישה שאני צריכה כוח, אני בודקת למי אני יכולה לתת כוח, ומעצם הנתינה, אני מקבלת כוח.

אז במצב הנתון, כשאני אחרי יום צילומים, עייפה אך מרוצה. וכן, זה כל כך מעייף להצטלם, אין לכן מושג (: אבל התוצאה. והמילים שאני יכולה להניח כאן בין התמונות, לשתף ברגעים, בחיים, זה עולם ומלואו, וזה בהחלט נותן לי כוח.

אז אני כותבת את המילים הבאות בזהירות גדולה. תקראו אותם בלב פתוח ועיניים טובות:

אני מאמינה שכאשר יש אתגרים בחיים, וב"ה לכולנו לא חסר מהם… (:

אז אישה צריכה כוח.

ולא להעמיס על עצמה ולקבל קבלות ולהוסיף ברוחניות,

או בקיצור- להפוך להיות יותר דוסית ברגעי משבר.

אחרי שעברת את המשבר? תקבלי קבלות ותתחזקי, אדרבא.

אבל תעשי את זה כשיש לך פניות נפשית. כשאת לא במצוקה.

זו דעתי בלבד ואת יכולה לקבל אותה או לא.

אני מאמינה שקבלה מתוך שמחה, מתוך תפילה מרגשת, מתוך דמעות של אושר, היא קבלה עוצמתית יותר, כזאת שתחזיק מעמד גם בעתות צרה. כזאת שלא תגרום לך לחרטה לגביה. או לעצב. כי קבלת אותה כשהיית מאושרת ולא כשהיית בשפל.

כשאת בנקודת שפל בחייך, הדבר היחידי שאת צריכה זה ממש לא להיות דוסית.

זה רק להוסיף כף של כוח. מה נותן לך כוח? מה מרים אותך? שיעור תורה – לכי על זה (רק בלי הקבלות אח"כ (: )  לשמוע פודקאסט? עופי על זה. לצאת עם חברה, לשתות קפה לבד בחוץ? לפתוח סידור? לבשל ארוחה ? לצאת לשחייה?  

מהם התחביבים שלך?

ככה שאלתי בסקר האחרון שעשיתי באינסטוש, והרבה נשים כתבו לי שהם שכחו קצת מעצמן ומהתחביבים שלהן וזה עצוב.

כי לעסוק בתחביב, כשיש לך קושי ומצוקה, נותן כוח. נותן חמצן. נותן כנפיים. מכניס את היקום שלך לפרופורציה.

ובמקום להיות דוסית – את  דו(כ)סית. עם הכף הזאת של הכוח.

וגם כף גדושה של כף זכות. לדון את עצמך ואת העולם כולו לכף זכות.

אז עם הכוח והכף זכות – כבוד ה' עלייך נגלה.

פתאום את מקבלת באהבה. יש לך חמלה על עצמך.

את מתבוננת ביקום בעיניים אחרות. הלחץ והחרדה מפנים את מקומם ליופי, הדר וגלאם מלכותי.

יש לך הילה של מלכה אמיתית.

כזאת שהייתה שם למטה, והרימה את עצמה.

ואז אפשר לחזור להביט בשמים ולראות את יופי הבריאה.

ואז אפשר לחזור להביט במראה.

להביט בעצמך, לקבל, את השינויים, ואת והבטן ההולכת וגדלה, מתוך מקום של כוח וקבלה.

להנות מהמתנה. להתרגש ממנה. להניח את היד על הבטן ולהבין שנוצרים שם ברגע זה ממש חיים חדשים.

והנה, אני מרגישה שהגיע הרגע. שאני מוכנה לשתף. שאני רוצה.

ללבוש בגדי היריון, להכריז קבל עם ונשותיו.

להיות בהיריון בפומבי (:

יש משהו מאוד משמח בעצם העובדה שאת לובשת בגדי היריון. פתאום הבטן מקבלת את סיפור ההיריון. כבר לא עוד משהו לא ברור שאת מטשטשת בתוך אוהלים.

בטן. נוכחת. שמייצרת חיים. תחושה של פרפרים מעופפים.

וזה נס. פלאי כל כך.

והנס בשל לצאת לאור. וסוף סוף אוכל לשתף אתכן בכל הרגעים שצנזרתי ולחזור ליצור תוכן כמו שאני אוהבת. מהרגעים, מהחיים עצמם.

ויש כמובן בונוס נוסף בשמירה וצנזור של ההיריון בחודשים הראשונים, כי מה שאני חווייתי בתחילת ההיריון הזה – בהחלט יכול להחזיק ספר שלם.

בחילות. והקאות שלא מהעולם הזה (בעיקר בשעות הבוקר כשצריך לטפל בילדים…) וחשקים מוזרים. ותאבון מוגבר (בעיקר בשעות הלילה) ואז צרבות עד כדי כך שאת ישנה בישיבה עם חלון פתוח. וקמה תפוסה בכל חלקי הגוף לבחילות הבוקר.

כיף גדול!

אז הבונוס הוא שלא חפרתי לכן על הבחילות וההקאות (אל דאגה, הן באות מפעם לפעם. לא אחסוך מכן עד כדי כך… (: ) ובכל זאת, המגדלור היה הכותל. ואתן מגיעות ממש לפאן!

לפרקים, החיים מאתגרים, לפרקים, החיים מלאים בטוב ורוגע ושלווה. ככה זה בחיים. אין רגע דל ב"ה.

אומרים שהצרות באות לבד, את השמחות צריך לייצר.

אז בואו נספר את השמחות, את הבשורות הטובות, ובואו נחגוג ביחד את החיים!

ובנימה חגיגית זו, אנחנו מגיעות היישר לבטן הבשלה, היפה, זאת שכבר נראית בהיריון. זאת שכיף להלביש אותה בבגדי היריון, וכן, הרגע הזה מרגש. ממלא, משמח.

בהיריון הראשון, רוב הנשים, לא לובשות בגדי היריון. כי הבגדים הרגילים עולים עלייך יפה מאוד. לפחות בתחילתו. ואז בהמשך ההיריון, את מגלה שהבגדים כבר לוחצים, אז את נכנסת לחנות של אבישג ארבל.

הארה: יש עוד מעצבות אופנה כחול – לבן שמייצרות בסטייל בגדים מטריפים להיריון? לא. יופי.

אז אנחנו מסכימות על הכניסה (לחנות פיזית / באתר און ליין) לאבישג ארבל, כן? (:

נכנסתי לחנות. התחדשתי קצת. התרגשתי הרבה. לא קניתי יותר מידי, כי עד שנזכרתי שהכל קטן עלי כבר התאריך המשוער מתקרב וחבל לקנות בגד רק לחודשיים.

למרות, שבנינו, כמה פעמים את לובשת בגד לא של היריון? 10? 20? מתי נמאס לך ממנו?

אז למדתי שבגדי היריון זה ממש כיף לקנות כי את באמת חורשת עליהם כל ההיריון, וגם אחרי הלידה. כי בואו, לפחות שנה אחרי לידה, אישה היא בגדר – אחרי לידה. לא?!

יוצא שהבגד שימושי מאוד (:

אוקיי, אבל כל זה בהיריון הראשון.

לעומת זאת, בהיריון השני את כבר יותר חכמה. קודם כל, כי לרוב, בהיריון השני, הבטן יוצאת שעה לפני שגילית שאת בהיריון (:

ואת בהחלט מבלה עם בגדי היריון תשעה חודשים בפנים, תשעה חודשים בחוץ וכל המרבה הרי זה משובח.

ובהיריון השלישי? תודה ששאלתן!

כי בעצם כל הארון שלך הופך להיות בגדי היריון (:

ועכשיו ברצינות:

עם הלידות, עם הילדים, עם ההתבגרות שלי, עם האמא שהפכתי להיות, הבנתי שהבגדים שהתאימו לי כשהייתי רווקה, איך לומר בעדינות? כבר לא. ממש לא. החצאיות והשמלות הצמודות והקטנטנות. שאסור לנשום בתוכם..

יש לך עדיין כאלה בארון?

משתתפת בצערך. תשחררי אחותי. תשאירי מקום לדברים חדשים להיכנס לחייך.

לפנות מקום בארון, בראש ובלב

כשאני מרגישה שאין לי מה ללבוש, אני קודם כל עושה סטיילינג לארון שלי. כאן שתפתי איך עושים סטיילינג ומרוויחים לוקים מהממים מבגדים שיש לך בארון וגם "על הדרך" מקבלים ארון מדוגם להפליא.

יום אחד, הרגשתי שאין לי מה ללבוש. סיננתי. מיינתי. מכרתי. תרמתי. בנוהל (:

ואז פיניתי מקום. מקום שהיה ריק. אמיתי!

המגדלור ראה את הסדר ואמר: "פשששששש" איזה יופי.

אבל למה השארת כאן חלל ריק?

אמרתי לו שאני משאירה מקום לדברים חדשים להיכנס לחיי.

ככה עושים.

ואחרי שמפנים מקום בלב ובארון, הולכים לאבישג ארבל.

ואמאל'ה, איזה קולקציה יש לה עכשיו.

חלק מהקולקציה עוצבה עם עדי בורג המדהימה שהוסיפה המון סטייל ושיק לכל פריט שהיא נגעה בו.
מרגש לראות שמעצבת ישראלית נותנת במה לקהל הדתי ומשקיעה בו כל כך.

בעצם, לא חייב להיות בהיריון כדי להתחדש בסטייל ההורס שהיא מביאה איתה.

מספיק שאת לא פטיט / בין הריונות / בין החיים עצמם כדי ללבוש את הבגדים האלו.

תציצי באתר ותביני על מה אני מדברת.

וכן, בכל התמונות כאן אני לובשת בגדים מהקולקציה המטריפה שקיימת עכשיו באתר ובחנויות.  

וכיף להביט בתמונות האלו. חיכיתי להן הרבה. לרגעים האלו שאוכל לשתף.

ויש לי הרבה מחשבות ולבטים וחששות. לצד התרגשות ושמחה גדולה.

ובדיוק ברגע שנפתחנו כבר, ואני מרגישה שאפשר להתחיל לדבר בנוח…

אני שמה לב שכתבתי הרבה יותר מאלף מילים. בעצם, כפול. מעל אלפיים מילים… בלי להרגיש (:

(נגמר לכן מהר ? נהנות לקרוא? תשאירו לי תגובות – בסוף, תגללו למטה, תגובות רגילות דרך האתר, לא דרך פייסבוק. שאדע שהייתן כאן)

לתשומת ליבכן :

פינת הסטיילינג – עוברת שדרוג רציני בימים אלו (חיכיתי לרגע הנכון, פשוט אי אפשר לתת השראה ברוח הקודש בלי להראות מה אני לובשת…)  כולל טיפים והמלצות לשילובים ושיח נשי על מערכת היחסים שלנו עם הגוף שלנו, עם הארון שלנו, ועם הבגדים שאנחנו לובשות (ובעיקר לא לובשות)

בקיצור, תמשיכו לעקוב יהיה כאן חורף חם, מעניין ומלא בסטייל בע"ה.

ובינתיים, כיף ללבוש, לנעול ולחבוש כחול לבן:

מפרגנת למעצבות אופנה ישראליות ומאושרת לתת במה לכוח נשי כאן בבלוג:

בגדים: כל מה שלבשתי כאן מבית אבישג ארבל.

יש עכשיו סייל מטורף באתר, מבצעים שווים מאוד!

בנוסף, לקוראות שלי בלבד: 10% הנחה להיום ומחר בלבד לרגל חגיגת ההיריון.

בנוסף למבצעים הקיימים!

עם הקוד קופון dukasit10

לחצי כאן לאתר, תתחדשי ותיהני!

נעליים: שני בר (אין חורף בלי הזמנות חדשות ממנה!)

כובעים / ברטים / קשת: רייצ'ל, קלריסה ורונית עיצוב כיסויי ראש.  

לוקיישן: מלון רויאל פרימה, ירושלים

תודה למשרד של קוביס על העזרה מאחורי קלעים.

תודה לביילי המדהימה על הצילומים.

בתפילה שההיריון יעבור בבריאות ובלב שמח,

דוכסית