ב 11.11.2012 יצאתי לאודישן הכי משמעותי בחיים שלי.

פתחתי בלוג.

מה זה בלוג?

לא היה לי מושג, אבל היו לי מלא רעיונות בראש והרגשתי שכשאני מסדרת אותם על הדף, זה מרגיש טוב.

אמרתי לעצמי: הרעיונות האלה, ההגיגים, המחשבות, החיים האלו… אם ראוי לחיות אותם אז אולי ראוי גם לכתוב…  

אז כתבתי.

בהתחלה 100 מילים.

אח"כ 500.

היום כשאני כותבת בבלוג את פוסט הלידה של בני הקטן, אמרי חיים, פוסט עם 2000 מילים אתן כותבות לי בחזרה שזה היה קצר ולמה זה כל כך מהר נגמר? (:

• 

העניין הוא, שלא ידעתי בכלל שאני יוצאת לאודישן. לא ידעתי איזה כוח יש למילים, רק הרגשתי שזה פשוט זורם בי, הרגשתי שאני צינור, אולי המשפט הבא יישמע רוחני מידי (אם עוד לא גרמתי לכן להיות דוסיות עד היום, אז זה הזמן (: )

תקשיבו לזה:

אני מרגישה שאני שליחה. שליחה של בורא עולם. כאילו בורא עולם בכבודו ובעצמו, אבא שבשמים מניח לי את המילים האלה בפה ואני *באמת* רק כותבת אותם.

• 

8 שנים זה רבע מהחיים שלי.

ה-רבע הכי מכונן, הכי משמעותי, זה שעיצב אותי להיות האדם שאני היום.

בצעירותי, הייתי ילדה / נערה ביישנית, נחבאת אל הכלים, אם המורה הייתה שואלת שאלה, לא בטוח שהייתי מרימה את האצבע ועונה, התביישתי שאולי התשובה שלי לא טובה. לא הייתי כל כך פופולרית, בלשון המעטה. אפשר לומר שהייתי תלמידה די סבבה, קצת "חרשנית", קוראת המון ספרים, סוג של ילדה "חנונית" שלא עושה בעיות בדרך כלל…

בשנות הבגרות, עבדתי בכל מיני מקומות (בעיקר במשאבי אנוש) עבודה כזאת של 8 עד 17, שאת מחתימה כרטיס בשביל הפרנסה ומחכה לסוף השבוע כדי לחיות קצת.

אני לא חושבת שאפשר לקרוא לזה חיים.

• 

סבלתי בשקט מבעיית מעיים שהציקה לי מאז שאני זוכרת את עצמי…

אחרי שהייתי אצל מגוון רופאים של קופת החולים, התייאשתי וניסיתי בעצמי כל מיני "דיאטות" שלא עזרו.

חוץ מבני המשפחה הקרובים, אף אחד לא ידע על הבעיה הזאת, התביישתי.

הייתי בטוחה שאם אתעלם מהבעיה – היא תיעלם.

וזאת לא הייתה הבעיה היחידה ב"ה.

היו הרבה דברים שהציקו לי וגם מהם התעלמתי.

שיניים עקומות – הפתרון הזמין הוא לא לחייך. אז לא חייכתי.

כן, אומר את זה שוב: המעטתי בחיוכים כי התביישתי בשיניים שלי.

תתארו לכן אישה גבוהה (כי ככה נולדתי) זקופה (זה משהו בגנים) ומרשימה (ככה ה' רצה (: ) ועם כל זאת היא גם לא מחייכת. וגם די ביישנית אז בקושי "שלום" היא אומרת. וגם לרוב סובלת מבטן כואבת מאוד, אבל בשקט.

והנה קבלתן את האדם שמצטייר הכי סנוב בעולם.

והפלא ופלא – אף אחת מהבעיות לא נעלמה.

תוסיפו לזה הורים גרושים ועוד שלל אתגרים…

• 

ולא, לא באתי היום לבלוג כדי להתלונן.

להיפך, באתי לשתף איך הבלוג הציל אותי.

אבל רגע, תוך כדי כתיבה נראה לי שעליתי על משהו.

מהמעט ששיתפתי פה עד כה, ניכר כי החיים שלי לא מושלמים. נכון?

יופי.

• 

כל חיי, או יותר נכון, עד הרבעון האחרון והנוכחי של הבלוג, חייתי מתוך רצון להצטייר (כלומר, להיראות בפני האחר) בן אדם מושלם.

הרצון הלא אמיתי הזה בעליל, הפך אותי להיות בן אדם מאוד לא שלם.

מאוד לא חי.

מאוד לא נוכח.

רציתי כל הזמן להראות שהכל בסדר, להגיד שהכל בסדר גם כשבפנים הכל היה מאוד לא בסדר.

ולא הבנתי שזה בסדר שהכל לא בסדר.

זה לא אומר עלי כלום.

זה לא עושה אותי פחות טובה אם ההורים שלי גרושים.

זה בסדר להגיד שקשה.

זה בסדר להגיד שכואב.

בגוף.

בנפש.

זה בסדר לבכות. ואחרי רגע לצחוק על זה.

• 

לא הכל צריך להיות בסדר כל הזמן.

ורציתי, עמוק בתוך הלב רציתי לשנות את המצב.

האמנתי שאפשר אחרת.

כי הרצון הזה להצטייר מושלמת – מתיש. מעייף. לא נכון. לא אמיתי ולא מקדם אותך בשום צורה, לשום מקום בחיים.

להיפך, זה מרחיק אותך.

מרחיק אותך מהציוויליזציה הלא מושלמת והאנושית שאנחנו חיים בה.

והתחלתי לכתוב.

במסווה של בלוג אופנה (אל תגלו לאף אחד (: ) על החיים עצמם.

וכשאני כותבת, זה סוג של מדיטציה בשבילי, כמו לשבת אצל הפסיכולוג, זה לעבד את החיים, לעבד את הרגע, במקום ללכת בתוכו לאיבוד…

• 

השילוב הזה של האהבה לאסתטיקה, ויופי, וסטייל אופנתי עם התשוקה הבוערת למילה הכתובה, יצרו תמהיל מנצח.

יצרו את המקום הזה שלי בעולם.

הכתיבה, הקיום הווירטואלי הזה בבלוג, נתן לי מקום בעולם האמיתי. הנכיח לי את הרגע, את הקיום שלי ב-כאן ועכשיו.

וזה הדבר העיקרי שהיה חסר לי בחיים. מקום. להיות. לא מושלמת. לא מתיימרת.

פשוט להיות, איך שאני.

• 

הדף סופג הכל.

וככל ששיתפתי יותר את חוסר המושלמות וככל שהפסקתי להתאמץ להיות מושלמת, התקרבתי לאני האמיתי שלי, קלפתי שכבות של הרבה חורפים קרים, התחברתי לעצמי, הכרתי את עצמי, למדתי לקבל את המציאות שלי, להבין מה אפשר לשנות (שיניים, למשל (: ) , ומה אי אפשר לשנות (הורים גרושים…)

ועוד יותר הבנתי שככל שאני פחות מנסה להיות מושלמת, אני יותר שלמה.

יותר משלימה, יותר מקבלת ומאפשרת.

• 

היום, אחרי 8 שנים של כתיבה אני יכולה לומר בפה מלא שאני מאוד שלמה עם חוסר השלמות, חוסר המושלמות.

הפכתי להיות שלמה.

במקום לכעוס על דברים שקרו בעבר, אני יוצרת לי עכשיו מקום בעולם. המקום הזה ב"ה ממשיך להתקיים גם היום וגם מחר.

• 

וזה המקום להוקיר תודה.

קודם כל לבעלי, יהונתן, מגדל של אור, הידוע בכינויו המגדלור.

תודה שלימדת אותי לבקש. לבקש עזרה. להגיד כשקשה. לדבר. לשתף.

אני לא יודעת איפה הייתי היום בלעדיך. אתה הגב שלי, המנוע שלי.

הוא דוחף אותי לאודישנים של החיים, הוא מאמין בי יותר מאשר אני מאמינה בעצמי.

כשאני רואה גדר אני אומרת "טוב, יש גדר, למה צריכים לעבור…"

כשהוא רואה גדר הוא שואל "איך נעבור אותה?"

ואני לומדת יחד איתו איך שווה לעבור. איך שווה להתאמץ יותר. לעשות גם וגם וגם.

בלעדיו, לא הייתי מסיימת את התואר, לא הייתי מביאה שני ילדים כל כך צפופים (ועוד היד נטויה בעזרת ה' יתברך)

כשאני רוצה לפעמים לוותר הוא רוצה להסתער.

תודה שלמדת אותי שמשברים עוברים, שלא מקבלים החלטות בזמן משבר ותודה שהורדת את הראש יחד איתי כדי שהגל יעבור.

ואחרי הכל, תודה שאתה מסכים לצלם אותי עוד מלא תמונות (למרות שהראשונה תמיד יוצאת הכי מוצלחת)   

זכיתי בך.

בזכותך, זכיתי בקהל גדול שעוקב, וקורא ומפרגן ומלווה אותי ושותף לדרך.

כל מה ששלי – שלך.

• 

לרגל בלוג הולדת 8, בחרתי 8 פוסטים שכתבתי כאן במרוצת השנים, פוסטים של נקודות ציון בחיים שעצבו אותי, ששינו, שריגשו אתכן, שגרמו לכן לשינוי, כאלה שהפכו להיות פופולריים במיוחד, כאלה ששמים את כל האמת בפרצוף, כאלה שקלפתי בהם עוד קליפה, כאלה שהציגו אותי הרבה פחות מושלמת אבל הרבה יותר שלמה.

הנה המצעד:

1. שאלות ותשובות אישיות עם דוכסית

במה אני עובדת? איך הכרתי את המגדלור? איפה אנחנו גרים ועוד מלא שאלות הכי אישיות, אתן שאלתן, אני עניתי (:

2. פוסט זוגיות עם המגדלור

האם יש בנינו פערים דתיים?  אנחנו רבים? משלימים? טיפים לזוגיות מהמגדלור, ועוד הרבה דברים חשובים שהיה לו להגיד.

3.אירוע חגיגות 7 לבלוג.

כן, כן, האירוע המטורף שעשינו לפני שנה בדיוק. כשעוד לא ידענו מה זה קורונה בעולם…

4.דברים שלא מדברים עליהם אחרי לידה

פוסט שכתבתי מהבטן אחרי הלידה של ארייה. כל האמת בפנים! וגם מה צריך להביא ליולדת? פוסט שכדאי לקרוא, בעצם, חובה!

5.איזה מן דוסית את?

מישהי שלחה לי מייל זועם ושאלה – למה אני מתלבשת ככה? למה אני עדיין רווקה? (עוד לפני שזכיתי להכיר את המגדלור)  למה אני לא מכסה את השיער? (למרות שאז הייתי רווקה)  ובכלל, היו לה הרבה דברים "חמורים" להגיד לי.

אז פרסמתי את המייל הזה בבלוג וכתבתי לה תגובה. תקראו, זה מרתק!

6. מה שקורה בתאילנד – נשאר בבלוג (:

תיעוד ירח הדבש שלנו בתאילנד. עשיתי סוג של יומן מסע. מאוד אישי, מאוד מיוחד ומאוד לא שגרתי. הצצה לחיים אחרים.

7. החתונה שלי עם המגדלור

אני רציתי בכלל חתונה בשישי בצהריים, משהו קטן… אבל ליקום היו תוכניות אחרות (:

פוסט מרגש בדרך לחופה…

8. מתי יבוא האחד?

רוב הקהל שלי בבלוג – נשים נשואות, אמהות…

אבל אני יודעת שיש כאן גם רווקות, שעדיין מחכות.

גם אני חיכיתי לאחד שיבוא וישאל אותי את השאלה. פוסט רווקות שכתבתי לפני 5 שנים כשעוד לא הכרתי את המגדלור . וכן, היה שווה לחכות לו כל כך הרבה, בסוף זה משתלם.

גם אם את נשואה, תקראי, זה מרטיט את הלב.

• 

זהו להיום, יש לכן כאן המון חומר קריאה משובח שהצטבר עם השנים ב"ה (:

לסיום, אני מאחלת לעצמי להמשיך להיות מחוברת לאמת הפנימית שלי, זאת ש-חפה ממניירות, מרצונות מדומים, מחיים אחרים.

להמשיך להאיר ולהעצים את הדברים הטובים בחיים.

אגב, שמתי לב, ככל שאני מעצימה טוב, הוא מכפיל את עצמו, (בדיוק כמו כביסה, ככל שאת עושה אותה מהר יותר, היא חוזרת אלייך כפולה (: (

• 

הלוואי שאזכה להמשיך בעשייה שלי, להלביש יפה את נשות ישראל *ולגרום* להן להתחבר, לאהוב את עצמן ולהרגיש טוב עם הגוף שלהן, עם הקיום שלהן בעולם.

קוראים לזה בעולם יום קניות עם סטייליסטית, איתי התהליך הזה מאוד פנימי, מקרב ומדייק. ומשמח, משמח מאוד.

יחד עם זאת, הלוואי שאזכה להמשיך בלב של העשייה שלי, הכתיבה,

לתת ביטוי באמצעותה לכל קשת הרגשות, המחשבות והאתגרים שבדרך. שיבואו עלינו לטובה.

ובמובן האישי, הלוואי שאזכה להגשים למגדלור את החלום ולהביא לנו עשרה ילדים.

שכולנו נהיה בריאים, בגוף ובנפש, בבית מלא שמחה ואהבה. אמן!

• 

מה לבשתי?

וגם מתנה מפנקת לאחת מכן!

בגדים – מהאתר השיקי Toppatsu

משקפי שמש –

בפוסט הזה בחרתי להרכיב משקפיים אופטימיים ומלאים בסטייל של המותג QUAY

מותג אוסטרלי של אוהבי החיים, הטבע והשיק.

• 

מוזמנת להתחדש גם: MY HELIOS
לרגל הבלוג הולדת הענקתי הטבה שווה לקוראות הבלוג,
*עדכון: ההטבה הסתיימה*

• 

אז מה אתן מאחלות לבלוג?

מחכה לקרוא אתכן בתגובות.

• 

עדכון:
נפתחו סדנאות סטיילינג לחודש ינואר 2021.
שעה של העצמה נשית בזום. יחד איתי, מהסמארטפון שלך. מגיע לך!
כל הפרטים כאן.

לחייכן,

לחיי הבלוג,

האופנה, הסטייל והחיים עצמם,

דוכסית