יש דממה.
כשהאבנים פוגשות את המים.
יש דממה.
בין צליל לזה שבא מהר אחריו, יש דממה.
אז למה למהר?
לאן אני רצה?
נשב קצת על החוף
נקשיב לדממה.

בלוג. פוסט. רשומה חדשה
ככה אני מתחילה את סוף השבוע
במקום הכי נמוך בעולם
השמש עולה
כל יום פחות לקראת הקיץ, כל יום יותר לקראת החורף.
השמש נותנת את כל כולה
מדחום מציג ארבעים וחמש מעלות וקרני השמש עוד נטויות

המים המלוחים נסגרים בלי תפר בים המלוח
ואיכשהו, הם מגיעים לפנים שלי
לא לחלוחית או דמעה
הפעם אני מדברת על הצפה

מישהו היום אמר לי מילה טובה (ממש גוזמאית) מישהו אחר כעס (או התאכזב או לא משנה מה)
מקלידה… צלצול טלפון, חוזרת לממתינה.
כולם רוצים לדבר כל היום.
מה עם קצת נירוונה
עוד לא דברנו על נירוונה

כי במקום לצרוח את השקט
אני קדה קידה עמוקה
ונכנעת
לאוטוסטרדת החיים
ככה זה שאני מפחדת מהצללים של עצמי
המחשבות מצמצמות אותי
המילים שלי אורגות סיפור
ונפרמות תוך כדי אריגתם

אולי זה הזמן לקחת נשימה?

מסיימת לכתוב, מציצה בטלפון (מתי כבר ארשה לעצמי לקנות שעון יד?)
שיחות שלא נענו. חוזרת לכמה. מתעלמת מכמה. בתשומת לב.
יש מקום להוסיף עוד כמה הגיגים בלי נמען
עוד מקום של שישי
מהר, להספיק, שבת

טועה, תוהה
מה כוחה של מנטרה?
לרקוח שיקוי פלאי
לשמח
ואני בכלל רוצה לצרוח
לרסק קירות דמיוניים
לתת מקום לחוסר המקום
שבין צליל לצליל
להיות דממה.

מצאתי כאן (לא, אני לא בלב נווה מדבר. אני בבית מלון, ע"ע קידה עמוקה לתשוקות)
כנף פסנתר במלא הדרו
ניגשתי אליו
היכרות קצרה
כמה צלילים בלי קשר והגיון
והאצבעות מנגנות אותם
ולאט לאט יש סדר
יש היגיון
ויש ניגון
ואני קמה מאצל הפסנתר
ורואה אנשים שעומדים סביבי בשקט מופתי והם מחייכים
תגידו, כן, אתם, הצלחתם לשמוע את הדממה?
על שום מה אתם מחייכים?
סדר? היגיון? ניגון?
אפשר לחייך גם בלי דממה?
איך משתחררים מהצורך להשתחרר?
פשוט רק לשמוח קצת
נ-י-ר-ו-ו-נ-ה ! ! ! (כל אחד קורא לגאולה בדרך שלו… לא חשוב איך. העיקר שתבוא כבר, שתבוא)

אבל איך אסיים ככה?
בצרחה
ועוד רגע אורחת חשובה מגיעה,
צריך לשמח את שבת המלכה…
הייתי אומרת 'הבה נגילה' ברשותכן, אסתפק ב – 'הבה נדברה'

קובייה הונגרית

אז הנה כמה מילים לפאשניסטיות שבינינו. כלומר, לכול מי שכאן 🙂
חום יולי אוגוסט לא בדיוק מידפק על דלתנו בנימוס.
החום פרץ אלינו באחת. עם מלא קרניים מזיעות ובלי שהספקנו יותר מידי להתארגן. להתארגן? עד לפני יומיים עוד יצאתי עם בלייזר לערב נעים בירושלים. עכשיו, השמש מבעירה את הכל.
אז כדי שנעביר את הקיץ הזה בשלום, הכנתי לכן הפתעות רעננות שיהיה כאן נעים. אפשרי. הגיוני. ובלי לוותר על סטיילינג שמח וטוב.

מה יהיה לנו כאן?

אני מזמינה אותך לקחת חלק בכל מה שיקרה בקיץ הקרוב בבלוג שלי.
כולל סרטון מאחורי הקלעים. וטיפים ועצות. ואיך לשלב. ומה עם מה. "ומה לובשים בחום הזה" (מייל שפוי שקבלתי אתמול…  🙂  )
אז תודה לאיש שמבין בקוביות וגרם לקובייה היפה שלי להתכתב כ"כ נכון עם הבלוג. וגם דאג למעגל החברות.
כדי לקבל בימים הקרובים, בתיבת המייל שלך את הניוזלטר החגיגי לקיץ הזה, לחצי כאן, (קובייה מהממת מצד שמאל בעמוד הראשי של הבלוג) >  הרשמי לרשימת התפוצה.  ומי שגולשת בסמארטפון יכולה גם דרך הפייסבוק של הבלוג.

***

הפוסט נכתב טרם מציאת גופות הילדים שלנו. ופורסם רק היום. כי חייבים להמשיך. כי חייבים לנצח. ה' יקום דמם.

שבת המלכה, אנא הביאי עמך שקט, שלווה.
ואולי נצליח לדבר בך קצת נירוונה.

דוכסית.