אין לי אוויר.
"נשימתי נעתקת", קוראים לזה בספרים.
אין לי אויר, אני צורחת מבפנים
מלאה במילים, רוצה להתפלל
בטרם ימים פונים

מה איתך, עפה ברוח או מצפה לגשם?

ב"ה יש כמה דברים טובים שאני עובדת עליהם בתוך הבלוג ומחוצה לו.
הבלוג עוד רגע חוגג שנתיים והנה, הוא מתחיל ללמוד ללכת…
(אמא אומרת שאני בגיל שנתיים כבר רצתי ברחובה של עיר… מקווה להיות השראה לבלוג 🙂 )

מפה לשם, קבלתי השבוע דוא"ל מעניין.
הנה עקרי הדברים:
"שלום דוכסית, כאן… רצינו לומר שיש לך אתר מדהים… אנחנו רוצים לבדוק איתך שיתוף פעולה ב…
(הפרטים שמורים במערכת ויתפרסמו בע"ה בבא העת)
"רק שאנחנו תוהים לעצמנו אם תתאימי יותר לתוכן או לאופנה כי חיטטנו –
(גיוועלד, לא משתמשים במילה הזאת לפעולה אחרת?) –
באתר שלך ונראה כי את מרבה לכתוב על רוחניות.
לאו דווקא דת אבל המון רוח ורק לעיתים על חומריות, גשמיות, ממשיות"

"זה לא מדויק" כתבתי מיד מייל חוזר.
"אני מקפידה לשמור על מינון שהכתבתי לעצמי: אחד חומר – אחד רוח, זה נהנה וזה לא חסר." המשכתי בהחלטיות.
"אמנם לא בדיוק בסדר הזה, מה לעשות כי –
יש לי ימים שאני עפה ברוח וזה נמשך חודש שלם, ומה שקורה לי הרי בא לידי ביטוי בבלוג.
זה בלוג למען ה', לא כתבה באתר חיצוני, שם אני מכונסת לדד-ליין ולשפה שונה.

זה הבלוג שלי. הבית של המילים שלי.

וכשאני נעטפת ברוח – זו הרוח שנושאת את הבלוג.
ולעומת זאת יש ימים של נון-סטופ גשם. ממטרים אדירים של שופינג. ובילויים.
והיכרות עם בוטיקים חדשים ומרגשים.
וסדנת סטיילינג וירטואלית בבלוג וטיפים ועצות ומה-עם-מה וצילומים והפקות אופנה…

בינינו, אם ניקח את כל הפוסטים שנכתבו בשנתיים האחרונות (כי לפניהן כתבתי רק למגירה…)
יש לי בבלוג 58 פוסטים עד היום: 31 פוסטים בהם נושבת הרוח ובניהם 27 טיפות של גשמיות וחומר.
הכי פייר שיש (נו טוב, כמעט זהה, אבל למה להתעסק בקטנות?)

"ייתכן ויש משהו מעבר לכך…
אולי העובדה שגם כאשר אני כותבת סדנת סטיילינג אני יוצקת לתוכה קורט יידישקייט?
גם כשאני כותבת מדריך לרכישת משקפיים אני מקדשת את החומר?
וגם כשאני עושה הפקת אופנה אני נשארת נאמנה לעצמי
ולא מוכנה לעבד עם פוטושופ את התמונות בכדי לאבד כמה קילוגרמים מיותרים…? "

בדיוק כך. שתלתי לה במייל חזרה לינקים לפוסטים. שתבין על מה אני מדברת… 🙂
ואם אני לא מתאימה לתפקיד המבוקש – הפסד שלה. אני עם האמת שלי נשארת.

בכל מקרה, להבא, נראה לי שאגדיל לעשות וכאשר אשאל שוב על תחומי העיסוק בבלוג,
אשלח לינק לכל הפוסט הזה… 🙂

טוב, אז הנה מילה על לבוש וסטיילינג:
נושאת תפילה לאבא בשמיים שלא תצא תקלה תחת ידי
ואזכה להרבות שמחה ולהלביש את בנותיך בכבוד. לפאר, לרומם ולהדר את שמך.

נכון, יש הרבה, אבל הקונצרט הזה באמת חודר ללב.
לנשום עמוק ופשוט לבכות עם הצלילים המדויקים האלה.

בן אדם מה לך נרדם I מתוך הסליחות

" …
אנא שעה
שמך יודעי
ישראל נאמנים
לך ה' הצדקה
ולנו בושת פנים …
יה אל דרוש, בכובד ראש
לכפר על פשעים
כי לעולם, לא נעלם
ממנו נפלאים
וכל מאמר
אשר יאמר
לפניו הם נקראים
המרחם, הוא ירחם
עלינו כרחם אב על בנים…"

אבא, את סליחתך אני היום מבקשת.
מלאת כיסופים וריגושים
בחצר קודשך אני נאספת.

גמר חתימה טובה!

דוכסית.