לפני 3 שנים, קבלתי טקסט נפלא, סוג של חמשיר, היו בו הרבה שאלות למה אני עדיין רווקה ואיך זה שעדיין לא התחתנתי ובת כמה אני…
והיו גם בקשות שאפסיק לקרוא לעצמי דתייה, לצלם את זה ולכתוב על זה ועוד מיני הגיגים.
הטקסט המלא כאן.

מאז ועד היום, חלפו מים בנהר,
ב"ה זכיתי להכיר את המגדלור, להתחתן, להביא את ארייה לעולם, ולעסוק במשרה במלאה בתפקיד האהוב עלי בעולם: ליצור תוכן של אופנה וסטייל עבור חברות ועסקים, לשמש פרזנטורית של מעצבות אופנה דתיות ולנהל קהילה מדהימה של נשים עוצמתיות.

לרגל פסטיבל האופנה הירושלמי, הראשון (!) שהתקיים השבוע במגדל דוד, החלטתי להעיר את הטקסט ההוא לתחייה.
אז, בקיץ 2016, בחרתי לשתף אותו עם קוראות הבלוג.
היום, בחרתי להציג אותו לראווה בפסטיבל – במסגרת פאנל בלוגריות דתיות בו השתתפי.

את הפאנל הנחו לורי מהבלוג lori love plus ולירי מהבלוג fashionating by liri
שהשמות הדומים לא יבלבלו אתכן כי שתיהן נשים מוכשרות (לא דתיות, אגב) שהחליטו להעניק במה ראויה לאופנה צנועה בפסטיבל OVERALL שעסק בתרבות האופנה הכללית.

בפאנל השתתפו סול שוורץ, אורית שוהם ראבד, רבקה אהרון, ד"ר מטפחת ואנוכי, דוכסית.

במהלך הפאנל, הטקסט המדובר הוקרן על המסך, הסתכלתי עליו בעיניים והרגשתי שסגרתי מעגל.

לפסטיבל הגיעו אורחים, מבקרים, עיתונאים ומסקרים מהארץ והעולם, נשים וגברים, דתיים וחילוניים, ערב רב תרבותי.

ראש העיר של ירושלים פתח בדברי הוקרה לפסטיבל המיוחד, אורחים נשאו דברים, רקדנים באימפרוביזציה על חומות העיר, מעצבים מוכשרים הציגו את עבודותיהם…
ועכשיו – פאנל בלוגריות דתיות,
שקט, מתחילים!

אז איך הכל התחיל?

פתחתי את הבלוג מתוך קונפליקט שהיה לי, דת ואופנה, יכולים ללכת ביחד?
תמיד אהבתי אופנה, יופי, אסטיקה ולא ידעתי איך כל הדברים האלו יכולים להשתלב באורח חיים דתי.
התחלתי לכתוב על האתגרים שהיו לי.

לפני 6 וחצי שנים כשפתחתי את הבלוג לא היו הרבה מעצבות דתיות ובלוגים היו שייכים רק לפאשניסטיות בחו"ל, אנחנו הדתיות היינו חייבות לגייר בגדים, היום, למשל, העברתי את השמלה הזאת- נטולת השרוולים – גיור קל: בעזרת טי-שירט לבנה.
בזכות העובדה שיש ביקוש לאופנה צנועה, גם ההיצע גדל והיום הגיור הוא מבחירה ולא הכרח המציאות.

התגובות לבלוג הגיעו במהרה, לאו דווקא מנשים דתיות. נשים כתבו לי שהן מאוד מזדהות עם הרצון להתלבש באופן צנוע ומכובד, והיו שמחות לקבל טיפים איך לעשות את זה נכון, מאיפה אני קונה את הבגדים והאם אפשר לבוא איתי ליום שופינג? עם הזמן, גבר הרצון להכיר אותי ולדעת מי עומדת מאחורי הבלוג דוכסית, בעצם, מיהי הדוכסית.

אז טו מייק א-לונג סטורי שורט:
סיימתי תואר ראשון בפסיכולוגיה, למדתי קורס סטיילינג בשנקר והשילוב הזה בין עולם הרוח, הפנימי, לעולם החומר, מאפשר לי, כיום, לחולל שינוי בנשים שחשוב להן מעצמן, רוצות להרגיש טוב, להיראות מצוין.

סגירת מעגל זה להבין כי מתוך הקונפליקט שהיה לי, התחלתי לעסוק בתחביב שלי – ליצור תוכן של סטייל ואופנה, הקהל הנשי התחבר והזדהה, כך נוצרה קהילה סביב העשייה שלי, בעלי עסקים זיהו את הפוטנציאל וכיום הבלוג משמש פלטפורמה לחשיפת מעצבות אופנה וחברות מעולם הלייף סטייל,
אני שמחה לשתף איתם פעולה ולחשוף אותם לקהל שלי.

ספרי לנו על קמפיין מעניין שלך:

אציין את אחד הקמפיינים שאהבתי מאוד ואתן עידוד לאופנה ישראלית:
כשהייתי בהיריון עם ביתי ארייה, היה לי חלום ללבוש בגדים של המעצבת אבישג ארבל,
פניתי למעצבת ויצרנו שיתוף פעולה מדהים בבלוג וברשתות החברתיות.
יום אחד אני מקבלת טלפון מהמנכלית של החברה שהציעה לי להיות הפרזנטורית לקולקציה הצנועה שלהם.

אומר את זה לאט יותר: מדובר במעצבת וותיקה מספר 1 בארץ לבגדי היריון ותראי את הפוטנציאל שהיא זיהתה: הנשים הדתיות גם רוצות להיראות מצוין כשהן בהיריון – במקום שנגייר פריטי לבוש – בכל קולקציה של המעצבת יש נישה מיוחדת באתר ובחנויות של עיצובים צנועים והיא בחרה בבלוגרית אופנה דתייה להצטלם ולקחת חלק בקמפיין לשנת 2019.

לצד ההתרגשות והגשמת החלומות שלי באופן אישי – יש כאן זיהוי של צרכים ומילואם בדרך הטובה ביותר.

יש קמפיינים שלא תעשי?

הבלוג הוא הבייבי שלי והרשתות החברתיות הן שבילים המובילים אל הבלוג (וגם במה בזכות עצמן, כמובן)
הכתיבה שלי היא מאוד אישית, אני משתפת בחיים שלי ומעלה לשיח הציבורי נושאים שיושבים עמוק בבטן,
התוכן שאני יוצרת חייב להתכתב עם אורח החיים שלי, אני לא משווקת מוצרים, אני משתמשת במוצרים כאלה ואחרים ומשתפת את הקוראות שלי – חושפת בפניהן את המוצר מתוך החוויה האישית שלי, כך שלעולם ההמלצות הן חלק מהחיים שלי.
כל מה שלא שייך לחיים שלי- לא יקבל אצלי במה.

האם אי פעם הרגשת כאילו הדת מגבילה אותך?

הדת היא אורח חיים, היא חלק מהחיים, כאישה מאמינה, שומרת מצוות, הדת היא הדרך בה בחרתי לחיות את חיי. לשמור שבת למשל, זאת לא מגבלה, זאת מתנה.
מי שלא רואה את זה ככה – מחפש כל היום היתרים ולפרוץ את הגבולות.
הגבולות הם מאוד ברורים ובסוף היום, זה עושה לך סדר בחיים. את לא תלושה, את מחוברת לעם, יש לך שורשים, ומעבר למנהגים ולמסורת, הדת היא חלק מהאמונה והאהבה שלי לבורא עולם.

כולכן בלוגריות אופנה, אבל ניכר שחשוב לכן גם לקדם איזו אג'נדה, מה חשוב לכן?

אם מביטים רגע בזום אין על היותי בלוגרית – אז כל המהות היא מבחינתי לתעד את החיים.
אמר פעם מישהו: חיים הראויים לחיות אותם – ראויים לכתוב אותם, ואני מוסיפה "וגם לצלם אותם…" 🙂

התיעוד חשוב כי הוא מביא לשיח הציבורי את ההתמודדות שלנו הנשים, הדתיות, האימהות, שגם לנו חשוב להיראות טוב, לספר את מה שקורה איתנו, איך אנחנו חוות את החיים ואיך התמודדנו (עם תזונה, בריאות, רווקות, זוגיות, היריון, לידה, ו… חוזר חלילה 🙂 ) ומהי נקודת המבט שלנו על כל הדברים האלה.

בהמשך, נשאלנו, למה אנחנו עושות את מה שאנחנו עושות ואיזה מסר חשוב לכל אחת מאיתנו לקדם?

אתחיל בזה שאני מרגישה שיש נטייה "להחריש" את הדברים. כאילו שצריך כביכול להחצין רק את מה שנראה טוב ומה עם מה שקורה איתנו באמת? למה לא מדברים על זה?

הפוסט האחרון שכתבתי בבלוג נקרא: " דברים שלא מדברים עליהם אחרי לידה", ובואי נודה בזה:
העולם לא בנוי למראה של אישה אחרי לידה. גם היא לא, אגב.
מישהו צריך להגיד את זה כבר. לתת לזה במה. אלה החיים האמתיים.

כל אחת מהמשתתפות הציגה את המסר שלה, הנה המסר שלי:

אישה היא נס, כל מה שקורה איתנו הוא נס (איפה הגברים שיחמאו לנו כפיים? 🙂 )

אופנה הולכת מצוין עם דת ושמירה על אורח חיים צנוע, זאת מגמה עולמית שתופסת תאוצה.
בית המלוכה הבריטי הפך להיות אטרקטיבי יותר מאז שקייט מידלטון, הדוכסית מקיימבריג' נכנסה אליו והציגה לעולם לוקים צנועים, מכובדים ומלאים בסטייל.

היום אישה דתייה לא רוצה שייקראו לה דוסית. למונח הזה יש יחסי ציבור שליליים, מי רוצה להיות דוסית? דוסית לא מבינה, היא לא בעיניינים, אבל כשנותנים לדוסית כ' של כוח, כף זכות, כבוד עצמי, ומוסיפים לה כתר (כאן אני מצביעה על כיסוי הראש שלי…) היא הופכת להיות דוכסית.

הייתן רוצות להיכנס למיינסטרים? להתחבר לציבור החילוני? מרגישות שהתכנים שלכן רלוונטיים לציבור הזה?

כאן היינו חלוקות בדיעותנו (וזה כל היופי. כולנו דתיות ברמה כזאת או אחרת אבל כל אחת מאיתנו יש לה את הדרך שלה ומציגה את זווית הראייה שלה על החיים האישיים והציבוריים שלה)

דעתי היא כמובן – שאנחנו כבר במיינסטרים 🙂

יש לציבור הדתי מקום ראוי בכל מקום ואופנה צנועה כבר לא רק נחלת הדתיות. ולגבי החיבור לעולם החילוני – אני חושבת שחלק מהציבור כבר מחובר אלינו בגלל האג'נדות שאנחנו מקדמות, האג'נדות חוצות מגזרים ובהחלט רלוונטיות לכולם.

איך משלבים את אורח החיים הזה עם אמהות?

אני אמא טרייה, הבת שלי ארייה בת ארבעה חודשים. עוד כשהייתי בהיריון העליתי לסדר היום הציבורי נושאים שבועטים חזק בבטן, תרתי משמע.
אני מרגישה שליחות בעשייה שלי, להיות אישה אופנתית זה משהו אחד, אבל להיות אישה דתייה אופנתית שהיא אמא זה עולם ומלואו וראוי מאוד לשלב את האמהות בחיים הציבוריים שלנו.

מה היה הפוסט הפופולרי שלכן ולמה?

אני כאמור הצגתי את הטקסט ההוא שהגיע אלי לפני 3 שנים וחתמתי את הפאנל עם האנקדוטה הבאה:

כשנשאלנו האם ירושלים השפיע על הסטייל שלי השבתי כך:

ירושלים היא העיר האהובה בעולם, רק ירושלמים לשעבר קוראים לעצמם עדיין ירושלמים, ובצדק, ירושלים משפיעה על הנשימה שלך, ברור שהיא תשפיע על בחירות האופנה והסטייל שלך.
ירושלים היא עיר של ניגודים, של ערב רב, יש בה הכל – בדיוק כמו הסגנון האופנתי שלי שיש בו הכל.
אבל הקו המחבר בין כל הסגנונות ומה שמייחד את ירושלים מכל הערים בארץ ובעולם – זה המלכותיות שיש בעיר הזאת. ירושלים היא עיר של מלוכה, עיר של אצולה, עיר שידעה קרבות וגם שמחות גדולות.

הלוואי שייבנה בית המקדש במהרה בימינו, אמן.

מה לבשתי?
כובע שגנב את ההצגה – הזמנתי מהמעצבות המוכשרות BUNAM
שמלה שעברה "גיור קל" ZARA בעזרת טי-שירט
נעליים Stradivarius

אוסף טבעות בעיצוב אישי (כבר קבלו במה בבלוג בעבר, אבל אני נשאלת עליהם בלי סוף) Lirmizrahi

צילמה בעיניים מלאות אהבה אחותי אורטל.

ותודה לגיסתי הדר ששמרה על אריוש ואפשרה לי לבלות – לראשונה מאז הלידה – ערב שלם לבד ולעשות משהו נטו בשביל עצמי:
לעלות לעיר הקודש, לקחת חלק באירוע האופנתי המושקע שידעה העיר הזאת ולהיות חוליה בשרשרת הנשים שמאמינות בעצמן, מאמינות בדרך שלהן ובוחרות כל יום מחדש להשמיע קול שיש בו פיוס, אמת ואור גדול.

ירושלים, אף פעם לא עזבתי אותך.
אוהבת תמיד,

דוכסית