תתארו לכן קופסת צבעים.
כזאת שיש בה צבעים עם אמירה, עם חוזק ועוצמה.
כל צבע יחיד, חלק, מיוחד, עומד בפני עצמו.
וכולם יחד מתמזגים בהרמוניה נפלאה לקופסת מתיקות צבעונית.
למתקדמות – הקופסא השלמה גדולה מסך חלקיה. קאפיש?
עכשיו, נניח שמבקשים מכן לבחור צבע שיתאים ליום עליז.
ליום של אהבה.
איזה צבע תבחרו?
אז ככה: יש כאלה שקמים בבוקר עם חיוך שמרוח להם על הפנים (המיסטיקנים הסינים?)
אני, באופן אישי, צריכה לפעמים קצת חיזוקים. (שופינג. לונדון. בקרוב. מאוד!)
ברור שבבסיס שלי אני מאושרת. בכל זאת, חצי הכוס מלאה, יפה ועשירה בכל טוב… (טפו, טפו, טפו!)
אך מה לעשות ויש עוד חצי שצריכה למלא.
שאלת המיליונים: "איך עושים את זה"?
(יש גם את "איך היא עושה לי את זה"? אבל זה כבר שייך לפוסט אחר 🙂 )
יש לי תשובה.
עלי זה "תפס", שווה בדיקה.
קמתי בבוקר, לבשתי חיוך.
שמעתי שיר אהבה פשוט.
באתי בשערי האוניברסיטה מלאת רעננות.

יום לימודים לא שיגרתי.
לא שיגרתי, כי החלטתי להוסיף בין הפקולטה למדעי הרוח, את מדעי האופנה,
ושתלתי את מדעי האופי והיופי בחוגים למדעי החברה.
בחרתי צבע.
כזה שמוסיף אנרגיה ועושה שמח פנימה.

ורוד פוקסיה היא השחור החדש (ייעלמו לאלתר שמלות המיני השחורות)
ואם התשוקה היומית שלי משפיעה על התפוקה היומית,
אני בוחרת להרכיב בכל יום משקפיים ורודים.
(מטאפורית, ברור! יש גבול למה שגם פאשניסטה כמוני מסוגלת לעשות…)
אישה,
בחרי צבע.
זה שלך.
הבחירה.
ההוויה.
ואם לא הבנו, אז עכשיו "ברחל בתך הקטנה":
טיב השנייה הבאה תלוי בבחירות שלנו.
בבגדים שלנו
בצבעים שלנו.
צבעו את היום בצבעים עליזים.
תתארו לכן מציאות שמחה,
תראו את החלקים המיוערים בחייכן מתכסים פריחה.
ואם כבר תיאורים.
אז תתארו לכן באמצע יום יפה,
שמיים עליכן,
האהבה איתכן,
ואתן הולכות,
עם השמש (ולא עם הידיים) בכיסים. (משפט נדיר, ותודה לאיש והאגדה.)
בנימה אופטימית זו,
הרי לכן חגיגה אופנתית.
מלאת כוונות והצהרה אישית.

בידידות,
דוכסית.