מה באמת אפשר לתת לי עכשיו
הימים האלה – ימים נוראים
הולכים ובאים
אחרי 26 שנים
כ"ט אלול תשמ"ח כך אומרים
פערתי פה בזעקה דוממת
ומאז אני כאן, בינתיים
יומולדת עברי שמח לי
צילומים לבלוג, כבר יש נוהל
ויש מסמך מסודר
והכול מובן וברור וידוע
ויש תפאורה ויש צבעים
ותמהיל אנושי מדהים
שתיים עשרה ארבעים ושבע
אהבה קטנה רוצה לאכול
והמצלמה רוצה לנוח
בואו לקפה של בוהריים אמרתי
יש מקום לשישה אנשים?
חכי בחוץ אומרת המארחת
והאהבה הקטנה פורצת פנימה
בואי היא אומרת
איש המצלמה שמר לנו מקום
אנה אני באה
ובפנים קומץ ענקי מבריק וגאוני
בתלבושת אחידה
כחול – לבן ונגיעה זהובה
חוגגים לדוכסית
יומולדת הפתעה
מזל טוב
ילדה גדולה
הרגעים האלה בצהרי יום
לא מחכים להגשים את עצמם בערב
לא חסר בהם דבר
גם אם חסר מאוד
דבר לא שלם עכשיו יותר מקודם
כלום לא יהיה טוב יותר אחר כך
אושר כזה, שהעולם נקי
רגע שהכול נכון בו
הכול במקום
מה באמת אפשר לתת לי עכשיו
מה אפשר לקחת ממני
רסיסים של נצח
אני הכול
ובאותה מידה אני בת חלוף
ובין כל זה אני יוצרת היום – את האתמול שהלך לעולמו
הפוסט הזה שאני כותבת עכשיו, חופשי
מן השנה שעברה
מן השנה שתבוא
ימים נוראים
ואין בלתם
ועלי תוקף קדושתם
לא אתמול בשביל היום
לא היום בשביל מחר
האהבה שיוצאת מן הדעת
הרמב"ם I מורה נבוכים
"כל כמה שאתה מוסיף לשלול תאריו, אתה קרוב יותר.
וכל שתוסיף תאריו תהיה טועה ותרחק מידיעת אמתותו
וככל שהשלילה גדולה יותר השגתו גדולה יותר…"
"אבינו מלכנו, זכור כי עפר אנחנו…."
*הפוסט נכתב בערב ר"ה תשע"ה
קומץ ענקי מבריק וגאוני:
המשפחה שלי – אמא האחת והיחידה, נתנאל, הודיה, אורטל, שרה ואשי.
המשפחה הגדולה שלי – חגית, אפרת, תהילה, שירה, משה, רחלי, מירב, אלמוג, אורין, אביטל, ליזי וישראל.
תודה
איש המצלמה – משה איטח
האישה שעושה אותי יפה – תהילה מלכא
שיער בקפידה – רחלי בר חנין
יום הצילומים (שבוצע ביום קסום זה) יפורסם בקרוב בבלוג.
שנה טובה ומתוקה!
דוכסית.
השאירי תגובה