אתחיל מהסוף: אף אחד לא אמר לי את האמת. שאלתי הרבה חברות וזוגות "נו, אז איך היה לכם?" וכל מה שהם אמרו היה רחוק ממה שקורה. או לפחות ממה שקרה לי ביום החתונה.

יש כאלה שבדרך לחתונה עוצרים בווגאס. אנחנו, בדרך לחתונה עצרנו כאן.

ואז הגיע היום הגדול, יום שלישי פעמיים כי טוב, ג' תמוז תשע"ז, 27/6/17

כבר ביום שלפני, הגעתי למלון עם אחותי הקטנה (שהתגלתה כאחות לא קטנה בכלל)
והיא הייתה המלווה שלי עד לרגע החופה ודאגה לי ל- ליל ירח דבש 🙂 מושלם.

טיפ לכלה!
קחי לך מלון לילה קודם. עדיף עם החברה הכי טובה שלך (במקרה שלי זאת הייתה אחותי שהייתה השושבינה המושלמת!)

מישהי שנעים לך איתה. כזאת שתסכים לאכול את כל הקפריזות שלך,
תיקח ממך את הנייד, תדאג ל "ווייב" שמח ובכלל, תשדר עלייך רוגע ושלווה.

זה באמת מחולל ניסים לקראת היום הגדול. ואת חייבת ניסים לקראת היום הגדול 🙂

היו לי הרבה תוכניות ומחשבות "איך זה ייראה" "ומה אעשה"… ובאמת השקענו את נשמתנו באירוע שלנו עד לפרטים הכי קטנים.

ותאמיני לי, רגע לפני, היצר הרע יבוא לכרסם לך עם שאלות בסגנון של: "ואם אף אחד מה 700 אורחים שהזמנו – כולל וידוא הגעה – לא יבוא?"

בסופו של דבר, כול מי שהיה צריך להיות בחתונה האגדית שלנו – הגיע.

טיפ למוזמני חתונות!
בחייאת עליכם, אם אישרתם הגעה, באיזה קטע אתם מרשים לעצמכם לא לבוא?

טיפ למזמיני אורחים!
תחדדו לאורחים שלכם שאתם שומרים להם X  מקומות ואם הם לא יכולים להגיע זה ממש בסדר מבחינתכם,
רק שיודיעו בבקשה כי אתם לא רוצים שהם יאמרו לכם "כן" ואז לא יגיעו, ותשלמו מאות שקלים על כל מנה שלא תוגש לשולחן. חבל!

טיפ לחבר'ה שעושים וידוא הגעה!
מעתה עברו לנוהל וידוא הריגה (מה שבטוח – לא בטוח ביום החתונה 🙂 )

ועל היצר הרע אפשר לנסות להתגבר רק עם אמונה ותפילה.
אז היום, שלושה שבועות אחרי, אני לא מאמינה שככה התפללתי שחרית באותו בוקר.
אפילו בכיפור לא התכוונתי ככה. התרגשתי ככה.
בבוקר של החתונה, משהו מתחיל להשתנות.

עכשיו, תגידו, אתן זוכרות שבפוסטים הקודמים אמרתי שאני רוצה חתונה קטנה בשישי בצהריים?

DELETE!

אל תאמינו לכל מה שאומרים לכן בבלוגים 🙂

למה חתונה קטנה? למה שישי בצהריים? מה זה השטויות האלה?

תנו לי את החתונה הכי נוצצת בעיר, הכי מושקעת, הכי שמחה

כזאת שמרטיטה לך את הלב, בלי הצגות, הכי אמיתי שיש, ופתאום נהיה לך מלא מקום בלב

ואת מרגישה שעשית חסד עם כל האורחים שהזמנת אותם לשמח אותך והם עושים מצווה ענקית שהם משמחים אותך
ובאמת מאושרים איתך, ואת מבינה שאת חיה ונושמת וזה קורה לך, וזה אושר אמיתי, גן עדן בעולם הזה.

ואת לא רוצה שהערב הזה – החתונה שלך – הנצח הזה, יסתיים לעולם.

קאט:
רק תנו לי להוריד את ה – 12 ס"מ של העקבים האלה ואני רוקדת ברחבה עד ביאת גואל 🙂

אז איפה הייתי ומה עשיתי?

המשפט הזה מיד מזכיר לי את הרבנית ימימה מזרחי האהובה!
היא למשל, גם קיבלה ממני הזמנה לחתונה ובורא עולם שלח שליח טוב מטוב שידאג שהיא תגיע.
אבל, בשורה התחתונה היא כנראה ממש לא יכלה לבוא.
וכך, מצאתי את עצמי רגע לפני החופה, יושבת בחדר חתן כלה, מביאים לי טלפון נייד עם סרטון שהסריטה עבורי הרבנית, בשיא הלחץ, רגע לפני שהם היו צריכים לצאת מהבית, היא מבקשת מבעלה שיסריט אותה (אפשר לראות את הסרטון באינסטגרם של הבלוג)
והלב שלי מתפוצץ מהתרגשות כי אני רואה אותה מתרגשת בשבילי ומברכת אותי הכי אישי שרק אפשר, רגע לפני החופה, וזה גורם לי להאמין שזה באמת קורה.

קאט 2:
חודש וחצי לפני החתונה:
אני בשיעור השבועי של הרבנית במדרשיה בירושלים.
אחרי שהמגדלור ואני קבענו תאריך לחתונה ב"ה ו… הימים בורחים לנו מהידיים, ו… אין לי שמלה,
אין לי מושג מה אני רוצה (כן, הסנדלרית באמת הולכת יחפה 🙂 )
אין שמלה שראיתי ואמרתי "וואוווו, כזאת אני רוצה."
נכון, השמלה של קייט מידלטון הדוכסית מקיימבריג' מאוד מצאה חן בעיניי,
אבל אתן יודעות היא ממש רזה וגם יותר נמוכה ממני וגם התחתנה בארמון ובכלל, היא התחתנה עם בן של מלכה,
אני התחתנתי עם בן של מלך מלכי המלאכים וזה סיפור אחר לגמרי.

בקיצור, מה שרציתי לומר הוא: שלא היה לי מושג איך אני עושה את זה. איך הדברים קורים.
הזמנות, דפוס, בעלי מקצוע, אולם, עיצוב, בעלות מקצוע, מלון, ליל כלולות, פגישות עם מדריכת כלות, לכתוב סמינריון ועוד מיליון דברים שעל הפרק.
אז באתי אליה אחרי השיעור ולחשתי לה באוזן: "הרבנית, יש לנו תאריך, אבל, אין לי כלום. אין לי מושג איך אני עושה את זה.
מרוב לחץ אני לא עושה כלום. לא יודעת כלום. נאדה. גורנישט." היא לא שאלה אם יש לי את ה "כלום" הזה בעוד שפות… 🙂
היא רק אמרה:

טיפ לכלה!
"תאמרי "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" ובמילה "אחד" – תכווני איך בורא עולם מסדר לך "אחד- אחד"
את כ-ל הדברים שאת רוצה, ואיך יש לך הכול לפי הטעם שלך, לפי הרצונות שלך, "אחד- אחד"
את תגשימי את כל החלומות שעוד לא חלמת בכלל לגבי החתונה שלך."

בלילה ההוא ישנתי ממש טוב 🙂

מפה לשם, אני חוזרת ליום הגדול…
הסתיימו הארגונים, והנה, המגדלור הגיע למלון כדי לאסוף אותי עם השושבינים לאולם…

ואנחנו הרי שמרנו נגיעה.

אז איך מביעים אהבה בלי ליגוע? איך אפשר להתאפק?

המגדלור לא ראה אותי, לא דיברנו שבוע ימים.
השמלה והכול… היה בגדר הפתעה עבורו.

וככה, "אחד- אחד" בדרך של ניסים, ראיתי איך הדברים מסתדרים לי,
איך כל משחק החיים הזה פועל לטובתי, בורא עולם מזיז את החיילים וסולל לי את הדרך לחופה עם מגדל האור שלי.

אני האישה הניצבת כאן היום

טיפ לכלה, לרווקה, לנשואה ולכל בנות ישראל!
הכי מפתה בעולם זה לצעוד יד ביד בדרך לחופה ואפילו קבלתי "היתר" הלכתי לזה.
ולא חיפשתי היתרים. לא רצינו להקל. רצינו לתת מעצמנו, בכוחות נפש ותעצומות גדולות משהו שיכולנו, לטובת בניית האישיות הזוגית החדשה והטהורה שלנו.

והכול מרחוק – קרוב, מדברים בעיניים. לומדים לדחות סיפוקים.
מבינים ששווה לוותר על משהו רגעי בעולם הזה כדי לזכות בחיי נצח בעולם הזה (ועוד לא אמרתי מילה על העולם הבא!)

הלוואי שנזכה תמיד לעשות נחת לבורא עולם מתוך שמחה שבלב.

נ.ב
אל תאמיני למי שאומר לך שהלילה הזה עף מהר. אולי הוא לקח משהו כדי שזה יעוף לו.
בשבילי, הערב הזה היה ארוך. ארוך וטוב. הכי טוב שיכול להיות.
זוכרת כל רגע, כל שניה. ומבינה שכמו החתונה, גם לפוסט הזה, יש סוף, והוא מתוק מדבש.

מחליפה באושר את הסטטוס מ- רווקה, ל – נשואה.
דוכסית

***

ולכל השואלות בפרטי:
השמלה שלבשה השושבינה שלי היא של המעצבת המוכשרת חיה אמסלם.
שיהיה לכולנו רק בשמחות 🙂