מותג האופנה הגרמני "גרי וויבר" השיק אמש סניף ראשון בבירה (שדרות ממילא), ואני הגעתי לשם כדי להבין על מה כל המהומה.
אלא-מה, מהומה לא הייתה שם, היה חגיגי ומכובד. כיאה למותג איכותי ומוביל בעולם.
קבעו מזוזה, אמרו דברי ברכה וחילקו שמפנייה להמונים. סליחה, לעיתונאים.
(בלוגרים הם העיתונאים של המאה עשרים ואחת)
אז לשם מה נתכנסו?
בגדים, גבירותיי. בגדים. ולא בהכרח אופנתיים.
אני אסביר:
ממותג איטלקי אני מצפה להיות "סופר אופנתי" וטרנדי, לא כן ממותג גרמני.
הגרמנים ידועים באיכות, הקפדה על הדקויות, גימור ואיכות בלתי מתפשרת.
ואכן, הקולקציה המדויקת של "גרי וויבר" מיועדת לנשים בכל הגילאים, טווח המידות רחב,
רובה מורכבת מצבעים מונוכרומטיים, כמו שמנת, תכלת, ירקרק, צבעי אדמה, חול, אבן ונגיעות חאקי.
ולרגע חשבתי שלפאשניסטה כמוני זו כבר לא בשורה אופנתית גדולה.
עד שלפתע צדה את עיניי שרשרת חרוזים מטריפה ומיוחדת במינה, בצבעי אדום, צהוב, חום, כסף ופנינה.
בעלות של 245 ₪.
אם כבר לרכוש אקססוריז יד ראשונה, אז שיהיה איכותי וייחודי. (גם חברתי האהובה התאבזרה בדבר המהמם הזה, לא בטוח שנישאר עוד, קבלו את התנצלותי.)
מבחינתי, שהאיטלקים ימשיכו לרגש אותי בכל פעם מחדש, והגרמנים? הם מדויקים. איכותיים. ושמרניים ומידיי פעם אפילו מצליחים להיות מפתיעים.
שווה ביקור! 
אנקונדה לסיום,
הייתה שם עלמת חן שהגיעה לשם בטעות.
משום מה, היא הייתה בטוחה שאני עובדת במקום, ושאלה אותי בתמימותה, "תגידי, איפה מייצרים את הבגדים האלו?"
אני: "בגרמניה, ברור".
היא: "מה??? אני לא קונה פה כלום"
וברחה כלעומת שבאה.
למרות שיש לי מה לומר בנושא זה, ואני יודעת דבר או שניים בדבר היחסים האמביוולנטיים של יהודים וגרמנים. אשאיר את הנושאים הבוערים האלו לבלוגרים מביני עניין.
אני כאן בשביל האופנה, או בעצם בשביל חוסר האופנה הגרמנית.
שיהיה.
סופשבוע רגוע,
דוכסית.