זמן קריאה משוער: 3 דקות

זה התחיל בהערה קטנה שכתבתי בפתקית:
חולצה משובצת של רשת אופנה, חצאית גי'נס שמזמן הפכה למיינסטרים,
טימברלנד שהיו קבורים בבוידעם, ווסט טרנדי שיגיע עד אמצע הברך ו –
יש לי את זה 🙂

בינתיים, הפוסט הקודם שכתבתי בבלוג הוביל אתכן ליצור אאוטפיטים חדשים
ושילובים נדירים מהבגדים הקיימים בארון הבגדים שלכן ומיד שלחתן אלי את ההוכחה הכי טובה שיכולה להיות:

תמונה של הלוק היומי שלכן – אאוטפיט חדש שנוצר בהשראת הפוסט בבלוג!

אם את גם רוצה לדעת איך להמציא מחדש את ארון הבגדים שלך,
לחצי כאן לקריאת הפוסט ותקבלי כלים שיעשו לך סדר בארון, בראש ובלב.

אחרי הלמידה, חלה עלייך חובת ההוכחה:
מצאי את ההשראה שאת, צלמי (רק בגדים, ללא פנים)
שלחי אלי את התמונה ואולי את תהיי הפאשניסטה הבאה באינסטגרם שלי.
הנה כמה רעיונות *קרדיט תמונות the double take girls

סצנה מקומית

וככה, בשקט -בשקט, העם אמר דברו.
במקום מחאות וצדק חברתי ו"אין לי מה ללבוש" (המקבילה של "אכלו לי, שתו לי")
עלה לכותרות צו שעה אופנתי בדמות נשים דתיות שאוהבות אופנה ולא מתפשרות על צניעות.
(חדשה בבלוג? ידע קודם מומלץ: אני דתייה ולא חסר לי מה ללבוש)

מעמד הביניים: כולנו

בבסיס הרעיון של אופנת רחוב קיים הצורך להיות שונה,
להביא משהו חדש תוך יצירת חוויה אנתרופולוגית ידידותית למשתמשת.

המטרה היא להציג במרכז מנעד רחב של נשים (לא רק גבוהות ו / דקות גזרה)
שניחנו בחוש שישי של יצירתיות (כמה לוקים שונים את מצליחה ליצור עם חולצה אחת?)
תעוזה (כמה צבעים / אילו טקסטורות שילבת בלוק היומי שלך?)
רק תעשו לי טובה, שחור הוא לא הכתום החדש. שחור הוא שחור. נקודה.

אז איך את עושה את זה?

הסטייל היצירתי רחוק מחיי נזירות ובטח שלא קורבן אופנה.
אני מדברת על משהו שמושפע מהאמנות שלך (ריקוד, ציור, צילום, משהו שאת עושה לנפש שלך)
ומניח עלייך את רוח ההשראה.
זה לא מתאמץ או מתיימר להיות משהו שאת לא. זה נובע ממך.
כל שעלייך לעשות הוא ללקט את הדברים ולארגן אותם בקומפוזיציה הנכונה.

החומרים שמהם עשויה השראה: הצעת הגשה

התחילי עם בגד שקנית ברשתות אופנה ועבר טרנספורמציה כיד הדמיון הטובה.
(אני יודעת שהדבקתי אתכן בחיידק המהדורה המוגבלת, זה התחיל בפוסט הזה.
אבל היי, גם לקנות בגד ולהשאיר אותו כמו שהוא זה בסדר, יש אישור :))

לפריט זה צוותי משהו שמצאת בסייל אצל המעצבת האהובה עלייך.
אם אין לך עדיין פריט של המעצבת האהובה עלייך, המתיני בסבלנות לפוסט הבא…
ובינתיים, קחי חצאית ג'ינס. אם החולצה היא ג'ינס, בחרי חצאית מעניינת אחרת.
וותרי על טוטאל לוק ג'ינס, היום אנחנו מגביהות את הרף…

הוסיפי להם פריט לבוש שרכשת לאחרונה.
הנה טרנד צנוע ששווה לאמץ:
ווסט ארוך (גופיית טוניקה, ג'קט נטול שרוולים, הכול הולך… )
הטרנד מוסיף שיק עדכני ללוק שאת יוצרת. לא כדאי לפספס!

כשהרחוב הפך להיות אבן שואבת למעצבי אופנה

התכתיב החברתי לכל מה שנכון עכשיו (או בקיצור, "אופנה")
מושפע ומשפיע על מה שקורה ברחוב. לא עוד חוסר נגישות או חוסר הבנה לקהל שבחוץ.
העם מדבר בשפה שהוא מבין. העם לובש את מה שהוא אוהב. את מה שנוח לו. את מה שבא לו.
האינדיבידואל במרכז. לכל אחד יש אמירה אישית שהיא הצהרת האופנה שהוא.
נשים דתיות מפגינות את האהבה שלהן ללבוש ואסטטיקה בסטייל.
מעצבי האופנה מבינים שצניעות היא משהו שכדאי לתת עליו את הדעת,
או כמו שאומרים אצלנו בבית  – צניעות היא "הדבר". ("הדבר" יכול להיות כל דבר 🙂 )
אני אוהבת את "הדבר" הזה.
אני שמחה לראות נשים שמעולם לא צילמו את עצמן, שולחות אלי תמונות עם הלוק היומי שלהן.
השיח השתנה. משהו טוב קורה ברחובות.

בקיצור, אמנת ברת השגה
אני אומר את זה שוב (איפה האייקון של זכויות יוצרים? 🙂 )
אמנת ברת השגה

מה לבשתי?
חולצה משובצת ונעליים TIMBERLAND
חצאית גי'נס GAP
ווסט כחול ארוך MANGO
תיק BIAGINI

איפור: תהילה מלכא
צילום: משה איטח

אנקדוטה לסיום,

בפתקית נוספת מצאתי את עצמי מדברת על שוליים.
על הדברים הקטנים שלפעמים נדחקים לשם. ימים קטנים שאין בהם די.
לפעמים, רק צעד גדול מקבל אצלנו חשיבות, משמעות.
אנחנו רוצות להספיק כ"כ הרבה וממלאות לו"ז של 8 שעות בשעתיים וחצי ועוד מתלוננות שלא הספקנו כך וכך (אוי, החוצפה!)
כבר כמה שבועות רצופים שמגיע מוצ"ש "פתאום" והוא מגלה לי שעוד שבוע חלף ועוד אחד ממש כאן.
מעבר להררי המשימות שאני מציבה לעצמי לחסל בערב אחד.
לאור עובדות החיים המהירים האלו, קבלתי על עצמי בשבוע שעבר את הדבר הבא:
לתכנן את הלו"ז, לכתוב אותו, עד כאן הכול בנוהל 🙂
והמשימה שלי היא – תקשיבו טוב:
להתאמץ חזק מאוד לא לחשוב על המשימה הבאה – בעת ביצוע המשימה הנוכחית.
בעודי יוצאת להליכה, אני מוצאת את עצמי הוגה את כל המשימות הבאות בראש,
המחשבות לא מרפות גם באמבטיה, בארוחה, בנהיגה, ארגון הבית, קניות בסופר,
תמיד אני חושבת על הדבר הבא.
אבל הכל מונח וכתוב וידוע ואני יודעת את הדרך ומתפללת שבורא עולם יסייע בידי לצלוח את כל המשימות.
אז למה אני לא מרפה?
ואז קיבלתי את התשובה! ככה, תוך כדי המחשבה על החיים שטסים הבנתי שייתכן כי כאן טמונה "הבעיה".

רק ברגע שאניח לכל היתר וארשה לעצמי לעשות ב 100% את הדבר הנוכחי
רק אז אני ארגיש יותר את הפעולה, אתמסר אליה, החוויה לא תחלוף מהר מידי,
יהיה לי זמן להגות בה כאשר היא מתרחשת. כל אירוע יקבל את המשמעות הראויה לו.

תשאלי את עצמך: מתי בפעם האחרונה עשית אמבטיה ב 100%?
מתי שתית קפה בלי לעשות ולחשוב עוד אלף ואחs דברים בו בזמן?
הבהרה: מותר ורצוי לעשות כמה דברים בו בזמן. לרחוץ כלים בזמן שהדג משתזף בתנור,
המכונה בסחיטה אחרונה, אגב שיחת טלפון, זה אכן ניצול זמן ואני בעד יעילות (אלא מה?!)

אבל בשבילכן, תנסו משימה אחת ביום (אחת!) לעשות רק אותה.
המחשבות יגיעו אבל תנסו להדחיק אותם לשוליים (במקום להדחיק את העשייה!)
לא לחשוב על כלום מלבד הפעולה שאתן עושות ברגע הזה ממש.
(כן, זה לא היה פשוט, ניהלתי ויכוחים עם השכל שלי השבוע…אבל היי, אני מרגישה את השבוע הזה יותר.
המאמץ משתלם!
פשוט תענוג להצליח (ולו לשעה קלה) להיות אדונית למחשבות ולא לאפשר להן לנהל אותי ולהשתלט על חיי.

חנוכה זה זמן טוב להתחיל לשלוט במחשבות. בפעולות. ביחד ולחוד.

הקבלה שלי לשבוע הקרוב: חצי שעה מול החנוכייה, ויהי מה!

הלוואי שאור החנוכה יתגלה לכולנו,

חג שמח מאוד!
דוכסית.

נ.ב
אני רק שאלה: מי תהיה הפאשניסטה הבאה?