כששואלים אותנו "איפה אתם גרים?"
המגדלור עונה: "במושב הכי יפה בארץ."
והוא צודק.

לפני 3 שנים, ממש לפני החתונה, היינו בחיפושים רציניים לגבי דירה, מקום משותף ללון בו ביום שאחרי (:

לפני הנישואין, שכרנו דירות נפרדות בערים שונות, מתוך אמונה שלא כדאי לגור יחד לפני, בציפייה לאיחוד כוחות (וארונות בגדים (: ) רק אחרי החתונה. וכך היה ב"ה.

היינו מבקרים ומבלים אחד אצל השנייה, אבל עדיין לכל אחד מאיתנו היה את "המקום שלו" בסוף היום.

חיפשנו וחיפשנו דירה, ואיך אומרים? גורנישט. לא מצאנו קורת גג משותפת.

העניין הוא, שאז, לפני החתונה, המגורים במושב שבו גדל המגדלור, בכלל לא היו אופציה. פשוט לא דברנו על זה, אז זה לא היה קיים.

ואז התחתנו.

אחרי החתונה הולכים למלון כדי להתאפס, אתן יודעות, ואז שבת חתן והכל.

זהו. נגמרה החגיגה. החיים מתחילים, איפה אנחנו גרים?

את הדירה שלי רוקנו לחלוטין. חלק מהדברים מכרנו, חלק תרמנו ואת הרוב העברנו לאחסון עד להודעה חדשה, כלומר, עד עצם היום הזה (:

נסענו להורים של המגדלור במושב גמזו, הבאתי מזוודה קטנה ולא חלמתי שיבוא יום ונרצה להישאר לגור שם.

חייתי על מזוודה ו"כמה קולבים" במשך תקופה ואז טסנו לחופשת ירח דבש ארוכה בתאילנד.

שנינו היינו אחרי התארים באקדמיה, אחרי שצברנו ניסיון תעסוקתי פה ושם, והחלטנו להתחיל את החיים ביחד רחוק מהכל. 

זה התאים לנו עם הלו"ז של החיים ועם זה שלא הייתה לנו מחויבות לדירה. אפילו את הרכב מכרנו (הוא בדיוק היה צריך לעבור טסט (: ) הכנו מזוודה משותפת חדשה וטסנו למזרח.

בחיי, זאת ההחלטה הכי טובה שלקחתי בחיים (אחרי הנישואין למגדלור, כמובן)

מתאילנד, המשכנו ללונדון כדי לחגוג עם אבא שלי (שגר שם) את השנה האזרחית החדשה.

איך דתיים חוגגים? בשופינג כמובן (:

ואז חזרנו ארצה. שזופים. יפים. צעירים ומאושרים על החיים.

חשוב לציין שאם זה היה תלוי במגדלור, לא היינו חוזרים.

הוא חלם שנישאר לגור בחו"ל. "אולי נמצא פה דירה…" הוא הצביע על איזה מקום בקוסמוי (:

ורצה שנהיה עסוקים בעשייה יהודית, התנדבותית או מה שזה לא יהיה.

בקיצור, הוא רצה להישאר לגור בחו"ל ואני כבר התגעגעתי הביתה.

באותה תקופה, הייתי בטוחה שאסור לי לאכול קמח חיטה בגלל הבלאגן שיש לי בבטן ולכן אכלתי בעיקר פירות וירקות כל השהות בחו"ל, מה שאומר שהייתי מאוד רעבה (:

עד שמצאתי קמח כוסמין בבית חב"ד בנגקוק, (אשתו של הרב הגישה בשבת עוגיות כוסמין ואני כמעט טרפתי גם את הצלחת עצמה!) כבר הייתה לנו טיסה חזרה לארץ, עם קונקשין בלונדון, כמובן.

אבל רגע, הספקנו לטוס ולחזור ועוד לא שתפתי איך הכרנו בכלל? (:

אז נחזור לימים שהייתי רווקה מבוקשת (: והמגדלור היה רווק מבוקש (:

למדתי באוניברסיטה בירושלים ואחד הקורסים דרש ממני נסיעות לצפון תל אביב, רק שם לימדו את התחום הספציפי הזה.

אני, דתייה יחידה, בכיתה של חבר'ה חילוניים למדיי …

פגשתי שם איזה דתי חמוד, התחלנו לדבר, חוק "הדתיים השלובים"… ולקראת סוף הקורס הוא אמר: "אני אכיר לך מישהו…" אמרתי סבבה ונפרדנו לשלום.

יום אחד הוא באמת התקשר: "תקשיבי, מצאתי את בעלך." את אותה השיחה הוא עשה גם ליהונתן, וכך הכרתי את בעלי. השדכן בעצם למד איתי בקורס הכי לא צפוי בעולם שאלמד. נסתרות דרכי האל…

דברנו שבוע בטלפון (מסתבר שהייתי עסוקה ממש (: ולא, לא שיחקתי אותה "קשה להשגה") כי אני לא אוהבת משחקים כאלה.

ואז נפגשנו.

ואני הכי לא דברנית בעולם. מפה לשם, דברתי בלי הפסקה.

כנראה כשנוח לי, אני מדברת ומשתפת…. (:

בסוף הדייט (הסתבר לי לימים…) המגדלור כתב בטלפון שלו, כמה ימים אחרי, בלוח השנה: "דייט שני עם אשתי"

הוא כבר ידע. כנראה.

והיינו חברים שנה – שנה וחצי ואז התחתנו.

אבל בגלל שאני מתרגשת וקצת נבוכה מכל השיח הפומבי הזה על החיים הפרטיים שלנו… אין פה בכלל סדר כרונולוגי בדברים, אתן מצליחות לעקוב?

נראה לי שזה הזמן להעביר את שרביט הדיבור לאדם הכי מסודר ביקום, (כן, הוא מלך הסדר, אני מלכת האמבטיה, סתם, מלכת הניקיון ( :  )

קבלו אותו המגדלור, או בשם שנתנו לו אביו ואימו:

יהונתן.

אז למה המגדלור, אתן שואלות?

כי יהונתן הוא מגדל של אור.

לרגל בלוג הזוגיות האמור, הצפתן אותי במלא שאלות המיועדות לחצי השלם שלי, אז אחרי שארייה הלכה לישון התיישבנו לדבר על כל מה שמעניין אתכן:

שאלה:
איך התחלת להיפתח לתמונות? זה נעים לך להצטלם? איך אפשר לגרום לגבר להרגיש בנוח עם מצלמה?

המגדלור: אף פעם לא חשבתי להיפתח לתמונות זה פשוט קרה. אני יודע שזה עושה טוב לאשתי אז אני זורם על זה.
כשאתן רוצות שבן הזוג יזרום לתמונה, לא להלחיץ אותו ולהגיד כל הזמן "בא להצטלם"…
פשוט לתת הרגשה טובה, להרים לו, שיהיה בחטף, מידי פעם, שלא יהיה מעיק.

ואני מוסיפה: אם תבקשי מידי פעם (אני חוזרת, מידי פעם) ותגידי לו שזה חשוב לך, הוא יעמוד יפה לתמונה ואפילו יחייך.
כל מה שאנחנו רוצות זה תמונה אחת שהוא מישיר מבט למצלמה. כל היתר – בונוס!

אני נשואה למגדלור כבר 3 שנים וזאת פעם ראשונה שהוא הסכים באופן רשמי לקחת חלק בצילומים (מאז צילומי הזוגיות לפני החתונה!)

ותקשיבו לזה: כשהגענו למאני טיים, צלמת, לוקיישן, ים המלח, אני "כולי קומפלט מיליון דולר" (:

והוא: מאמי, אני חייב להצטלם?

אני: כן. נעשה את זה זריז. מבטיחה.

ואז… הוא: אני חייב להתלבש או שאני יכול להישאר עם הגי'נס?

עכשיו, תקשיבו, בתוכי: אני הכי רוצה לומר לו: אבל קבענו לך לוקים מושלמים והבאנו אותם, והוא בחיים לא היה מאכזב אותי אבל אני יודעת שזה גם ככה לא מאוד זורם לו כמוני, אז פשוט אמרתי בחיוך:

"תישאר עם הג'ינס והטי שירט, העיקר תחייך."

והמגדלור מוסיף: תצלמי אותו בלי להגיד לו "אני אצלם אותך", לבד, עם הילדים, מידי פעם. שזה יבוא בכיף.

שאלה:
נוח לך עם זה שאשתך חושפת את החיים שלכם ברשת?
נוח לך שהיא מעלה תמונות אפילו רק שלה?

המגדלור: כן ולא.

כן ,כי זה עושה לה טוב וזה חלק מהעשייה שלה וגם הכרתי אותה שכבר היה לה בלוג,
ולא, כי אני אוהב את הפרטיות שלי והיא חשובה לי.
עם הזמן אתה לומד לזרום עם הכל ולצחוק על הכל ולקחת הכל בטוב.
יש יתרונות וחסרונות בכל דבר, גם בזה.

ואל תיקחו הכול כל כך ברצינות, החיים סה"כ נחמדים, אז אשתי מתעדת אותם.

האמת? אשתי מנגישה את זה בצורה נעימה וזה גורם לי להרגיש בנוח עם הסיטואציה ועם כל העשייה שלה.

שאלה:
יש סיכוי שנראה יום אחד את הבת שלכם ארייה?

המגדלור: לגבי ארייה והילדים שיגיעו בעתיד בע"ה, הם היהלומים שלנו וארייה כל כך קטנה כרגע שזה מרגיש לי לא נכון…
אולי בעתיד כשתגדל… אני סומך על אשתי (:

שאלה:
האם יש ביניכם פערים דתיים?
איך מיישבים לדעתך פערים דתיים?
חילוקי דעות בתחום הדת?

המגדלור: ברור שיש בינינו פערים דתיים, לא יותר מידי אבל זה קיים כי באים מבתים שונים ומסגרות שונות.
אני מאמין שצריך לדבר עליהם בזוגיות. צריך וכדאי.
להבין שדברים יכולים להשתנות אבל עדיין צריך שיהיה קו מסוים שסביבו בונים את הבית, כשיש פערים (ולכולנו יש) צריך להבין שה-ביחד גדול מהכל, ולכל אחד יש את המקום שלו מול אלוהים וצריך לדעת לכבד את זה.
כבוד וחיבוק גדול, לפני הכל.

• 

וזה הרגע שהמגדלור ממש מתבאס על התמונות כי הוא אומר שהכרס שלו כמעט כמו שלי (שנינו צוחקים בקול)

שאלה:
זה נראה שאתם ממש מושלמים, אתם גם רבים?
איך משלימים?

המגדלור: (צוחק) בטח שאנחנו רבים, החיים ברשת מאוד "מפולטרים" ואני מאוד דוגרי, מדבר על הכל הכי פתוח, אני חושב שדווקא השברים בחיים הופכים אותם לשלמים.

ואיך משלימים? פעם היא יורדת מהעץ, פעם אני, ולא הולכים לישון עם דברים בבטן.

שאלה:
תוכלו לתת לנו טיפים לזוגיות בריאה?

המגדלור: אין לי טיפים, (חחח צוחק)

נראה לי שהכי חזק זה להבין שאתם שונים. שונים מאוד.
ברגע שיש הבנה לגבי דברים שחשובים לי וחשובים לה, אז משתדלים לתת לזה את המקום וזה עושה את החיים לנעימים יותר.
כשאתה טוב – טובים איתך.

וצריך לדעת להעריך את מה שעושים אחד לשני, ולהגיד את הדברים.

המגדלור: חשוב לדבר על הדברים שעושים אחד למען שני, שלא יהיה רק טכני.

והכי חשוב – לדעת לדבר כי לשמור בבטן לא יוביל לשום מקום טוב.

רגע, פתאום יש לי עוד טיפים אבל נשאיר לבלוג הבא, מה אתם אומרים?

שאלה:
מה אתם אוהבים לעשות ביחד בזמן איכות שלכם?

המגדלור: קולנוע, קניון. לאכול, אני מאוד אוהב לאכול. ולפעמים סתם להיות ביחד.

אני: איפה שיש מזגן וחבר'ה צעירים הוא אוהב להיות, תבינו איזה הקרבה מבחינתו לבוא לים המלח…

המגדלור: פעם שמעתי מישהי שאומרת שמרוב שבעלה עובד קשה, בסוף היום הוא חולק איתה את השקט שלו וזה מאוד יפה בעיניי.
פשוט להיות ביחד. והרבה נסיעות. נניח נוסעים לאירוע אז בדרך מדברים. זה ממש זמן איכות טוב.

לשאלות הבאות ששאלתן כבר עניתי בתחילת הפוסט, ובכל זאת מעבירה אותם למגדלור:

שאלה:
איך הכרתם?

המגדלור: הכרנו בשידוך, אבל בטח אשתי תספר את זה יותר טוב.

שאלה:
איפה אתם גרים?

המגדלור: "אנחנו גרים במושב הכי יפה בארץ," (חחח עכשיו אני צוחקת, אמרתי לכם שככה הוא יגיד (: )

המגדלור: כאן נולדתי וכאן נולדים ילדיי…

מקווה שיום אחד נוכל לבנות כאן את הבית שלנו… ואני מאוד שמח שאשתי אוהבת את המושב.

שאלה:
מה אנחנו לא יודעים על אשתך הדוכסית?

המגדלור: היא מאוד אוהבת לנקות, רואים עליה?

ו.. היא מאוד אוהבת להתייעץ איתי.

אבל אתם יודעים עליה המון, לא?

מה שלא יודעים, זה שהיא ביישנית וממש לא סנובית. אבל בטח הקוראות בבלוג יודעות את זה כבר, נכון?

בעצם, זאת שאלה ממש קשה, יש לכם פז"ם יותר ממני, אולי אתם תגידו לי משהו שאני לא יודע על אשתי?! (:

בעצם, רגע, תקשיבו, ברור שיש משהו שאף אחד לא יודע, זה סוד מדיני שמור, אתן מוכנות?

תקשיבו, אני הסטייליסט מבין שנינו, מה שאומר שאני מלביש את הדוכסית בדרך כלל!!

ואם אשתי תכתוב את זה בבלוג היא יצאה מלכה. בעצם, גם ככה היא מלכה.

אז הנה הטיפ: תעשה אותה מלכה, אתה המלך! (שנינו צוחקים)

עכשיו, אני מוכרחה לשתף אתכן:
לרגל החגיגות ובגלל שהמגדלור תמיד מפנק אותי וקונה לי ומפתיע אותי ומרגש אותי (כפרה עליו, חמסה, חמסה!) החלטתי שאני חייבת הפעם להפתיע אותו במתנה איכותית.

כי כמה פעמים כבר אפשר לקנות בושם? ארנק? מחזיק מפתחות? יאכטה? (:

מפה לשם, דברנו יום אחד על תיק הטלית והתפילין שלו.

בחתונה קניתי לו טלית מהודרת עם תיק טלית וזה כמובן שמור לשבת המלכה. מה עם קידוש יום החולין?

וככה יצא שחיפשתי לו תיק טלית ותפילין ליום יום אבל שיהיה בסטייל עם רקמה לשם שלו.

ואז הגעתי למעצבת אמנדה K, אמנדה מעצבת בגדים לנשים ויש לה גם נישה של מתנות לבייבי ומתנות יודאיקה ייחודיות.

הבייבי שלי מקבלת מאיתנו מספיק מתנות, הפעם הזמנתי ממנה מתנה למגדלור והוא ממש אבל ממש שמח והתלהב והתרגש.

איזה כיף שהצלחתי להפתיע אותו ולקלוע לטעם המיוחד שלו.

וכן, אי אפשר להזכיר את אמנדה בלי לדבר על השמלות המשגעות שלה ועל כיסויי הראש ההורסים,
כל מה שלבשתי כאן – שלה.

בגדול, זה לא מיועד לנשים בהיריון, אבל הגזרה משוחררת והבד הנעים "נשפך" על הגוף ואם בוחרים מהקולקציה שלה את הפריטים שהם לא צמודים ממש על הגוף, אפשר להיכנס אליהם גם בהיריון מתקדם…

כנסו לאתר שלה – ותתאהבו!

את כל היופי הזה תעדה בכישרון יוצא דופן הצלמת אורן שהגיעה עד ים המלח והפכה את הסוויטה שהתארחנו בה לסטודיו צילומים ועשתה "בוק" מהמם לאריוש היפה בעולם ועוד קצת תמונות אישיות בשבילנו.

מאושרת שבחרתי בך לתעד את הסט הקסום הזה. היה נעים איתך וכיף, כיף מאוד!  
אפשר לפנות לאורן דרך האינסטגרם שלה – צילום בעלמא.

וזה המקום לומר תודה לכפר הנופש חוף ביאנקיני, ים המלח על האירוח הנעים והרגוע ליום צילומים קסום במקום הכי נמוך בעולם.

משם, המשכנו לחופשה פרטית באזור ים המלח (אחד המקומות האהובים עלי בארץ!) הרחק מאור הזרקורים (:
וחגגנו את נישואינו עם בתנו הבכורה שהשתדלה לקום כל יום ב 5:30 ולהזכיר לנו ששינה זה לחלשים (:

ואחרי כל מה שכתבתי כאן היום…
אני מצפה מכל אחת שקוראת אותנו עכשיו להשאיר כמה מילים בתגובות , רגע לפני שהיא אומרת שלום…

בקשה צנועה סך הכל, לא?

תודה שאתן כאן, חלק מהחיים שלנו, כלום לא מובן מאליו.

ותודה לבורא עולם על כל הטוב,

"מה אשיב לך והכל שלך…"

דוכסית