בגיל העשרה התחלתי לשאול שאלות.

לא הבנתי למה יש דוסים שהופכים תפל לעיקר.
מה נכון?
למה אסור?
ומי החליט שזה מותר?

שמלה בוטיק sheek.me

הרבה תהיות מהותיות שהובילו לשאלות הרות גורל, על אמונה ומשמעות החיים.
על הקיום, על קיצוניות, על הרבדים העמוקים שנראים מאיימים.
ואז עזבתי.
הכל.
הרחקתי לכת למקומות אחרים.
שם אפשר לומר, להביע, לחשוב, ללכת, ללבוש, לקרוא, ללמוד, לעשות ולקיים את כל מה שרוצים.

קרדיגן שחור – רנואר

קודי החברה החילונית לא היו ידועים.
גיליתי עולם חדש.
מפתיע.
מרגש לפרקים.
שטתי בספינה של החיים.
הגלים ניפצו את חוף המבטחים.
הזרם עוצמתי.
ניסיתי (זה ממש קל וסוחף, לא מומלץ לנסות 🙂 ) בכל הכוח להתרגל לקצב החדש.

מחפשת את הדרך שלי.
כל כך הרבה שבילים.
מבולבלת.
מפוחדת.
ואז הגיעו אנשים.
הם תמיד מגיעים.
לוקחים את התינוקות שנשבו ומספרים להם סיפורים בעלי מסקנה אחת:
תחיו היום כי מחר – אין.

לא יודעת מה איתכם, לא הסתדר לי.
ידעתי שיש שם (כלומר, כאן) משהו מעבר.
למדתי תיאוריות "מונפצות" על היקום. על הבריאה. כלום לא התלבש לי כראוי.
מידה לא נכונה, גזרה לא הולמת. צבעים צורמים. פשוט לא.

אפרופו לבוש, שיניתי את לבושי.
טרם זכיתי להבין מהי המשמעות של בגדים עבור בת ישראל.

שבע שנים לא קלות.
של עליות ומורדות.
של התמודדויות.
והייתה גם האשליה הגדולה.
שטוב פה. ואולי זאת לא המסיבה שרציתי להשתתף בה, אבל אם אני כבר כאן, אז לפחות ארקוד קצת.

שמלה בוטיק sheek.me

ורקדתי עד שרגליי כאבו.
הפרתי את הכללים, את החוקים.
עד שיום אחד זה קרה

חיפשתי אתונות ומצאתי מלוכה

טוב, לא בדיוק אתונות, אבל לגמרי מלוכה.

לפני שנתיים החלטתי שהגיע הזמן לברר את הדברים שלא קיבלו הסבר מניח את הדעת והלב. כי אמונה היא מעל הדעת והלב, אוי, הלב מרגיש כשמשקרים לו.

ואז, בצעדים קטנטנים. בתחילה מהוססים. כמעט מנותקים. השבתי תשובות לשאלות. (ומאז התעוררו עוד המון חדשות אבל… )
עקב בצד אגודל. צעד קדימה, שניים אחורה. וחוזר חלילה.

סריג רנואר, חצאית רנואר, שרשרת גולף, נעליים ביג טום

ורק שהחלטתי לאפשר לתשובות לחלחל בתוכי
להיות חלק ממני.
להיות אני.

חולצה H@M, סריג רנואר

רק אז הבנתי שהקיום שלי הוא התשובה לשאלה הגדולה.
המשפט שתפס אותי: "חיים הראויים לחיות אותם ראויים לכתוב אותם".
ואז כתבתי.
על הדבר שהיה לי הכי קשה לשנות – הלבוש.
ואז הבנתי.
אם קשה לי לשחרר את עשרות זוגות המכנסיים שניכסתי לרשותי ברבות הימים, כלומר, השנים.
כנראה שזה התפקיד שלי.
לדבר על הלבוש. לקדש. לרומם. לכבד. להדר. ולא רק את עצמי.

עשיתי היכרות מחודשת עם חצאיות, שמלות וחולצות אמיתיות.
בתחילה החצאיות היו מיני (כשאת 1.80 גובה עדיף כבר שתלבשי מכנסיים, אבל זה היה רק עוד תחנה בדרך.)
לאט ובזהירות החצאיות קיבלו משמעות. והפסקתי להתקמצן על הבדים והיום ב"ה אני כותבת מתוך אהבה גדולה לאותיות, לשפה העברית ולאופן בו מילה נשזרת במילה, יחדיו אני יוצרת טור חדש, עולם חדש ומופלא.

כל אמנית מבטאת את אהבתה בתחום הקרוב לליבה וכך מצאתי את עצמי, בלוגרית אופנה דתייה.
לאחר שנה של עשייה "שקטה" החלטתי שהגיע הזמן לתת לסטיילינג את חופש הביטוי.
כשאת עושה סטיילינג לעצמך זה נפלא, אבל מה עם זיכוי הרבות?
הבנתי שאני מוכרחה לפתוח את האופציה הזו לכולן, ולא רק לסביבה הקרובה.

הערה: לקבלת פרטים נוספים אודות שירותי הסטיילינג שלי ניתן לראות מעלה בלשונית "הסטייליסטית שלך".

כי אני בת של מלך

היום אני דוסית. עם כ' של כוח וכבוד עצמי.
דו(כ)סית
צנועה יותר, מבינה יותר, חזקה יותר ואוהבת מתמיד את המראה החדש – ישן שלי.

שמלה בוטיק Sheek.me

* * *
הפקה וסטיילינג: אפרת כהן
איפרה במקצועיות ואהבה: תהילה מלכה
צילמה ולא נגעה: יהודית וייסברג

חג חנוכה שמח, מלא באהבה וקבלה עצמית.
דוכסית.